נאות דשא רכ

איברא צריך לבאר דלכאורה מוכח מהגמרא דאין שום טרפות ביתרת חוליא דאם איתא דיתר חוליא טרפה מחמת דהו"ל כחסר וחסר הו"ל גיסטרא וכאשר בארתי א"כ קשיא בההוא דחולין דף נ"ב דקאמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה ופריך עלי' מההוא דחסרון בשדרה דאמר שמואל וכן לטרפה וכתבתי לעיל בסימן קכ"ד בריש הסימן דמש"ה לא פריך לרב משום דרב לא קאמר וכן לטרפה ואיכא למימר דהתם לענין טומאת אוהל בעינן שיעור מיתה דוקא מש"ה בעי חוליא שלימה אע"ג דלענין טרפה מטרפא בצלע וחצי חוליא משא"כ לשמואל פריך משום דאיהו קאמר וכן לטרפה משמע דהתם לענין אוהל לא שיעור מיתה ממש בעינן אלא שיעור דמיטרפא בי' יעו"ש בדברינו וא"כ להנ"ל קשה דגם לשמואל לא פריך מידי די"ל גם לדידיה דהתם שיעור מיתה ממש בעינן מש"ה בעי חוליא שלימה עם צלעותי' דהו"ל גיסטרא והא דקאמר וכן לטרפה נוכל לפרש בכוונתו דמפלוגתתם יש נ"מ לענין טרפות דהיינו לענין יתרת בחוליא דכל היכי דבחסר הוא גיסטרא היא ביתר טרפה ממילא לב"ה ביתר חוליא א' טרפה ולב"ח טרפה ביתר ב' חוליות אבל לעולם לענין טרפות דחסרון מידה שמואל דבצלע לבד טרפה רק התם במתניתין מיירי לענין שיעור נבלה וגיסטרא ואותו שיעור עצמו הוא גם לענין טרפות דהיינו ביתרת וא"כ גם לשמואל לק"מ ומאי פריך ונראה לומר בזה דהנה ענין גיסטרא הייני מצד שנחלקה לשנים ואפילו בלי שום חסרין הוי גיסטרא רק דבעינן שיהי' גם החוט נפסק ובחסרון חוליא הו"ל גיסטרא אעפ"י שהחוט קיים משום שנחלקה לשנים רי אפשר דגם החוט סופו ליפסק או נפסק תיכף וכמ"ש הכרו"פ בסימן נ"ד ע"ש ממילא לב"ש דס"ל דאין שיעור מיתה אלא בב' חוליות ע"כ דפליגי בהא לגמרי אב"ה וס"ל דאין בזה תורת גיסטרא כלל דאלו ס"ל דיש בזה תורת גיסטרא מצד דהו"ל כנחלקה לשנים א"כ ודאי דסגי בחסרון חוליא א' דדוחק גדול הוא לחלק לענין גיסטרא בין חוליא א' לב' חוליות כיון דעיקר ענין גיסטרא הוא שנחלק לשנים אע"כ דב"ש ס"ל דכל שהחוט והעור של הבהמה שלמים לא הוי גיסטרא דאין זה נחלק לשנים מש"ה הוצרכו דוקא חסרון ב חוליות שיהי' שיעור מיתה א"כ ע"כ לדידהו מה דחסרון ב"ח הוא שיעור מיתה אינו מצד שנחלק לשנים אלא מצד שחסר מהמנין החוליות הצריכות להבהמה דמצד שנחסר ממנה שנים שוב אינה יכולה לחיות ממילא לדידהו אם יתר שני חוליות כשר אף לשיטת הרשב"א דאע"ג דיתר הו"ל כניטל ביד מ"מ כיון דאין ניטל רק היתירה ממילא לח נחסר ממנין החוליות הצריכות לה ואין כאן שום טרפות דהא גיסטרא לית להו לב"ש וא"כ שמואל דקאמר וכן לטרפה דרצונו דב"ש וב"ה פליגי דלב"ש בב"ח טרפה ולב"ה בחוליא א' מש"ה ליכא למימר כלל דלענין יתרת מיירי משום דלב"ש ליכא שום טרפות ביתרת רק לב"ה ופריך שפיר לשמואל והבן היטב וא"ש

