נאות דשא ריט

גיסטרא ואהא משני לא שמיע לי דרב וכ"ת כיון דלא ידעו דינו של רב הי' להם להוכיח דטרפה בצלע וק"ח מכאן ומכאן דאל"כ נחסר מהמנין של ח"י טרפות דליכא רק ב' טרפות בצלעות נשתברו ונעקרו דשלהי כפלי לית ליה דרב כנ"ל י"ל דאיבעיא להו אי צלע וחצי חוליא טרפה וזה כשר או להיפוך דזה טרפה וצלע וח"ח כשר דהא אמרנו שיש בזה סברא לכהן ולכאן די"ל דזה חמיר וגם י"ל איפכא ואהא פריך ולבעי מניה כדרב ג"כ בדרך ממ"נ הוא דאי רב מיירי בק"ח למה שאלו בשני צדדים ולא שאלו בצד אחד וכ"ת דבצד א' פשיטא להו דכשר כבר הקשה כך מוהרש"א ז"ל ותירץ דלא מסתבר דמאי דפשיטא לרב דטרפה יהיה פשיטא להם דכשר ע"ש והי רב מיירי בח"ח דאז שפיר נוכל לומר דפשיטא להו לר"כ ור"א בק"ח מצד א' דכשר וכקושיות מוהרש"א מ"נו קשיא ולבעי כדרב דהיינו בח"ח מצד א' דהא אמרנו דעיקר ספקם אם זה טרפה וח"ח כשר או איפכא א"כ ישאלו על ח"ח ומשני שהם היו מסופקים גם בק"ח מצד ח' ומש"ה שאלו בק"ח מב' צדדים דאז פשיט להו גם בק"ח מצד א' ואהא פריך והא קאמרי' לי' ולה רתח קושיא זו היא ג"כ בממ"נ דאי רב מיירי פשיטא דקשה מדוע לא רתח ואם בח"ח מיירי מכל מקום קשיא מדוע לא רתח דנהי דהם מסופקים היו אם צלע וח"ח מצד א' חמיר וצלע וק"ח מב' צדדים או איפכא מ"מ הא אנן חזינן האמת מתשובתו של רב דצלע וק"ח מב' צדדים חמירי מצלע וח"ח מצד א' דהוי גיסטרא ובצלע וח"ח מצד א' אינו רק טרפה וא"כ כששאליהו שאלתם הו"ל למרתח ולומר דאפילו צלע וח"ח מצד א' דקיל מזה הוא ג"כ טרפה כדי שלא יטעו בדין צלע וח"ח מצד א' ואהא משני כיון דאמר להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' כפירש"י ז"ל וזה הכל בין אם כוונת רב בצלע וח"ח או בק"ח נמצא שאין מכאן שום קושיא על הפרי תואר והבן

ואומר אני דאדרבא סייעתא נמי היכא להפ"ת משמעתין עפ"י דברינו הנ"ל. דהנה אהא דמשני כיון דאמר להו גיסטרא היינו ריתחי' ופירש"י דרצונו דמב' צדדים הוי גיסטרא ומצד א טרפה הקשה מוהר"מ שיף ז"ל האיך מוכח מריתחי' זו דמצד ח' טרפה הא ריתחי' זו לא היה רק במה ששאלוהו אם הוא טרפה ורתח עלייהו לומר דהוי נמי נבלה יעו"ש. ואולם לדברינו הנ"ל א"ש דהנה ענין הריתחא מצינו לומר דכדי שלא יטעו בדין מוכרח להדר להם בריתחי' שידעו דמצד א' נמי טרפה וא"כ משני שפיר דכיון שהשיב להם דהוי גיסטרא היינו ריתחי' דממילא מוכח דמצד א' טרפה דאל"כ חסר ממנין ח"י טרפות דהא שאלתם הי' אולי ק"ח מב' צדדים כשר רק ח"ח מצד ה' טרפה או איפכא ח"כ כשהשיב דק"ח מב"צ הוי גיסטרא וא"כ אינו נכנס במנין הח"י טרפות ע"כ דיש עוד טרפות וצ"ל דמצד א' טרפה וממילא לפ"ז להמסקנא מוכח כהפ"ת דצלע וח"ח דוקא מטריף רב מצד אחד דאי גם בק"ח מטריף הדרא קושיות הש"ס לדוכתי' דהו"ל למרתח שלה יטעו בדין ק"ח מצד א' ובזה ליכא תירוץ הש"ס דגיסטרא היינו ריתחי' דהא קשיא קושיות מהר"מ שיף הנ"ל ותירוצינו ליכא דנהי דיוכיחו שיש עוד טרפות בזה כדי להשלים מנין ח"י טרפות מ"מ אין מוכח רק ח"ח ויטעו עדיין ק"ח מצד א' ולמה לא אהדר בריתחא אע"כ דק"ח מצ"א כשר באמת ודוק. ועיין מה שאכתוב עוד אי"ה בסימן שאח"ז ואם שכל הנ"ל הוא בדרך פלפול קצת מ"מ לא נמנעתי מלכותבו שאינו רחוק מאוד מפשוטו

