נאות דשא רכח

בקפיצה אפילו כינס בקפיצה וא"כ דברי הב"ש נסתרים דהתחיל לכתוב דקפיצה לא מהני והם דברי הב"י וכוונתו משו' דפסק הרא"ש ז"ל כת"ק וסיים דבכינס ע"י קפיצ' מוד' דמגרש בקפיצה והא לית' דעיקר הפלוגתא הוא בכינס בקפיצה דאלו בכינס ברמיזה בן בתירא נמי מודה וליכא לאקשויי לפום האי לישנא בתרא דס"ל לב"ב דבכינס בקפיצה מוציא בקפיצה ולא חייש לטעות בכוונתו א"כ מדוע בכינס ברמיזה אל יוציא בקפיצה ומה בין רמיזה לקפיצה מאחר דגם בקפיצה אין טעות הנה אין אנו אחראין כלל ליישב קושיא זו משום דאפי' לא נמצא תירוץ על הקושי' מ"מ לא נוכל בשביל זה להכתיש דבר המבואר ומוכח בהדיא דמאחר דבן בתירא נקט מטלטלין לרבותא וגט יהי' כ"ש וכבר ביאר רש"י דאין גט כ"ש ממטלטלין הלא בכינס ע"י קפיצה אבל בכינס ברמיזה גט חמיר ממטלטלין לפי שהוה מידי דאיסורא וא"כ כי נקט ב"ב מטלטלין לא נכלל גיטין בתוכו רק בכינס בקפיצה ממילא מדחזינן דהש"ס פריך עלי' דר"נ דאיך אפשר לומר דפליג ב"ב בגיטין למה נקט מטלטלין ולא תירץ רק דלרבותא נקטי' והשתא אם איתא דבכינס ברמיזה נמי מוציא בקפיצה הדרא לדוכתיה קושיות הש"ס למה תני במטלטלין ליתני בגט בכינס ברמיזה ומכל שכן במטלטלין אלא על כרחך דלא פליג ב"ג רק בכינס בקפיצה ממילא מדאמר ר"נ כך מחלוקת בגיטין מוכח דלת"ק גם בכינס בקפיצה אינו מוציא בקפיצה וא"כ אף אם יהיה נעלם מאתנו טעמי' דב"ב ולא נמצא תירץ על הקושיא הנ"ל מדוע בכינס בקפיצה מוציא בקפיצה ובכינס ברמיזה אינו מוציא בקפיצה מ"מ לא נוכל להכחיש גוף הדבר מאחר שהוא מבואר בהדיא וכאמור. ותו דאפילו נרצה לדחוק ולומר דבן בתירא נקט מטלטלין וכ"ש גיטין היכי דכינס בקפיצה ומדהשמיענו בכינס בקפיצה דמוציא בקפיצה ולא חיישינן שיטעו האנשים בכוונתו בקפיצה תו ידענו דגם היכי דכינס ברמיזה מוציא בקפיצה (ונדחוק לומר כך דבר שאינו כדאי ליישב הקושי' שקשיא לן מ"ש בין כינס ברמיזה לכינס בקפיצה ולכן נאמר כך מה שבאמת א"א כלל וכאשר הוכחנו דא"כ קשיא קושיות הש"ס וכאמור) הנה אפי' אם נאמר כן מ"מ לא מצאנו מן המכוין שלנו דעכ"פ להת"ק דפליג אבן בתירא וס"ל דחיישינן שיטעו האנשים בכוונתו אפי' כינס בקפיצה אינו מוציא בקפיצה וכ"ז אלו לא מצאנו ישוב לקושי' שלנו הנ"ל אבל באמת שערי תירוצים לא ננעלו ויש ליישב בכמה אנפי והעיקר נ"ל דס"ל לבן בתירא דיש חרש אשר תנועותיו בקפיצה יהי' סימן ניכר א"א לטעות בו בשום פעם ויש חרש אשר אין תנועות קפיצותיו ברורות וא"א בשום פעם לעמוד על תוכן כוונתו לכן בכינס בקפיצה מוציא בקפיצה דאם עכשיו יטעו חזי ודאי גם בעת