איברא דלפ"ז קשיא לי קו' אחרת שיש יותר מן ח"י טרפות דהיינו יתרת דחוליא לשיטת הרשב"א דבשלמא ביתרת כל האברים פשיטא דאין לחושבן בפני עצמן דהוא בכלל ניטל או ניקב משא"כ יתרת דחוליא אינו נכנס כלל במנינן וראוי לחושבו בפ"ע והיינו דהא בצלעות לא מנו הש"ס בר"פ א"ט דף מ"ב ע"ב רק ג' טרפות דהיינו נשתברו רוב צלעותי' ונעקרה צלע מעיקרא וחוליא בלא צל דהיינו בשלהי כפלי וא"כ נחזי אנן במה נכלל יתרת חוליא דאין להטריפו עבור דהו"ל כניטל ויהי' בכלל נעקרה צלע מעיקרא דז"א דהא נעקרה צלע הוא רק טרפה מחמת שחסר ממנה א' מהצלעות הצריכות לה וממילא ביתר דהו"ל כניטל היתר לבדו אין שום טרפות וכן אין לומר שיהי' בכלל דחסרון חוליא בשלהי כפלי דהא בשלהי כפלי אינו רק טרפה ולא הוי גיסטרא שם וא"כ אם יתר חוליא בשלהי כפלי כשר דנהי דהו"ל כניטל היתר ביד אין בו טרפות כלל וא"כ יתרת חוליא הינו טרפה רק משום דהו"ל כניטל ואם ניטל הי' גיסטרא והרי גיסטרא לא נמנה כלל במנין הטרפות דהא נבלה אינו נמנה בין הטרפות וא"כ יתרת חוליא לא נכלל בשום א' מהטרפות וא"כ ראוי לחושבו בפ"ע וא"כ איכא יותר מח"י טרפות להרשב"א ואפשר לומר דמ"מ כיון דכבר נמנה בין הטרפות חסרון חוליא דהיינו בשלהי כפלי אע"ג דמצד אותו חסרון אין טרפה ביתרת חוליא כיון דבאותו החסרון אין בו לתא דגיסטרא מ"מ שפיר נחשבים בחשבון אחד מאחר דהיתרת הוה כניטל וכבר נמנה ניטל חוליא ולכן נחשבין כא' כן נ"ל פשוט

אמנם הא קשיא לי לפמ"ש בסימן קכ"ד ובד"ה והנה בחדושי) להקשות דלרב איכא יותר מן ח"י טרפות דהיינו נשתברו ונעקרו ונעקרה צלע וח"ח ושלהי כפלי ותרצתי שם דרב לא סבירא לי' כלל דין דשלהי כפלי יעו"ש בדברינו וא"כ להנ"ל קשיא לרב דאפ"ה איכא טפי מח"י טרפות דאי לא מנה שלהי כפלי בא במקומי יתרת דחוליא דלשמואל אמרינן שהוא בכלל שלהי כפלי ולרב דלא חשיב לש"כ א"כ יש במקומו יתרת ואכתי איכא טפי ואפשר ליישב דרב ס"ל כר' יוחנן דאמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדים ואליבי' הקשו התוס' בדף מ"ב ע"ב בר"ה ואמר שמואל דנחסר מהימנין ותירצו דאע"ג דתרוייהו ברוב ב' נדרים מ"מ חשיב כתרתי ע"ש וא"כ י"ל דהרשב"א לא ס"ל כהתוס' אלא דכיון דתרווייהו ברוב ב' צדדים נחשבים כחד וא"כ שפיר החשבון מכוון ובהא מיושב מה שהקשה הר"ן בההוא דדף נ"ב