ונראה עוד להביא ראיה לדעת הפ"ת מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב בד"ה ולחשוב נמי דחזקי' שכתבו דמש"ה לא פריך דליחשב נמי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה משום דהוא טרפה קודם שתבא לידי נבלה מחמת פסיקת החוט והא דפריך מגיסטרא כוונתו משום דיש גיסטרא שהחוט שלם דהיינו נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן דזה לא נעשה טרפה קודם שהבא לידי נבלה עכ"ד וע"כ כוונתם שנעקרה צלע וק"ח מכאן וצלע וק"ח מכאן דהא בצלע לחוד מסיק הש"ס בסוגיין דאפילו טרפה אינו אע"כ כוונתם עם ק"ח והיינו גיסטרא דר"כ ור"א ולפ"ז קשיא טובא דהא צלע וק"ח מצד א' מסיק הש"ס דהוי טרפה וא"כ מאי פריך דליחשב גיסטרא דק"ח מב' צדדים הא גם זו כבר נעשות טרפה קודם שתבא לידי נבלה דהא מצד א' נטרפה וא"כ כי היכי דלא פריך ממפרקת ורוב בשר ה"נ מהא לא קשיא אע"כ כדעת הפ"ת דמצד א' אין טרפה בק"ח אלא בח"ח דוקא מש"ה פריך שפיר דבצלע יק"ח מב' צדדים לא נעשית טרפה קודם שתבא לידי נבלה וא"ש והוא ראי' נכונה להפ"ת

אכן נ"ל דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כיון דמשמעות דברי הר"ן מורים בהדיא דצלע וק"ח ג"כ טרפה ולא ראינו בפוסקים מי שחילק עליו בפי ולכן אעפ"י שאין קושיא מהסוגיא על הפר"ת מ"מ א"א כלל נגד דברי הר"ן ואע"ג שהבאתי ראיות לדברי הפר"ת אין באותן ראיית די להקל נגד דעת הר"ן כי הראי' הראשונה שהבאתי א"א לסמוך עלי' לדינא שהוא רק דרך פלפול והראי' השני' שהבאתי מדברי התוס' ג"כ א"א לסמוך עלי' כי בסימן הקודם ובד"ה ונראה עוד) כתבתי שיש ליישב דברי התוס' הדרך אחר דכוונתם על צלעות הקטנות שאין בהם מוח דשם אין טרפה בצלע וח"ח מצד א' ואפ"ה מב' צדדים הנ"ל הו"ל נבלה ע"ש ואע"ג דכתבתי שם דלאותו הפי' נשאר קושיות היש"ש שם יעו"ש בדברינו ותבין וא"כ לכאורה יותר נכון לפרש דבריהם על הדרך שכתבתי כאן שהוא פי' נכון לא יפול בו שום קושיא וא"כ יש ראי' להפ"ת מ"מ אין בזה די להקל כי שערי התירוצים לא ננעלו ויש ליישב קושיות היש"ש בכמה אנפי לכן פשוט אצלי לאסור אפילו בצלע וק"ח מצד א' ואפי' בה"מ וכדעת הרב במשבצות זהב שהבאתי בריש דברינו

