נאות דשא רכד

אבר שלם אולי צריך משך יב"ח ע"ש והשתא קשיא דגם לל"ב נוכל לאוקמי הפלוגתא בזוז"ג וכגון ששחטו האם אחר הלידה תיכף ומצאו בה חסרון כוליא ע"י חולי דאז מספקינן שמא נעשה זה קודם י"א חודש והו"ל נטרפה ולס"ע ואזי גם הולד חוזר להכשירו או שמא נעשה אחר העיבור לכן ר"א דאוסר זוז"ג אוסר בזה מספק שמא נטרפה קודם העבור ולר"י דזוז"ג שרי מתיר גם בזה ממ"נ ובזה אין מקום לתירוצי הנ"ל דנהי דלשיטת הר"ן דאמרינן אגלאי מלתא למפרע דהיתה כשרה א"ש מ"מ להאומרים דמתחלה היתה טרפה וקשיא דנהי דס"ל כדעה ב' דמוקמינן אחזקה מ"מ הא אסור בזה עד יב"ח וכאמור אע"כ דטריפות דהקטינה כוליא אינו חוזר להכשירו ואף שניטל אח"כ כולו טרפה ולא כשיטת מוהרש"ל אלא כהמחבר (אכן יש לתרץ זאת דהא מוהרא"י לא המר דבר זה בבירור דחסרון אבר צריך משך יב"ח אלא אמר משום דלא נתבאר בש"ס שיעורו אולי צריך יב"ח וא"כ אם באנו לסתור דינו של מוהרש"ל אין אנו אומרים רק דאם איתא לדברי מוהרש"ל אמאי לא פשט מוהרא"י ספיקו דידי והא ליתא דמהרא"י מסופק אבל חכמי הש"ס כל רז לא אנס להו ולא היה להם ס' בדבר רק מוהרא"י נסתפק אם חכמי הש"ס הי' ברור להם דצרי' יב"ח או הי' ברו' להם דסגי בג"י או בחוד' וס' זה שוב א"א להוכי' מהש"ס דממ"נ לא מצי הש"ס לאוקמי פלוגתייהו בהכי בזוז"ג ובגוונא הנ"ל דממ"נ חי הוי ברור להו דסגי בג ימים לא מצי לאוקמי בכה"ג דהא מוקמינן בהמה אחזקתה ואמרינן שזה ג' ימים נעשה וא"כ הוי עיברה ולס"נ וחזרה להכשירה גם העובר ואי הוי ברור לחכמי הש"ס דצריך י"ב חודש אם כן גם כן לא מצי לאוקמי בכהאי גוונא דכיון שידעינן שנעשה קודם י"ב חודש אם כן נטרפה ולס"ע ולית בי' ספקא כלל ואם כן יהי' קושייתינו דניקום בכהאי גוונא ואז ליכא בי' ספקא כלל ופליגי) והוא בודאי נטרפה ולס"ע ופליגי בזוז"ג וכיון שכן הוא יש ליישב הקושיא כאשר אבאר דהנה התוספות שם כתבו דלשון א"ה ק' ע"ש ובחדושינו בע"ה כתבנו ישובים על לשון א"ה בין בא"ה קמא ובין בא"ה בתרא ע"ש וכעת נ"ל עוד ישוב על א"ה בתרא דבלא אמימר לא הוי קשי' דלפליגי להדיוט משום דהוי מצי לאוקמי פלוגתייהו כגון ששחטו האם מיד אחר הלידה ונמצאת טרפה ויש ספק אימת הי' הטרפות אם קודם העבור או אחר העיבור והנה בחדושינו שם הבאתי דעה א' דטריפה שהי' לה שעת הכושר שרי לגבוה מדאורייתא ואינו אסור אלא מדרבנן והשתא בהא פליגי דר"א סבר עי"א וגם זוז"ג אסור א"כ ולד אסור ממ"נ ולית בי' ספקא כלל מש"ה אסור אבל ר"י מודה דעי"א ובזוז"ג