נאות דשא רכא

יתרת בשלהי כפלי ולכן אף על גב דלכאורה באותה פלוגתא נ"ל עיקר כהפרישה דהא הרשב"א מטריף בטחול יתירה הדבוקה בצד העב משום דהוי כאלו ניטלה בכח ועשתה נקב בטחול העיקרית וא"כ נראה דזה ממש דכוותי' דהו"ל כאלו ניטל הגף בכח ועשתה נקב בריאה ממילא ה"ה כאן דהוי ליה כאלו ניטל החוליא יתירה בכח ואז נפסק החוט: וראיתי להרב פרי מגדים שם בריש סימן מ"ג שפלפל שם קצת מזה ואין כאן מקו מו להאריך כי נ"ל דכאן כיון דבלא"ה יתרת דחוליא אף במקום שיש בו תורת גיסטרא אינו טרפה אלא באין ה"מ ממילא שפיר נוכל לסמוך בזה על דעת הב"ח והט"ז שחולקים על הפרישה דלדידי' אין כאין תורת גיסטרא ובפרט שגם דבר זה עצמו אינו ברור אצלינו שיהי' בשלהי כפלי גיסטרא בנפסק החוט

טעם השני דכיון דבשלהי כפלי יש בו ג"כ מקום שאין מטריף בפסיקת החוט ושם מסתבר שאינו גיסטרא אפילו אם נפסק החוט וממילא שכל שיש חוליא יתירה בשלהי כפלי לא ידענו איזהו היתירה ממילא לא ידענו אם היתירה עומדת למעלה במקום שהי' גיסטרא אלו נפסק החוט או אם עומדת למטה במקום דלא הוי גיסטרא ובכיוצא בזה הארכתי לעיל סימן פ"א ועוד בשאר מקומות וממילא כיון דאפילו אם היתה עומדת במקום דהוי גיסטרא הי' ג"כ מותר בה"מ ממילא עכשיו שיש ספק היכן עומדת כבר ביארנו כמה פעמים דכל היכי דשרי בה"מ אזי אם יש בו ספק שרי אף באין הפסד מרובה ואע"ג דלעיל בסימן פ"א (בד"ה עוד מטעם אחר) כתבתי דאין אומרים כלל דהוי ספק איזהו היתירה משום דכל אחת יש עלי' תורת אבר העיקרי ותורת אבר היתרת משום שחיותו של אותו אבר נחלק לשנים יעוין שם בדברינו מכל מקום פשיטא דהיינו דוקא לשיטת הרמב"ם ורש"י ז"ל דס"ל דיתר א' הוי ליה כאלו חסרו שניהם דלשיטה זו הוא שביארתי דהכוונה שכיון שחיותו של אותו אבר נחלק לשנים אי אפשר לאותו הבעל חי להתנהג על ידן כאלו חסר אותו האבר ואם כן אין מקום כלל לספק איזהו היתירה וכנ"ל אבל לשיטת הרשב"א דס"ל דהיתר לבד חשבינן לי' כאלו ניטל ביד ע"כ דס"ל דל"ח כלל דנחלק חיות האבר אלא שהא' העיקרי וא' מיותר וחשבינן ליה כאלו ניטל ביד וא"כ ודאי דהוי ספק איזהו העיקרי ואיזהו היתירה ואע"ג דלפמ"ש תחלה דנראה קצת מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב ד"ה וליחשוב דאפי' במקום שאין פסיקת החוט מטריף אפ"ה הו"ל שם גיסטרא וא"כ לפ"ז משמע קצת לומר דאם ניטלה חוליא אפילו בשלהי כפלי במקום שאין טרפה בפסיקת החוט אפ"ה הוי גיסטרא כל שנפסק החוט וא"כ בטל טעם זה השני מ"מ אין נ"ל כך ואין להאריך ולפלפל בזה כי בלא"ה נ"ל שבטעם הראשון לבד יש בו די להכשיר והנראה לפי עניות דעתי כתבתי

שאלה קכ"ז

נסתפקתי בבהמה שנשחטה ונמצא שהי' נקב בחצר הכבד רק שנסרכה בסרכא ועדיין ניכר הנקב רק שרואין אנו שהסרכא סותם דבהמה כשרה כמבואר באחרונים סוף סימן מ"א אם יש איזה חשש בחלב הנחלב ממנה ומקום הספק יתבאר בדברינו אי"ה