הנשואין לא הבינו כוונתו מה שאין כן בכינס ברמיזה ונהי דעדיין יש לפקפק ולומר דנהי דלעולם אין קפיצותיו ברורים ויכולים לטעות בכוונתו מכל מקום דלמא אירע אז באמת שנתרצה בקדושין יש לתרץ דסבירא ליה לב"ב דכיון דאי אפשר בשום פעם לעמוד על בירור כוונתו בהקפיצה ממילא בעת הקדושין אעפ"י שאירע הדבר שנתרצה לכנוס מ"מ כיון שהאנשים לא הבינו כוונתו בבירור הו"ל כמקדש בלא עדי' דהא לא ידעו סהדי אי מקדש והמקדש בלא עדי' אין חוששין לקדושין ולכן בכינס בקפיצ' מוצי' בקפיצ' ממ"נ משא"כ בכינס ברמיז' כך ס"ל לב"ב והת"ק ס"ל דלפעמים מבינים בטוב ענין קפיצתו וידעו הסהדי היטב מה כוונתו והיה קדושין גמורים ופעמים טועין ודלמא עכשיו הם טועין באופן שנתבאר לנו מתוך הסוגיא לפי פירש"י ז"ל דלא כהבית שמואל אלא דגם בכינס ע"י קפיצה אי מגרש ע"י קפיצה לבן בתירא תלוי בתרי לישני דר"נ ולת"ק ודאי לא ואנן קיי"ל כת"ק

אמת דנוכל לפרש הסוגיא דלא כפירש"י ז"ל ואז ישתנה הדין והוא כי מה שהוצרך רש"י ז"ל לפירושו הוא משום דהוקשה לו באיזה סברא יהי' גט קיל ממטלטלין והוצרך לומר דה"א דקיל היכי דכינס בקפיצה ובאמת דלכאורה אינו מוכרח ושפיר י"ל דגם היכי דכינס ברמיזה ה"א דגיטין קיל ממטלטלין הואיל דעכ"פ הנשואין הי' בעת שכבר הי' חרש מש"ה ס"ל לבן בתירא דאע"ג דקפיצה אינו כ"כ סימן ניכר כרמיזה מ"מ כיון דהוי מיהת סימנא מועיל אף כשכינס ברמיזה כיון דסוף סוף גם ע"י הקפיצה אנו רואין שנתרצה עתה לגרש משא"כ מטלטלין שנפלו לו בירושה ודמי לגט ביבמה שנפל מאחיו פקח דקיי"ל דאין מועיל רמיזה כיון שנפל' לו ע"י נשואי פקח ה"נ במטלטלין שנפלו לו בירושה ונהי דעכ"פ ממכרו ממכר היינו משום תקנה משום כדי חייו ודי בתקנה שיועיל רמיזה ולא קפיצה דתו לא שייך משום כדי חייו דהא יכול למכור ברמיזה (א"נ כמ"ש הב"י באה"ע סימן קכ"א ובח"מ סימן רל"ה דיש סברא דגיטין קיל ממטלטלין משום עגונא נמצא שאין דברי רש"י ז"ל מוכרחים וממיל' דאם נא' כך יש לפר' הסוגיא בדרך אחר דללישנ' קמא קמ"ל ר"נ דלא תימא דגיטין קיל ממטלטלין אף בכינס ברמיזה קמ"ל ר"נ בכינס ברמיזה אל יוציא בקפיצה אבל כינס בקפיצה מזה לא מיירי ושפיר מוציא בקפיצה ולל"ב קאמר ר"נ כך מחלוקת בגיטין דלב"ב מוציא בקפיצה אף בכינס ברמיזה וכל הפלפול בסוגיא איירי לענין כינס ברמיזה אם יוציא בקפיצה אבל בכינס בקפיצה אין שום פלפול ומוציא בקפיצה וכדברי הבית שמואל כך יש לפרש לכאורה בש"ס

