נאות דשא רכב

טרפה כלל משום שהיתה עתידה להתרפאות א"כ איך הוכיח רשב"א מזה דלא כר"י דלמא לעולם ניטלה הנוצה פסולה רק זו שנתרפאה היתה באמת כשרה. ותו דאם נימא הכי לא תמצא בעולם ודאי טרפה וכולהו לא אסרינן אלא מספקא משום דדלמא אותה המכה היא טובה ויכולה להעלות ארוכה כי היכי דאמרינן בנקב בריאה וזה דבר בטל א"ו הדבר פשוט דבכל טרפות שבעולם קים לן דטרפה אינה חי' ואין לה רפואה ואפילו אם אנו רואין שהמכה נתרפאה אין זה אלא שכח הטבע בבעלי חיים גורם להגליד פי המכה אבל אינו רפואה טובה ולא אמרינן כך רק במה שמבואר בש"ס שיכולה להחזיר להכשירה דאינהו הוי בקיאי בדרכי הטבע של הבעלי חיים על פי רוח הקודש שבקרבם ומה שנחלק מוהרש"ל עם הש"ע בסי' מ"ד לענין ניטלה הכוליא ע"י חולי אם יכולה לחזור להכשירה היינו דבהא פליגי דהש"ע קאמר דאע"ג דבמתניתין תנן ניטלו הכליות כשרה מ"מ אין מוכח מכאן דטרפות דהקטינה הכוליא יוכל לחזור להכשירה משום דמצינן לאוקמי שניטל ביד או נברא חסר אבל אם ניטל ע"י חולי טרפה באמת ומוהרש"ל קאמר כיון דבמתניתין סתמא תנן ניטלו הכליות כשרה משמע דמיירי גם ע"י חולי ומוכח ממשנה דטרפות דהקטינה כוליא חוזרת להכשירה וכן המחלוקת שהבאתי לעיל לענין אם נחתכה בצ"ה ושוב חתכו למעלה מצ"ה שיש מכשירין ואומרים שחוזרת להכשירה אע"ג דזה לא נתבאר בש"ס דחוזרת להכשירה מ"מ ס"ל להפוסקים אלו דזה א"צ כלל להתבאר בש"ס כיון דטריפתה משום הכאב שבאותו האבר ועכשיו אין בה זה האבר כלל וכ"ז פשוט וממילא אחרי שנתבאר לנו דבין להתוס' ובין להר"ן לא אמרינן בשום טרפות שיהיה חוזר להכשירו ע"י רפוחה זולת באלו המבוארים בש"ס א"כ אין מקום כלל לקושיות הר"ן ז"ל ושפיר קאמר הש"ס התם דמחו בגידי נשיא וקטלי ורצו לאסור בזה וקאמר דאין להוסיף על הטרפות ופריך והא חזינן דמתה ואם כן למה באמת לא יהיה טרפה הרי הוא בכלל שאין כמוה חי' ומשני שפיר גמירי דאי בדרי סמא חיי ומהאי טעמא כשר משום דכל הטרפות אין להם רפואה זולת אותן המבוארין הנ"ל ואתי שפיר כן נראה לי. הראיה השניה שהביא הר"ן מהא דאמרינן בהמקשה על פסוק ובשר בשדה טרפה כטרפה מה טרפה כיון שנטרפה שוב חין לה תקנה כו' דאלמא דכל טרפה היינו דוקא אותה שאין לה תקנה ע"ש נ"ל דנוכל ליישב דיש חילוק בין טרפות הנעשה מעצמה ובין טרפות הנעשה ע"י אחרים דע"י אחרים כאיב טפי כמבואר בתוס' דעירובין ובר"פ א"ט דף מ"ב בד"ה ואמר ר"י אמר שמואל ע"ש במהר"מ ז"ל וה"נ להא מלתא חמיר דהנעשה ע"י אחרים אין רפואה לשום טרפות משא"כ כל שנעשה בתוך הבהמה מעצמה יכולה לינקב ולהתרפא באותן דברים המבוארים בש"ס ומש"ה קרא דבשר בשדה טרפה דכ' הט"ז בריש סי' כ"ח דמיירי בטרפות שע"י אחרים שפיר קאמר שאין לו תקנה דכל הנעשה ע"י אחרים כאיב טפי ואין לו רפואה. גם בפשיטות יותר י"ל דהא טרפה דקרא דרוסה הוא כמבואר בט"ז שם וברמב"ם שם שכ' אין לך בפירוש אלא דרוסה משום דקרא לא מיירי רק בדרוסה ממילא שפיר קאמר מה טרפה ר"ל דרוסה שאין לו רפואה דהא כבר ביארנו דשום טרפות אין רפואה זולת בהנך שכתבתי א"כ בדרוסה ליכא רפואה וא"ש כן נ"ל ליישב ראיותיו של הר"ן ז"ל לשיטת התוס' והנה בחדושי פלפלתי בע"ה עוד במה שיש להקשות לשיטת התו' הנ"ל ובישובי' וכאן אין להאריך כי לא באתי עד הנה רק לבאר היטב שטותיהם ועיין בסימן ל"ו סעיף ובט"ז וש"ך ובפרי מגדים שם מה שפלפלתי עם התב"ש בשיטת רש"י ז"ל ובפתיחה שלו לסימן ל"ט ע"ש תראה שיש גאונים עומדים בשיטת הר"ן שעומדים בשיטת התוספות