ס"ל דשרי מש"ה מתיר לגבוה משום דאית בי' ספיקא דאם נטרפה קודם העבור אז שרי אפי' להדיוט דהא זוז"ג מותר רק שמא נטרפה אחר העבור ואז אסור מטעם עי"א לכן להדיוט מודה ר"י דאסור דהו"ל ספקא דאורייתא ולחומרא משא"כ לגבוה דממ"נ לית בי' איסור דאורייתא דהא אם נטרף קודם העבור שרי לגמרי מטעם זוז"ג ואם נטרף אחר העבור א"כ כבר הי' לעובר שעת הכושר קודם שנטרף עיין בר"פ ג"ה תראה דגם זה מקרי שעת הכושר וא"כ אינו אוסר רק מדרבנן והוי ליה ספקא דרבנן ולקול' מש"ה מתיר ר"י לגבוה אבל להדיוט מודה דאסור וא"כ לא הוי קשה לפלוגי להדיוט אבל אמימר דאמר טרפה אינה יולדת א"כ ליכא ספקא בשום פעם וידעינן בודאי דעיברה קודם שנטרפה ופליגי בעי"א דלר"א ודאי אסור ולר"י ודאי שרי וא"כ לפלוגי בהדיוט וא"ש ומיושב לשון א"ה והשתא מיושב הקושיא הנ"ל על מוהרש"ל דאי הוי מוקים בה"ג שנשחטה האם תיכף אחר הלידה ומצאו בו חסרון כוליא ע"י חולי וכיון דזה נמשך יב"ח א"כ הוי בודאי נטרפה ולס"ע א"כ לא יועיל כלום דאכתי ישאר הקושיא לפלוגי להדיוט כיון דליכא בי' ספקא דהא עיקר מאי דקאמר במאי קא מפלוגי הוא להקשות הקושיא א"ה לפלוגי להדיוט כמבואר בסוגיא לשיטת רש"י שם א"כ אף אם נוקי בכה"ג ישאר הקושיא לפלוגי להדיוט וא"ש (ואמנם כ"ז הוא דרך פלפול עמוק ויש בו כמה סתירות לא כתבתי רק לפלפולא וליראת האריכות לא כתבתי הסתירות שבו וסמכתי על המעיין אבל לקושט' דמלתא נ"ל שהוא הוכחה נכונה לסתור שיטת מוהרש"ל ז"ל ולקמן אי"ה אכתוב מה שיש ליישב דברי רש"ל ע"ש ודו"ק היטב) וכן נמי יש להוכיח מזה כדברי הרא"ש ודלא כהרמב"ן בדין חתיכת צ"ה אם חתכו אח"כ העצם כולו דלפי דברי הרמב"ן שחוזר להכשירו ודאי דקשיא קושיותינו דנוקים בכה"ג שנחתכו צ"ה ונתעברה ואח"כ חתך כל העצם וילדה ופליגי בזוז"ג ובהא ליכא תירץ שלנו דהא בהא ליכא שום ספקא וידענו שנטרפה ולס"ע ודוק בכל זה היטב כי הם דברים נכונים בע"ה

ממילא מתוך פלפולינו זה יצא לנו דמאן דס"ל דטרפה שחוזרת להכשירה לא אמרינן דאגלאי מלתא שהיתה לעולם כשרה ע"כ הוא ס"ל כדעה הב' בסימן פ"א דמוקמינן אחזקתה ואין אוסרין החלב רק מן ג' ימים אבל אלו שני הסברות ביחד לומר דל"א אגלאי מלתא וגם לומר דאין מעמידין אחזקה זה ח"א בשום אופן דא"כ נשאר קושייתינו אמאי לא מוקים לל"ב פלוגת' דר"א ור"י בזוז"ג דהא כתבנו לתרץ דמאן דס"ל דל"א אגלאי מלתא סבירא ליה דמעמידין אחזקה כאשר ביארנו באורך אבל לומר שני הסברות ביחד אי אפשר והשתא נבא אל המכוון שלנו דאי