נאות דשא רכג

בריאה שניקבה ודופן סותמתה הוא ג"כ ממש כמו סרכא כסדרן דלדעה ראשונה אסור כל החלב שנעשה ממנה לעולם ולדעה ב' אסור עד ג"י וכן נמי בכולי' שניטלה ע"י חולי למוהרש"ל שהבאתי לעיל דס"ל דאע"פ שכבר נטרפה בהקטין כוליתה מ"מ חזר להכשיר' מ"מ אע"פ שהבהמה כשרה החלב ממנה אסור לדעה א' לעולם ולדעה ב' עד ג' ימים או עד יב"ח לפי דברי מוהרא"י שבארתי לעיל בתשובה בסימן י"ד (בד"ה איברא כשנעיין) דכי היכי דבסרכא א"א שיהי' נעשה בזמן מועט ה"נ חסרון אבר צריך זמן מרובה ובסרכא נתבאר השיעור בש"ס שהוא ג' ימים לכן מתירין מה שקודם ג' ימים אבל בחסרון אבר שלא נתבאר בש"ס אולי צריך זמן רב רק דיותר מיב"ח ליכא למיחוש אבל עכ"פ כל יב"ח יש לאסור ע"ש בדברינו ממילא כאן בניטלה כוליא ע"י חולי ג"כ חיישינן אולי צריך יב"ח שתנטל כל הכוליא ולכן אף לדעה ב' אסור עכ"פ כל יב"ח ועכ"פ מלתא חדתא כי האי הו"ל לבעלי הש"ע לבאר ובמקום שכתבו דסרכא כסדרן או דופן סתמו וכה"ג כשר הו"ל לבאר דעכ"פ החלב אסור ובכל המחברים שלפני איני רואה שיאמרו דבזה וכל כי האי הו"ל לבאר

והנראה אצלי לומר דלשיטת המחבר בסימן פ"א שעומד בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל דכל שיצאה מחזקת' שוב אין לה חזקת כשרו' ניחא דלדידהו כשר והוי חומרו קולו ולא מצינו כלל בשום פעם שהבהמה כשרה יהיו החלב אסור והיינו כיון דדין טרפה שחזרה להכשירה הוי ספקא דדינא אם בעת טריפתה הי' חלבה אסור וכאשר בארתי למעלה דהא לדעת הר"ן והרא"ה אגלאי מלתא למפרע דלא היתה טרפה מעולם ממילא הא כבר מבואר שם דכל היכי דאיכא ס"ם החלב מותר ע"ש א"כ בהא איכא נמי ס"ס כיון דאנן מספקינן עוד על כל ימי חיי' אימת הי' הטרפות א"כ בסרכא כסדרן או בסביך איכא מיום הולדה עד עכשיו כל שלשה ימים שלה ס"ס ספק שמא בג' ימים אלו לא הי' הנקב אלא בג' ימים האחרים ואת"ל באלו ג"י הי' שמא כדעת הר"ן והרא"ה דגם אז לא היתה טרפה וכן בניטלה הכוליא אע"ג די"ל שמא יב"ח פחות מעט הי' משך טריפותה (ואין ראוי לעשות מזה ספק שמא אין צריך משך כל כך לנטילת אבר דמהרא"י לא אמרה רק מספק דזה אינו דזה הוי ספק חסרון חכמה וק"ל) מ"מ על כל יב"ח שלה יש ס"ס כנ"ל ואע"ג דלכאורה הא דמי לסברות התוס' בנדה לענין תשב לזכר ולנקבה ולנדה שכתבו דאין לעשות ס"ס שמא לא הי' ולד ואת"ל היה שמא זכר הי' משום דלענין ימי טוהר נימא איפכא ע"ש וא"כ גם כאן לכאורה דמי לזה דהא הוי ס"ס דסתרי אהדדי דעל כל ג' ימים שאנו דנין אם אומרים שמא בג' ימים אחרים הי' נקב מ"מ ל"ד להתם משום דכאן נוכל לתלות שהי' טריפותה באיזה ג"י שלא חלבה כלל כסמוך ללידה ודומיהן דעל אותן ג' ימים לא נדון בשום פעם ממילא ליכא הכא ס"ס דסתרי אהדדי וא"ש וק"ל. ממילא דלשיטת המחבר א"ש דנעשה חומרו קולו דכיון דאין אנו מעמידין אותה בחזקת כשרות ומספקינן לנקב זה על כל ימים א"כ איכא ס"ס ושרי וכאמור וא"ש