גרסינן בפ' אלו טרפות דף מ"ו ע"ב אמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכי להדדי לית להו בדיקותא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רבותייהו ופירש"י שהסרכא סותם את הנקב ולפי שהוא כסדרן אין סופן להתפרק והוי סתימא מעלייתא וע"ש בתוס', ד"ה היינו רבותייהו שמפלפלין עם רש"י ז"ל והביאו דעת האומרים דסרכא באה בלא נקב רק דשל"כ אסור משום שסופו להתפרק ע"ש ואח"כ כתבו דמתוך ה' טרפות של ר' גרשון ותשובת הגאונים מבואר כדברי רש"י ז"ל דסרכא באה מחמת נקב שמצריכין נפיחה בסרכא כסדרן או בריאה הפוכה לדופן במקום רבותא ואם הסרכות באות בלא נקב א"כ בהני גווני למה צריך נפיחה כיון דלא תתפרק א"ו דאין סרכא אלא מחמת נקב ואז איש דבדקי לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב עכ"ל ולכאורה הוקשה לי מדבריהם הללו על מ"ש הט"ז בסימן מ"ד סקי"ב דבריאה בכל מקום שחוזרת להכשר כגון שניקב ודופן סתמתה דכשרה אי הוי ידעינן מעיקרא בהיותה נקובה שעתידה לסתום הי' כשר מתחלה אף קודם שנסתם ע"ש וקשיא מדה"ת הנ"ל דא"כ איך כתבו דלשיטת רש"י א"ש שמצריכין נפיחה דלמא לא נסתם שפיר והרי כתבו רש"י ותוס' דכל סרכא כסדרן הולך וחזק תמיד וא"כ בעינן שיהי' נסתם לגמרי ולמה לי בדיקה הא אפי' לא נסתם עדיין שפיר מ"מ כשר כיון דחזינן שהתחיל להסתרך כסדרן ובכה"ג הולך וחזק אע"כ משמע דאע"ג שנסתם הנקב ומכשירינן לי' היינו משום שחוזר להכשירו אבל מ"מ בעת שהי' הנקב בתוכו ולח נסתם הי' טרפה ולכך א"ש דאפילו בכסדרן צריך בדיקה אולי עדיין לא נסתם וקשיא אהט"ז