דפריך והאמר ר' יוחנן ברוב ב' צדים וברוב ב' צדדים ת"א דלח קיימי חד מינייהו זה כנגד זה והקשה הר"ן דלמא רב ס"ל כבר זכאי ע"ש ולהנ"ל ניחא דא"א כלל דרב יסבור כבר זכאי דא"כ איכא טפי מן ח"י טרפות וא"ש עוד יש ליישב כמו שכתבתי לעיל בסימן קכ"ד (בד"ה ולפ"ז) דלרב דס"ל דדוקא דאטמא דשף מדוכתי' כשר אף באיעכול ניבי' כשר חסר ח' מהטרפות וא"כ גם קושייתינו הנ"ל מיושב מה שאמרנו דלרב איכא טפי מן ח"י טרפות די"ל דלרב לשיטתי' א"ש משום דלדידי' אין נחשב בוקא דהטמא והחשבון מכוון וא"ש. ובהא מיושב מה שיש להקשות בההוא דחולין דף ל"ב דפריך ולחשוב נמי דר"א דניטל הירך וחלל שלה ניכר דלכאורה קשה הא בלא"ה טרפה מכח בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ולהנ"ל י"ל דפריך לרב דלדידי' לא חשבינן כלל בוקא דאטמא כנ"ל והנה למ"ד בדף נ"ז אליבא דרב דבוקא דאטמא טרפה נוכל לומר עפ"י דברינו דבר חדש שנחשוב בין הח"י טרפות אפילו נבלה דמטמא מחיים דהא בדף ל"ב לא הוצרך הש"ס לומר דנבלה דמטמאה מחיים לח קתני רק משום דפריך דלחשוב עוד ב' דברים דהיינו גיסטרא וניטל הירך חלל שלה ניכר וממילא כיון שכתבתי דמההוא דניטל הירך לא קשי' רק למאן דלא ס"ל בוקא דאטמא ממילא למאן דס"ל אליבא דרב דבוקא דטרפה לא קשיא כלל מניטל הירך רק מעשאה גיסטרא וא"כ למה שתרצתי תחלה דרב ס"ל כר' וחנן דבין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדים וחסר חדא ועייל יתרת א"כ י"ל שפיר דבאמת נחשב גיסטרא במנין הטרפות וכ"ת דא"כ איכא טפי ז"א דכיון דחשבינן גיסטרא א"כ ממילא תו נכלל יתרת בגיסטרא והחשבין מכוון ודוק היטב וצ"ל דהא דפריך שם ולחשוב דחזקי' ודר"א לא פריך רק למאן דס"ל אליבא דרב דבוקא דאטמא כשרה וכנ"ל דלאידך י"ל באמת דנחשב גיסטרא בין הטרפות ואפ"ה לא נסתר בזה מה שכתבתי לעיל בסימן קכ"ה (בד"ה ואומר אני ליישב קושיות מוהר"מ שיף ז"ל בהא דמשני הש"ס כיון דאמר להו גיסטרא קאמריתו הייני ריתחי' שהכוונה דכיון דהיא גיסטרא ואינו נכנס בחשבון הטרפות מש"ה מוכח דמצד אחד טרפה דאל"כ חסר מהחשבון ולהנ"ל לכאורה נסתר זה דהא דלרב שפיר נוכל לומר דנכנס גיסטרא בחשבון וא"כ אין מוכח כלל דמצד אחד טרפה אלא דהא ליתא דאכתי נחסר מהמנין דכיון דנחשב גיסטרא א"כ נכלל בו יתרת ודוק היטב והנה פלפלתי עוד הרבה בענינים הללו אך לא רציתי להאריך כאן שאין בכ"ז נ"מ לדינא ולא כתבתי כל פלפולינו הנ"ל רק ליישב מה שרצינו להוכיח מהש"ס דאין טרפה ביתרת חוליא לכן העיקר לדינא דיתרת חוליא אסור אם לא בהפסד מרובה וכדברי הנו"ב