אולם לשיטת הרמ"א ז"ל דמעמידין בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאתרע ולא מספקינן כלל וסמכינן אפילו להתיר ואנו אומרים שנעשה זה ג' ימים א"כ הדרא קושיא לדוכתא דבאותן ג' ימים יש לאסור החלב דליכא בהא רק ספק א דהיינו אותו הספק אם כשיטת הר"ן או כשיטת הרא"ש ותו ליכא בי' ספקא אחרינא כלל וא"כ קשיא עלי' דהרמ"א ז"ל אמאי לא ביאר דין זה דיש פעם דאפי' במקום דהבהמה כשרה מ"מ חלבה אסור וכאמור ונהי דעל דין כוליא שניטל ע"י חולי לא קשה קושי' זו מאחר דבעלי ש"ע הסכימו דגם הבהמה טרפה א"כ לא הוצרכו לבאר דממילא דחלבה גם כן אסור וכן בדין ריאה שניקבה ודופן סותמה נמי לא קשיא דכיון דעל המחבר כבר תירצתי דלדידי' באמת שרי ולא קשיא לן רק על הרמ"א ז"ל ואיהו הא כתב בסימן ל"ט דאוסרין ריאה שניקבה ודופן סותמה ממילא נמי דלא הוצרך לבאר דממילא דג"כ חלבה אסור מ"מ אדין סרכא כסדרן קשיא דהו"ל לבאר דהחלב אסור והנה עלה בדעתי לומר דהחלב מותר גם לדידן דנהי דפסק רמ"א לסמוך אמקילים מ"מ עכ"פ כיון דיש דעות האומרים דאין לבהמה זו חזקת כשרות לכן נחשב עכ"פ לספק ונעשה ס"ס דהיינו שמא כדעת הר"ן דאגלאי מלתא דלא היתה טרפה מעולם ואת"ל כדעת הרא"ש שמא הלכה כהמחבר דאין לה חזקת כשרות וא"כ אולי זה נעשה ימים מקדם ויש ספק על כל ימים והו"ל ס"ס כך עלה בדעתי לכאורה

אכן דקדקתי עוד בדבר וראיתי שע"י ס"ס זה אין להתיר החלב ואבאר דבר זה באורך קצת דהנה במס' חולין דף נ"ח אמר אמימר הני ביעי דטריפה ושיחלא קמא כו' עד סוף כל הסוגיא ע"ש היטב והקשיתי אהא דאמר התם ללישנא בתרא דאמימר דטריפה אינה מלדת ליכא לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י אלא בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו ולא מצינן לאוקמי בנטרפה ולבסוף עיברה ובזה וזה גורם משום דטרפה אינה יולדת והרי אפילו להאי לישנא שפיר מצינן למימר דפליגי בנטרפה ואח"כ עיברה והוא לפ"ד מוהרש"ל הובא בש"ך סימן נ"ז דטרפה מתעברת רק שאינה יולדת ולכן בספק טרפה לא הוי סימן אלא עובר ולידה דוקא תרוייהו ע"ש וא"כ מצינן לאשכוחי שבהמה נטרפה מאותן טרפות אשר יכולין לחזור להכשירן ועיברה דהא טרפה מתעברת וקודם לידה חזרה להכשירה וילדה ומ"מ הולד אסור כיון דנתהוה ונוצר מטרפה וא"כ משכחת לה שפיר נטרפה ולס"ע ופליגי בזוז"ג (ושוב מצאתי בפליתי שהקשה קושי' זו בסימן מ"ד סק"ח ומה שתירץ שם הוא דחוק מאוד בעיני ועיין בתוס' ביבמות פ"א בסוגיא דג' נשים משמשות במוך ע"ש) ובשלמא לשיטת הר"ן והרא"ה הנ"ל אתי שפיר דלדידהו כל שחוזרת להכשירה לא היתה טרפה מעולם וא"כ גם הולד מותר בכה"ג אבל לשיטת התוס' והרא"ש והרמב"ן שבארנו דמתחלה היתה טרפה וקשיא כנ"ל ולכאורה י"ל דכי היכי דחזינן התם דשיחלא קמא תלוי אי עובר ירך אמו או לא ושיחלא בתרא תלוי בזוז"ג דלמאן דמתיר זוז"ג שרי שיחלא בתרא אף אם עובר ירך אמו והיינו משום דעי"א לא נאמר אלא על דבר שנתחדש להאם בעת שהעובר בתוכה דהיינו בעיברה ואח"כ נולד בה הטרפות אז אמרינן דעי"א ומה שנתחדש בה נתחדש גם בעיברה אבל בדבר אשר בה מקדם אינו ענין אל העובר ומש"ה אי נימא דפליגי בנטרפה ולס"ע אבל בעיברה ולס"נ כ"ע מודה דעי"א א"כ כיון דעי"א ממילא ההכשר שנולד בה בהיות העובר בתוכה הו"ל כאלו נתחדש בהעובר וא"כ גם העובר חוזר להכשירה דכי היכי דעי"א מועיל להטריף ה"נ מועיל להכשיר איברא דזה שיבוש הוא ופשיטא דז"א דבשלמא האם שנטרפה ואיסורה משום טרפות ממילא כאשר מתרפאת היא חוזרת להכשירה משא"כ העובר הלא אין איסורו משום שנעשה טרפה דהא צא נטרף בשום פעם ואין איסורו רק משום שנתהוה ונוצר מדבר האסור א"כ ברור דאין הרפואה וההכשר מועיל אל הולד דהא מ"מ הוא נתהוה מאיסור דבשלמא אלו היה עיברה ואח"כ נטרפה ושוב חזרה להכשירה קודם לידה אז שפיר מסתבר דגם הולד חזר להכשירו כיון דמה שנאסר הולד מתחלה הי' מחמת עי"א והטריפת שנתחדש בה נתחדש גם בולדה ונטרף גם העובר ממילא כי חזרה אח"כ להכשירה אמרינן ג"כ עי"א ונתחדש גם ההכשר בעיברה וכי היכי דמתחלה נאסרה משום עי"א כך אח"כ נתכשרה ע"י עי"א משא"כ בנטרפה ולס"ע דאיסורו דעובר הוא מתורת דבר היוצא מן הטמא שנתהוה מאיסור א"כ פשיטא דאין ההכשר מועיל אל העובר וזה פשוט והדרא קושיא לדוכתא דגם לל"ב דאמימר דטרפה אינה יולדת נוכל לאוקמי פלוגתייהו בזוז"ג לשיטת הרמב"ן וכאמור