והראיתי פנים לפירוש הזה דאם נפרש כך יתורץ קושיות הרא"ש ז"ל על הרי"ף וז"ל הרא"ש מדהביא רב אלפס הך מימרא דר"נ בהלכותיו משמע שפוסק כבן בתירא וכלישנא בתרא דר"נ לקולא וסברתו מדאמר ר"נ דבריו אליבא דב"ב אלמא קסבר דהלכתא כוותי' ולא מסתבר דבכל התלמוד מפרשים האמוראים דברי התנאים אע"ג דלית הלכתא כוותייהו והבא להקל צריך ראיה עכ"ל והי' נראה ליישב בפשיטות ע"פ מה שהביא הב"י בסימן קכ"א בשם בעל העיטור שיש מפורשים בהיפוך מפירש"י דקפיצה עדיף מרמיזה ע"ש ולדבריו פליג ב"ב דדוקא קפיצה בעינן אבל רמיזה לח מהני וקאמר ר"נ דדוקא במטלטלין פליג ב"ב אבל בגיטין מודה דסגי ברמיזה והיינו היכי ד קידש ברמיז' (והיינו לפי פירש"י ז"ל דבשו' אופן אין גט קיל ממטלטלין אלא היכי דאיכא למימר כשם שכינס כו') משום דכשם שכינס ברמיזה כך מוציא ברמיזה משא"כ מטלטלין שנפלו לו בירושה ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא אף במטלטלין קאמר דאע"פ שהוא מידי דממונא בעינן דוקא קפיצה ומכ"ש בגיטין דהוא מידי דאיסורא קמ"ל דוקא מטלטלין אבל בגיטין הואיל וכינס ברמיזה מוציא ברמיזה וללישנא בתרא אמר דבגיטין נמי מחלוקת וס"ל לב"ב דאפילו כינס ברמיזה מוציא דוקא בקפיצה כך היא ביאר הסוגיא לפי מפרשי' הללו. ולפ"ז נוכל לומר דהרי"ף ג"כ ס"ל כמפרשי' הללו דקפיצ' עדיף נמצ' פוסק לחומר'. ותו לא קשי' קו' הרא"ש דהבא להקל צריך ראי' דאדרב' פוס' לחומר' כך הי' אפשר ליישב קו הרא"ש אלא דעדיין קשה כיון דפוסק לחומרא א"כ יש לו לפסוק כלישנא בתרא ולא מהני רמיזה בשום אופן אפי' כינס ברמיזה ואיך הביא הרי"ף ביבמות פ' חרש המתני' דכשם שכינס ברמיזה כך מוציא ברמיזה וא"כ אין מיושב עדיין דעת הרי"ף אכן לדרכינו הנ"ל שכתבנו לפרש דלא כפירש"י ז"ל במה שפי' דקילא דגיטין ממטלטלין הוא דוקא היכי דאיכא למימר כשם שכינס כך מוציא חלא דאפילו אם הנשואין הי' בסימן הטוב אפ"ה מהני הגירושין בסימן הגרוע הואיל ועכ"פ הי' הנשואין בעת היותו חרש ממילא לשיטת מפרשים הללו דרמיזה גרוע מקפיצה ג"כ נפרש הסוגיא באופן הזה דאמר ר"נ בלישנא קמא דבגיטין ד"ה ברמיזה אפילו כינס בקפיצה ובל"ב קאמר דבגיטין נמי מחלוקת וס"ל לב"ב דהיכי שכינס בקפיצה אל יוציא ברמיזה ממילא א"ש מה שהביא הרי"ף המשנה ביבמות כשם שכינס ברמיזה כך מוציא ברמיזה משום דבהא כ"ע מודי דכל שהקדושין היה ברמיזה יכול גם הגט להיות ברמיזה ונתיישב דעת הרי"ף ז"ל הרי הראיתי פנים קצת לפרש הסוגיא דלא כפירש"י ולפום האי פירושא יוצא לנו כסברות הבית שמואל דכל שהגירושין הם באותו סימן של הקדושין כ"ע מודי דמהני אלא דאין כל כדאי לדחות דברי רש"י ז"ל המפורשים בהיפוך ולא מצינו לשום אחד מהפוסקים חולק עליו ודאי דהכי