ודע שדין זה שאמרנו דיתרת חוליא טרפה באין ה"מ נוהג גם בחוליא שעם צלעות קטנות שאין בהם מוח שאם יש בהם יתר חוליא וצלעותי' טרפה באין ה"מ דאע"ג דנתבאר לנו שאין דין יתרת בחוליא טרפה אלא היכי דאית בחסרון דידי' תורת גיסטרא והרי הוכחנו לעיל בסי' קכ"ד דנעקר' צלע וק"ח מכאן וצלע וק"ח מכאן בוגיסטר' בצלעות הקטנו' מ"מ הרי הוכחנו שם (בסימן הנ"ל בד"ה לכן) דפשיטא לי' להש"ס בנעקרה חוליא שלימה עם צלעותיה אף בקטנות הו"ל גיסטרא ע"ש ממילא ביתרת טרפה באין ה"מ וכאמור דכל היכי שיש תורת גיסטרא אסור ביתרת באין ה"מ ממילא ה"ה בקטנות מיהו בשלהי כפלי אם יש חוליא יתירה כשר אף באין ה"מ דהא התם בודאי ליכא דין גיסטרא דהא נחשב זה בין הח"י טרפות ובהדיא אמר שמואל עלי' וכן לטרפה הרי דאינו גיסטרא ורב לא ס"ל הך דשלהי כפלי כמ"ש לעיל וגיסטרא לכ"ע אינו לכן כשר שם ביתרת. אכן יש לדון בזה דשם בשלהי כפלי יש שם מקום שעדיין פסיקת החוט מטריף שם ואם כן הא דאמר שמואל וכן לטרפה מיירי שהחוט שלם ואם כן י"ל דדוקא משום שהחוט שלם לא מיחשב לי' לגיסטרא אבל אם נפסק החוט הו"ל גיסטרא דאע"ג דבצלעות הגדולות אם נחסר חוליא אין מחלקין בו ואמרינן דהוי גיסטרא אפי' שהחוט שלם מ"מ י"ל דבשלהי כפלי דקיל מחלקינן בי' שפיר דבלא החוט אינו רק טרפה אבל אם נפסק גם החוט י"ל שפיר לעולם דהוי גיסטרא וקצת משמע כך מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב ד"ה ולחשוב דהא כתבו שם דדין גיסטרא נוהג אפי' במקום שאין פסיקת החוט מטריף ע"ש (וקצת יש לדחות ואין להאריך) וא"כ נוכל לומר דיתרת טרפה אף שם משום דחשבינן ליה כאלו ניטל ביד ונעקר ואז גם החוט הי' נפסק והיה גיסטרא ולכן עכשיו הוי טרפה ומ"מ נ"ל להכשיר משני טעמים חדא דסברא זו תלוי במחלוקת הפרישה והב"ח הובא בט"ז ריש סימן נ"ג לענין יתר גף בעוף דהפרישה אוסרו לשיטת הרשב"א משום דהו"ל כניטל הגף בידים והו"ל שמוטת גף דטרפה והם השיגו עליו דכיון דשמוטת גף אינו גרפה אלא מטעם חשש שניקבה הריאה ממילא ביתר גף דידעינן שהריאה לא ניקבה כשר יעו"ש. ממילא לסברת הפרישה דחשבינן לגף היתר כאלו ניטל בכח בידים וניקב את הריאה ממילא ה"נ בחוליא יתירה שפיר י"ל דהו"ל כאלו ניטל ונעקר בכח ואז נפסק גם החוט והיה גיסטרא לכן עכשיו הוא טרפה. אבל להב"ח והט"ז דס"ל דלא אמר הרשב"א רק שהיתר לבד ניטל ביד אבל באבר א' לא הזיק ממילא ה"נ לא חשבינן לחוליא יתירה רק כאלו היא לבדה ניטלה והחוט קיים ואז הין בו תורת גיסטרא ממילא להט"ז וב"ח כשר