ונראה להביא ראי' ברורה מהרמב"ן והרא"ש ז"ל שעומדים בשיטת התוספות והוא שהרא"ש ז"ל בפרק המקשה סימן זיין פלפל עם הרמב"ן ז"ל כי הרמב"ן ז"ל אומר שאם נחתכו צ"ה וחזר וחתך כל הרגל למעלה מצ"ה חוזרת להכשיר' כמו ריא' שניקבה וסביך בבישרא ודוקא אם שחט אחר שניטלו צ"ה טרפ' שהרי יש בה מכה שאינה חי' בה באותו ענין אפי' ע"י בדירת סמא אבל אם חתך למעלה מצ"ה קודם שחיטתה לאו נטילת הגידין היא זו אלא חתיכת רגלים למטה מהארכוב' וכשר עכ"ד וכ' עליו הרא"ש ודעת רחוקה היא להכשיר ולומר שטרפה תחזור להכשירה בידי אדם ולא דמי לסביך בבישרא שנעשה מעצמו עכ"ד ע"ש באורך והשתא אי כדברי הר"ן ז"ל דשום דבר שהוא טרפה באמת א"א לה כלל לחזור להכשירה והא דמכשירינן בסביך בבישרא היינו דכל היכי שיוכל להתרפא אגלאי מלתא שלא היה טרפה מעולם מעתה איך מכשיר הרמב"ן כשחותך למעלה ומביא ראי' מסביך בבישרא הא בצ"ה א"א לומר אגלאי מלתא דה' באמת נטילת צ"ה טריפה הוא ומה צריך הרא"ש לחלק בין בידי אדם למעצמה הרי בלא"ה אין התחלה כלל לזה ואם איתא דנטילת צ"ה תרפא ע"י החתיכה למעלה א"כ כל נטילת צ"ה יהיה כשר דהא סמיא בידן ובשלמא בניקב בריאה קאמרי הר"ן והרא"ה ז"ל שיש מיני נקבים המעותדי' לרפואה ויש שלא יוכלו להרפא משא"כ זה דסמי' בידן וכולם יכולין להתרפאות ואיך שנינו דניטל צ"ה טרפה אע"כ הדבר פשוט דאינהו ס"ל כהתוס' דסביך בבישרא אף על גב דמתחלה היה באמת טרפה מ"מ כי סביך חוזר להכשירו מש"ה מפלפלים בצ"ה וס"ל לרמב"ן דהא נמי דכוותי' דאם שחטה כך טרפ' ואם חתך מתחלה למעלה מצ"ה חוזר להכשירה והרא"ש אמר דזה דוקא מעצמה ולא בידי אדם והבן היטב כי זו היא ראיה ברורה. ובאמת כי הר"ן בהמקשה שם כשחקר בדין זה כ' באמת כך דאם נחתכה בצ"ה אף אם חתך אח"כ למעלה אפ"ה טרפה דמיד כשנטרפה שוב אין לה היתר וכן בתחלת הפרק הביא בשם הרא"ה ז"ל שכ' דמהא דאמר התם מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר מוכח דאם נחתכה בצ"ה אף אם חתך אח"כ למעלה מ"מ אסור משום דמיד כשנטרפה שוב אין לה היתר יעו"ש ולא הזכירו כלל לחלק בין זה לסביך בבישרא והיינו משום דאזלי לשיטתייהו דס"ל דבסביך היינו משום דאגלאי מלתא דלא היה טרפה מעולם משא"כ ניטלו צ"ה שהוא טרפות מבורר אין לו היתר וזה פשוט ממילא הרמב"ן והרא"ש שמפלפלין בזה ע"כ דס"ל כהתוספות דאף שהיתה באמת טרפה מעיקרא מכל מקום היא חוזרת להכשירה וזה ברור בע"ה

ובזה שגה הרב פרי מגדים בפתיחה לסימן ל"ט כאשר אבאר כי הרא"ש ז"ל בשמעתין דתרתי אוני דסריכין הקשה על שיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב כמו שהקשו התוספות עליו וכתב ליישב וזה לשונו דהא דאמרינן דאינו קרום היינו בנקב שאין רגילות להעלות קרום כגון שלא כסדרן כו' ובכסדרן רגילו' להעלות קרום כו ע"ש ולשונו תמוה דמה ענין רגילות ואינו רגיל לכאן הא עיקר הדבר תלוי אי עתיד להתפרק או לא והרב הנ"ל בפתיחה הביא דברי הרא"ש ופירשם עפ"י דברי הרא"ה דבכל דוכתא אין רגילות להרפא משא"כ כסדרן אורחייהו דאותן נקבים להרפא ולא הי' טרפה מעולם יעו"ש וכבר כתבתי בחדושי דלשון כגון שלא כסדרן שבהרא"ש אין לו ביאור כלל לפי פירושו ושהרב ז"ל דילג בכוונה