אפשר לומר דמהאי טעמא מותר החלב מן סרכא כסדרן משום ס"ס שמא הלכה כהר"ן דאגלאי מלתא ואת"ל כהרא"ש דלא אגלאי מלתא שמא הלכה כדע' א' דאין מעמידין אחזקתה דהא ליתא דהא אי ל"א איגלאי מלתא אז על כרחך מעמידין אחזקה וליכא ספק ספיקא ואף על גב דאם נתחיל להיפוך יהיה שפיר ספק ספקא דשמא אין מעמידין אחזקתה ואת"ל מעמידין שמא אגלאי מלתא מ"ח אינו מתהפך ואפילו נימא דלא בעינן בס"ס זה שיהי' מתהפך מ"מ נ"ל בלא"ה בלא כל פלפולינו הנ"ל הדבר ברור שאין זה ס"ס לפמ"ש הרב פרי מגדים בהקדמה דכל היכי שהרמ"א הכריע בין הדעות אינו נחשב לספק כלל לעשות ס"ס ולומר שמא הלכה כהמחבר ע"ש וא"כ הדברים ק"ו דמה אם במקום שהכריע הרב להחמיר דאז י"ל דאינו הכרעה כלל אלא דפסק להחמיר מספקא אפ"ה אינו נחשב ספק מכ"ש שהכריע הרב להקל ולהתיר קידם ג' ימים דהא ודאי הכרעה הוא וגם לא כתבה הרב בלשון י"א משום דגם דעת המחבר יש לפרש כן כמ"ש הש"ך שם וזה הוא הלכה רווחת בישראל להתיר קודם ג' ימים ח"כ פשיטא דאין לעשות זאת לספק ולומר שמא הלכה דאין מעמידין אחזקה וא"כ ליכא בהא רק ספק זה שמא אגלאי מלתא ולא יותר

איברא נ"ל דמ"מ מותר החלב של סרכא כסדרן מטעמא אחרינא דאיכא ס"ס דהרי רבו הפוסקים הסוברים דלא כרש"י אלא דסרכא באה בלא נקב ושלא כסדרן טרפה משום שסופו להתפרק משא"כ כסדרן והפוסקים לא הכריעו בפלוגתא זו וא"כ איכא ס"ס שמא כדעת הר"ן דבכל טרפות שחוזרין להכשירן אמרינן אגלי מלתא ואת"ל דלא אגלי שמא אין נקב כלל בסרכא ובפרט בסרכא כסדרן שיש גם שיטת ראב"ד שהוא בלא נקב אף דס"ל ג"כ אין סרכא בלי נקב בשל"כ מ"מ בכסדרן אומר דבא בלא נקב וממילא דלכל אלו הדעות לא הי' טרפה בשום פעם מש"ה מותר החלב ונתיישב כל מה דהוי קשיא לן שלא ביאר בש"ע שאסור לפעמים החלב מבהמה כשרה ועכשיו מיושב דבכסדרן מותר וגבי ריאה שניקבה ודופן סותמתה לא ביארו זאת משום דלהמחבר דס"ל דאין מעמידין אחזקה מותר החלב מטעם ס"ס ולהרמ"א דליכא ס"ס מ"מ לא הוצרך לבאר דבר זה דהא הוא אומר בלא"ה בריאה הסמוכה לדופן דטרפה וממילא דגם חלבה אסור תוך ג' ימים ובניטלה כוליא ע"י חולי ג"כ לא ביאר בש"ע כיון דהש"ע פסק דבהמה טרפה כ"ז יתבאר מדברינו

והשתא נבא לנדון שאילתינו בנקב בחצר הכבד ונסתם בסרכא ונראה לפי דברינו הנ"ל דיש לאסור החלב של ג' ימים דאע"ג דבהמה חוזרת להכשיר' מ"מ אסור החלב מספק דשמא הלכה כתוס' והרא"ש והרמב"ן דלא אמרינן אגלי מלתא והיתה טרפה קודם הסתימה דהא כתבנו דבסרכא כסדרן ג"כ הי' ראוי לאסור מטעם הנ"ל אלא דהוי ס"ס משום דאית בי' עוד ספק דשמא הלכה דיש סרכה בלא נקב ממילא בזה שיודעים שניקב חצר הכבד רק שנסתם ליכא בי' רק ספק זה דאגלאי מלתא דהא כבר ביארנו דאין לעשות כלל ספק שמא הלכה כהמחבר דאין מעמידין אחזקה וא"כ ליכא ס"ס