שוב ראיתי שדברי הט"ז לקוחים מדברי הר"ן בשמעתין שהקשה דכשיש נקב בריאה במקום שאפשר להעשות שם סרכא כסדרן יהי' כשר כיון שאותו הנקב יכול לבא לידי היתר ותירץ דיש נקבים שאינם ראוים לתקון כלל ויש נקבים טובים שיכולין ל עלות ארוכה ע"י סרכא כסדרן וכה"ג ואנן לא ידעינן מש"ה מטריפין כ"ז שמוצאין איזה נקב דדלמא הוא מאותן הנקבים שאינם ראוים לעלות לות ארוכה וכי חזינן דנסתמו ש"מ שנקב זה הי' מהנקבים שיש להם תקון ואגלאי מלתא למפרע דלא הי' טרפה מעולם ואי הוי בקיאינן היינו מכשירינן לי' גם מעיקרא ע"ש באורך וכדברים האלה כ' ג"כ הרא"ה הובא בפרי מגדים בפיתוחה לסימן ל"ט ע"ש הרי מבואר כהט"ז דזה דבר שא"א שמה שיהי' טרפה יחזור לכשרותו אלא דאגלאי מלתא שלא הי' טרפה מעולם ובהיות כן גם מדברי התוס' לא קשיא אהט"ז דנוכל לומר דגם הם סוברים כהר"ן ורשב"א ואפ"ה שפיר קאמרי דצריך בדיקה שמא לא נסתם ובאמת נקב זה הוא מנקבים שאינם מעלים ארוכים ומה שאנו רואים שסרוך כסדרן אינו רק קרום בעלמא ולא סתם כלל את הנקב. אכן מ"מ אני רואה שהתוס' לא ס"ל כהרא"ה ור"ן דכך מבואר מלשונם שכתבו שמא עדיין לא נסתם הנקב מלשון עדיין משמע דידעינן שהוא עתיד ליסתם רק שמא עדיין לא נסתם ממילא משמע לי דלת ס"ל כהר"ן אלא דאפי' שהוא עתיד להתתקן כל עוד שלא נתתקן טרפה רק שאחר כך הוא חוזר להכשירו וגם פשטא דש"ס משמע כך מהא דפריך בדף מ"ח ארב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא כשרה ופריך מהא דתניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול החוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג דבטרפה כל שנטרף שוב אינו חוזר להכשיר ומשני למעוטי קרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום ר"ל לעולם דגם בטרפה יוכל לחזור ולהכשיר רק קרום שעלה לא מהני משום דאינו רפואה טובה דסופו לסתור אבל היכי שהוא רפואה טובה שפיר חוזר להכשירו עכ"ד הש"ס והשתא לדברי ר"ן ז"ל מאי פריך הרי סתימה זו דטרפות מגלה שלעולם לא היתה טרפה כלל אבל באמת אותו הנקב אשר מצד טבעו טרפה הוא לא יעלה ארוכה משא"כ התם בכרות שפכה דאמרינן בהדיא שהפסול חוזר להכשירו ומשמע דמעיקרא בעת שהי' הנקב הי' פסול ואף אם היינו יודעים אז שיעלה ארוכה מ"מ אז היינו פוסלין אותו כיון דבאשר הוא שם אינו מוליד ואח"כ כי נסתם כשר דאז מוליד וא"כ לא פריך כלום דשפיר תני וזהו למעוטי גבי טרפות ור"ל דשם מה שהי' פסול באמת יכול אח"כ לחזור להכשר אבל גבי טרפה מה שנטרף אין לו תקנה ורק דסביך כשר משום דאגלאי מלתא דלעולם לא היה טרפה ומתניתין לא תני וזהו רק למעוטי שאין מציאו' בטרפה באם היה באמת טרפה שיחזור להכשר וקמשמע לן תנא בהך מלתא בכדי שנדע בכל אותן טרפות דקיימא לן בהו שחוזרין להכשר כגון סביך בבישרא ידעינן בהו בודאי שמעולם היה כשר ונ"מ שלא לאסור החלב והבצים של אותו שעה ומאי פריך אבל להתוספות ניחא דאינהו סבירא להו דמעיקרא קודם דסביך היה באמת טרפה ואחר כך כי נסתבך חוזר להכשירו משום הכי פריך שפיר אם כן יש ראי' לדעת התוספות ולדעת הר"ן צריך לדחוק בישוב דברי הש"ס הללו ואין להאריך ועכ"פ פשטא דמלתא משמע כהתוס'. ולענין הראיות שהביא הר"ן שם נ"ל ליישב לפ"ד התוס' הראי' הראשונה שהביא מהא דאמר הש"ס בדף נ"ד דמחו בכוליא וקטלי' ואמר דאפ"ה כשרה משום דגמירי דאי בדרי סמא חיי אלמא כל שיכולה להיות לה תיקון ורפואה כשרה ראיה זו מתרצא בפשיטות עפ"י דברי רש"ל שהביאו הט"ז והש"ך בסימן מ"ד סעיף וי"ו שכ' על כוליא שניטל ע"י חולי למה לא תחזור להכשירה מעצמה כיון שאינה בידי אדם ע"כ הרי דס"ל דטרפה תוכל להתכשר דוקא מעצמה אבל לא ע"י מעשה בני אדם ולכן משני שפיר כיון דאי בדרא סמא חיי ויכולה להתרפא בידי אדם ש"מ דאינו טרפה ואע"ג דלשון רש"ל עצמו כך הוא ודוקא בידי אדם אינו חוזר להכשירו כדלקמן גבי צ"ה ע"כ וגבי צ"ה כ' בפרק בהמה המקשה סימן י"א לענין האומרים שאם נחתכה בצ"ה ושוב חתכו למעלה מצ"ה שתתכשר בזה וכ' דל"ד לסביך בבישרא משום שמעצמה מתחלת להסתבך אבל להיות חוזרת לכשרות בתוספת כאב שחותכין למעלה לא מסתבר עכ"ל משמע דמשום תוס' כאב הוא דלא מסתבר לי' אבל בלא"ה תוכל להתרפא מ"מ המדקדק בדבריו בפ' א"ט מבואר דתוס' כאב דכ' הוא לרווחא דמלתא אבל באמת ס"ל דכל בידי אדם לא תחזור להכשר אפילו ע"י סמים ורפואות ובלא"ה אני תמה מהראיה זו שהביא הר"ן ז"ל ולפענ"ד איני מבין כלל ראיה זו דהא ודאי לא בכל טרפות אמרינן דיכולין לחזור להכשירן אלא באותן המפרשים בש"ס כגון סרכא כסדרן לפירש"י או דופן סותמתה אבל בשאר כל הטרפות שבעולם א"א שיחזרו לכשרותן הן לפ"ד התוס' והן לדעת הר"ן דאמרינן אגלאי מלתא דלאו טרפה הוי מעיקרא מ"מ אינו אלא באותן המבוארין הנ"ל וזה דבר פשוט וברור דבכל מיני טרפות אף אם אנו רואין שגוף המכה נתרפא מ"מ הוא טרפה ואין זה רפואה טובה ולא תחיה יב"ח אף על פי שנתרפא וזהו בכלל אומרם קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום וכך מבואר מהא דאמרינן בדף נ"ב ע"ב דר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים היה והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר' יהודא דאמר ניטלה הנוצה פסולה והיתה לו תרנגולת לר"ש בן חלפתא כו' וגידלה כנפים האחרונים יותר מן הראשונים ע"ש והשתא אם איתא דבכל טרפות אם אנו רואין שנתרפא אגלאי מלתא שלא היה