ג' תיבות אלו כגון שלא כסדרן יעו"ש ולדברינו הנ"ל נסתר בלא"ה פירושו בהרא"ש שהוא רצה לפרש ולהעמיס דברי הרא"ה בהרא"ש ובאמת הרא"ה לשיטתי' כמו שהביא הר"ן בשמו בריש המקשה אבל הרא"ש הא פליג עלי' וכאמור יעו"ש ותבין כי אין רצוני להאריך יותר בזה. ונחזור אל הענין שנתבאר לנו שהר"ן והרא"ה ס"ל דאותן טרפות החוזרים להכשירן היינו דאגלאי מלתא למפרע שלא הי' טרפה מעולם אבל התוס' והרמב"ן והרא"ש ס"ל שמתחלה היתה טרפה וכשמעלות ארוכה הדרא ומתכשרא והיש"ש בהמקשה שהביא פלפול הרמב"ן והרא"ש ז"ל בכל לשון הרא"ש מבואר שתופס עיקר כדיעה זו דמעיקרא היתה טרפה וכמו שכבר כתבתי למעלה דפשטא דש"ס מורה כך ואם היות שאין בנו מי שיכריע עכ"פ מידי ספקא לא נפקא ואין להביא ראי' מרוב הפוסקים שלא הזכירו דין דנחתכה בצ"ה וחזר וחתך למעלה אי כשר או לא ולומר דמש"ה לא כתבו כלל דין זה משום דס"ל כהר"ן דטרפה אין לה היתר ולכן לא הוצרכו לבאר דהא ליתא דאי משום הא אכתי הו"ל לבאר וכמו שהר"ן והרא"ה גופייהו בארנו להטריף בו אלא הטעם מה שלא הזכירו הוה פשוט משום דכל אותו פלפול אינו אלא להרי"ף המכשיר בנחתך עצם האמצעי אבל רוב הפוסקים הבאים אחריו שהורו דבעצם האמצעי ג"כ טרפה תו אין נ"מ להם בפלפול זה דכל חתך למעל' מצ"ה הוא ג"כ טרפה וזה פשוט באופן שדין זה הוא ספק וכאמור

ומעתה קשיא לי על הפוסקים והש"ע בסימן פ"א שביארו דין חלב וגבינות הנעשים מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה כגון סרכא שלא כסדרן ודומיהן וכן בסימן פ"ו ביארו לענין בצים מעוף שנמצא טרפה ואמאי לא ביארו דלפעמים גם מהכשרה אסור החלב וכגון בטרפה שחזרה להכשירה כגון סירכא כסדרן או סבוך בבשרא דהבהמה כשרה ועכ"פ ידעינן שפעם א' היתה טרפה איך דין החלב דלכאורה דין סרכא כסדרן הוא ממש כדין סרכא שלא כסדרן ותלוי בדעות המבוארות שם בסי' פ"א דלדיעה ראשונה דס"ל דמאחר דאין סרכא פחותה מג"י ויצאה בהמה זו מחזקתה ושוב אין מעמידין אותה בחזקת כשרות ואוסרין למפרע עד י"ב חודש ממילא גם בכסדרן אסור לעולם כמו בשלא כסדרן ואדרבא בכסדרן חוזר טפי דאלו בשלא כסדרן אין אסור רק עד יב"ח משום דידעינן דודאי לא נעשה קודם יב"ח מדחיתה עד עכשיו משא"כ גבי כסדרן שהיתה טרפה לדעת רמב"ן והרא"ש ותוס' כאשר נתבאר רק שחזרה ונתכשרה א"כ חיישי' לנקב זה על כל ימי חיי הבהמה שמא אז נעשה ואפילו על ג' וד' שנים אנו מסופקים אולי נעשה ומה שחיה משום שנתרפאה ועכ"פ בעת שנעשה בה הנקב היתה טרפה ג"י עכ"פ קודם שסתמה הסרכא דהא אין סרכא פחותה מג' ימים וא"כ מיום הולדה יש להסתפק על כל שלשה ימים שמא באותן שלשה ימים היתה טרפה (או דניחוש שמא היה הנקב פתוח קרוב ליב"ח ואח"כ נתרפא וק"ל) וא"כ כל ימי' עומדת בספק טרפות ממילא יש לאסור החלב שנעשה ממנה לעולם כל זה לדעה ראשונה שהביא המחבר ולדעה שני' שהביא הרמ"א דאף שיצאה מחזקתה מחיים מ"מ מעמידין אותה בחזקת כשרות ואמרינן דלא נעשה הנקב אלא קודם ג' ימים ואין אוסרין החלב רק מה שנעשה ממנה חתך (תוך) ג"י הכי נמי בכסדרן כיון שמתחלת היות הנו"ב היתה טרפה ובהמה יש לה חזקת כשרות אמרינן שלא נעשה הנקב אלא קודם שלשה ימים (ואף על גב שעכשיו הוא כשרה יוכל מקום שייך להעמידה בחזקת כשרות כיון דמכל מקום בעת שנעשה בה הנקב היתה טרפה שייך לומר השתא הוה דאחרע ודו"ק) וכן נמי