נקטינן ודלא כהבית שמואל וגם שמה שכתבתי בישוב דברי הרי"ף הוא באמת רחוק קצת לומר שהרי"ף יסבור כשיטת אותן המפרשים מאחר שכל הפוסקים לא סבירא להו כך אלא דקפיצה גרוע מרמיזה וגם הרא"ש שהשיג על הרי"ף וכ' דהבא להקל צריך ראי' הרי דברירא ליה דהרי"ף בה להקל ולא להחמיר והיינו משום דקפיצה גרוע ולכן אין לנו ליישב כלל דברי הרי"ף עפ"י המפרשים הללו ותו דכבר כ' הב"י ליישב דברי הרי"ף בדרך אחר ושהרי"ף ג"כ מסכים לשיטת הרא"ש ז"ל דקפיצה לא מהני יעו"ש באופן שאין לנו שום סמך וראי' משום פוסק שיפרש דלא כפירש"י ז"ל לכן הדבר ברור דנדחה דעת הב"ש אלא דעיקר פלפול בש"ס לענין קפיצה היינו היכי שכינס בקפיצה

ובמה שפלפלנו עד הנה יש מקום אתי ליישב קושיא חמורה וז"ל הב"י באה"ע סימן קכ"א אהא דאמרינן בחרש כשם שכינס ברמיזה כך מוציא ברמיזה כ' בירושלמי מתני' כשקדשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קדושי' מעשה וגירושין אינו וכתבו בעל נ"י אבל לא ראיתי לאחד והפוסקים שכתב כן עכ"ל ובאמת הוא תמוה על הפוסקים מדוע דחו דברי הירושלמי שאין מפורש בבבלי להיפוך והנראה ליישב משום דבאמת קשיא טובא על הירושלמי מאי נ"מ אם קידש בכסף או בביאה סוף סוף הא אמרינן כשם שכינס כו' ר"ל כשם שהנשואין בדעת מועטת להיותו אינו שומע ואינו מדבר ואינו יודע רק לרמוז והוא דעתא קלישתא כך בדעת מועטת זו עצמה יכול לגרש ומאי נפקא מינה במה שקידש בביאה סוף סוף דעתא קלישתא הוא ובשלמא כשנשא כשהיה פקח ונתחרש דהיה הקדושין בדעת גמורה ונתקדשה מה"ת לא מהני הגירושין אשר הם בדעתא קלישתא משא"כ כשקידש בהיותו חרש דהי' גם הקדושין מדרבנן בעלמא וזהו עיקר הסברא דכשם שכינס וזה שייך גם בקידש בביאה ולכן ס"ל להפוסקים לפרש הירושלמי באופן שאבאר דבאמת היכי שאנו מבינין היטב כוונת החרש בשעת הקדושין והגירושין אמרינן שפיר כשם שכינס כך מוציא הן אם קידש בכסף או בביאה אלא דלפי שיש סימן אחד שאינו סימן ניכר כ"כ והיינו קפיצה לפירש"י והפוסקים (ולהמפורשים שהביא בעל העיטור רמיזה הוא בסימן שאינו ניכר כ"כ) וקאמר ר"נ כלישנא בתרא דבגיטין נמי פליג ב"ב וס"ל דמהני קפיצה וכבר העליתי ע"פ פירש"י ז"ל דהיינו דוקא בכינס בקפיצה אבל כינס ברמיזה מודה דלא מהני קפיצה והקשיתי בזה לעיל ובד"ה ואף על גב) דמאחר דסבירא ליה לב"ב בכינס בקפיצה דמוציא בקפיצה ולא חיישינן לטעות בכוונת החרש אם כן מדוע בכינס ברמיזה לא יוציא בקפיצה ומה בין רמיזה לקפיצה מאחר דגם בקפיצה אין טעות וכתבתי שם ליישב דסבירא ליה לב"ב דיש חרש אשר תנועותיו בקפיצה מבורר תמיד