ולכאורה בהשקפה ראשונה הי' נ"ל דיש להתיר בזה החלב משום דאף הרא"ש והרמב"ן האומרים דל"א אגלאי מלתא היינו דוקא בטרפות דמחמת עצמו כגון דניקבה הריאה בהא שפיר קאמר דנהי שנסתם מ"מ כל עוד שלא נסתם הי' טרפה משא"כ בנקב בחצר הכבד שאינו נטרף רק משום שסוף הכבד לינטל אבל מצד עצמו ליכא בה טרפות כלל והיא בריאה ככל הבהמות כל עוד שלא ניטלה הכבד אלא דגזרת הכתוב היא דכל שסופו ליטרף אסורה באכילה כאלו כבר נטרפה ממילא עכ"פ כי נתרפאה הרי שלעולם לא הי סוף הכבד לינטל וא"כ לא היתה אסורה בשום פעם ומודים בכה"ג הרא"ש והרמב"ן להר"ן דאגלי מלתא למפרע. איברא כי דייקינן בזה אינו כך דהא כבר ביארתי בסימן ע"ה (בד"ה הרי דלשיטה זו) דכל דבר שסופו ליטרף אינה חיה גם כן והבאתי שם מה שנסתפק בפרי מגדים אי נימא דמיד שאירע בו אותה הדבר שסופו ליטרף עבורו דהיינו הנקב בחצר הכבד אזי מאותו יום אינו חי י"ב חודש או נימא דמן אז עד יב"ח סוף הכבד לינטל ומאז לא תחיה יב"ח ממילא דעכ"פ ניקב חצר הכבד תחי' עד ב' פעמים יב"ח והבאתי שם ראיות דמאותו יום אינו חי יב"ח וע"ש וגם בחדושי לחולין פא"ט כתבתי להוכיח זאת בהוכחה ברורה מהסוגיא שהבאתי לעיל דאם איתא דחי עד ב' פעמים יב"ח והיינו משום דכל זמן שלא ניטלה הכבד עדיין היא בריאה א"כ גם יולדת וא"כ למה לא מוקים הש"ס בדף נ"ח בפא"ט ללישנא בתרא דאמימר פלוגתא דרא"ש ור"י בנטרפ' ולס"ע ובזוז"ג וכגון שאירע בה טרפות שהוא ע"ש סופה (דאשכחן טובי טרפות בה"ג) שיכולה לילד תוך יב"ח הראשונים ואפ"ה הולד היא ולד טרפה שנוצר מאיסור דהא היא אסורה תיכף ופליגי בזוז"ג אע"כ דמיום שאירע בה דבר שסופה ליטרף על ידו סר כחה מעלי' תיכף כאלו כבר נטרפה ואינה יולדת ואינה חי' יב"ח וזה ראיה ברורה וכיון שכן ממילא נסתר הסברא הנ"ל דכי היכי דס"ל לרא"ש ורמב"ן בניקבה הריאה דאף שנסתם אח"כ מ"מ בעת שהי' הנקב פתוח הי' טרפה ה"נ בניקב בחצר הכבד דבשלמא חם היינו אומרים דבנקב בחצר הכבד כל זמן שלא ניטלה הכבד היא חי' ובריאה ואינה אסורה רק מגזרת הכתוב ע"ש סופו אז שפיר הי' הסברא הנ"ל מוכרח דכיון שנתרפאה קודם שניטלה הכבד א"כ מעולם לא הי' שום טרפות ואיסור אבל מכיון שבררנו דמעת שניקב חצר הכבד