וכתבתי בע"ה בחדושי לחולין פא"ט ליישב קושי' זו בדרך פשוט ונכון והוא למה שכבר בארתי לעיל דהדבר פשוט דשום טרפה אין חוזרת להכשירה אפילו אם רואין שנתרפאת זולת בדברים המבוארים והיינו בסרכא כסדרן לרש"י וריאה שניקבה ודופן סותמתה (וגם ניטל כוליא ע"י חולי לשיטת מוהרש"ל ז"ל ויתבאר לקמן אי"ה) ודברים אלו הם בפנים אינם נודעים עד אחר שחיטת הבהמה והשתא אם באנו לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בטרפות כזה ע"כ היינו באופן זה דמיד שילדו שחטו האם ומצאו בה סרכא כסדרן או נקב בריאה ודופן סותמתה וא"כ אין התחלה כלל לקושייתינו לדעת הרמ"א ז"ל דבכה"ג מוקמינן אחזקה ואמרינן שנעשה הנקב ג' ימים קודם השחיטה וא"כ הו"ל עיברה ואח"כ נטרפה ממילא גם הולד מותר לכ"ע דכמו שנאסר מתחלה כשנטרפה האם מטעם עי"א כך הוכשר אח"כ כאשר בארנו לעיל וא"כ לא מצי כלל לאוקמי בכה"ג וא"ש וא"כ אין מקום לקושייתינו זולת לדעת המחבר דס"ל דלא מוקמינן בכה"ג אחזקה דלדעת זו שפיר איכא לאוקמי בכה"ג ששחטו האם ומצאו סרכא כסדרן או סביך בבישרא ומספקינן אימת נעשה דהיינו שמא עיברה קודם הטרפות ואז כשחוזרת אח"כ להכשירה נכשר גם הולד או שמא נטרפה קודם העבור דנאסר העובר מחמת שנתהווה מטריפה ואז אין ההכשר מועיל להעובר וממילא בהא פליגי דר' אליעזר סבירא ליה זוז"ג אסור לכן אוסר הולד מספק דשמא נטרפה קודם העבור ור"י מתיר זוז"ג לכן הולד מותר ממה נפשך דאם נטרפה קודם העבור שרי מטעם זוז"ג ואם נטרפה אחר העבור שרי משום דגם העובר חוזר לה כשירו והבן. וממילא כיון דאין מקום קושייתינו רק לדעת המחבר שהוא דעת הר"ן והרא"ה ואינהו לשיטתייהו אזלי דסבירא להו דכל טרפה שחוזרת להכשירו אגלאי מלתא דלא היתה טרפה בשום פעם ולדידהו בלאו הכי אין מקום לקושייתינו כאשר ביארתי בתחלת דברינו דלדידהו ודאי ליכא לאוקמי בכה"ג דהא אם חוזרת להכשירה אז גם הולד מותר ולא הי' קושייתינו רק לשיטת הרא"ש ורמב"ן ותוס' והנך רואה שהרא"ש ז"ל ס"ל כדעה שניה דמוקמינן אחזקה וכמ"ש הש"ך שם בסימן פ"א סק"ד וממילא דא"ש לכל הדעות הא דקאמר דללישנא בתרא דאמימר לא מתוקם הפלוגתא בזוז"ג משום דאותן הסוברים דטרפה שחוזרת להכשירה היתה מתחלה טרפה אינהו ס"ל דמוקמינן אחזקה ואותן האומרים דלא אוקמינן אחזקה אינהו סבירא להו דאגלאי מלתא למפרע דלא היתה טרפה מעולם וא"ש ומזה הבאתי ראי' דלא כדעת מוהרש"ל שמתיר כוליא שניטלה ע"י חולי דאם כדבריו הדרא קושיא לדוכתא והיינו עפ"י דברי מוהרא"י שהבאתי לעיל דאף על גב דבסרכא מעמידין אחזקה ואין אוסרין החלב רק מן שלשה ימים מכל מקים בחסרון אבר אסור עד י"ב חדשים משום דכי היכי דסרכא צריכה משך שלשה ימים הכי נמי חסרון