אמנם דין זה יצא לנו מתוך דברינו שיש להתיר בצלעו' קטנית שאין בהם מוח אם נעקרה צלע וק"ח מצד א' דאעפ"י שבסימן הקודם כתבתי דדוקא בה"מ יש להתיר אבל באין ה"מ יש להורות דדין זה דצלע וח"ח נוהג חף בקטנות ע"ש היינו דוקא בחצי חוליא אבל בקצת חוליא יש להתיר בקטנית אפילו באין ה"מ משום דעל דין זה ודאי ממ"נ יש ראיה ברורה מהתוס' הנ"ל להתיר דאם נפרש דבריהם על הדרך שכתבתי בסימן הקודם א"כ בצלעות קטנות כשר אפילו בצלע וח"ח ואם נפרש דבריהם על הדרך שפירשתי כאן ה"כ בצלע וק"ח כשר אף בגדולות ממילא דעכ"פ בצלעות קטנות בצלע וק"ח מוכח בבירור מדבריהם דכשר ולכן אומר בטח בכה"ג דיש להכשיר אפילו באין הפסד מרובה והנראה לפי עניות דעתי כתבתי

שאלה קכ"ו

איך יש להורות בדין יתר חוליא אחת מהמספר המבואר בש"ע

והנה בסימן נ"ד כ שם דחסר מברייתו או יתר כשר וכ' שם הש"ך דחסר אינו כשר אלא בה"מ דסמכינן אהרמב"ם דכל שניטל טרפה חסר כשר אבל ביתר כ' להכשיר אפילו באין ה"מ דכיון דיתר כנטול היינו כחסר מברייתו ח"כ להרמב"ם כשר ואע"ג דבאין ה"מ אסרינן כהרשב"א דכל ששנינו בהם ניטל טרפה חסר נמי טרפה מ"מ הא להרשב"א מותר מטעם אחר שהוא מפרש דיתר כנטול היינו היתר לבד ניטל ע"ש באורך בש"ך ובאמת כן מבואר להדיא בלשון הד"מ. אמנם אני תמה בזה דהא הרשב"א והרמב"ן מפרשים דיתר כניטל היינו שהיתר ניטל ביד הוא ומקומו והו"ל כניקב או חסר ביד ולא בתולדה וא"כ בשלמא ביתרת צלעות שפיר יש להכשיר דהא אף אם הצלעות ניטלו ביד כשר ואפילו אם יש י"ב יתרות מ"מ לית לן בה דאפילו נימא דכולהו היתרות ניטלו ביד מ"מ כשר דהא טרפות דנעקרו רוב צלעותי' אינו רק מטעם דחסר מהמנין צלעות הצריך להיות בבהמה ממילא אם היתרות נעקרו לית לן בה משא"כ בחוליא יתירה לדעת הרשב"א ז"ל דכל יתר הו"ל כניטל ביד והרי בנעקרה חוליה עם צלעותי' מסיק הש"ס דהוי גיסטרא דהא אפילו בצלע יק"ח משני צדדים הו"ל נבלה ומכ"ש בחוליא כולה ח"כ אין טרפות דנעקרה חוליא בתורת חסרון שנחסר מהמספר הצריך לה אלא בתורת גיסטרא שהבהמה נחלקת לשנים וא"כ הגע בעצמך אם יתירה חוליא ניטלה ביד ודאי דהו"ל ג"כ נבלה משום שנחלקה לשנים א"כ ביתרת נמי להרשב"א דכניטול דמי בידים א"כ נהי דלח הו"ל נבלה ביתרת חוליא וכמ"ש בשו"ת נודע ביהודא בחלק יו"ד דלענין נבלה לא נאמר הכלל דכל יתר כנטול כיון דנבלה הוא מטעם שאינו יכיל לחיות וזה יכול לחיות מ"מ עכ"פ טרפה הוי ביתר חוליא להרשב"א ומהתימא על הד"מ והש"ך שהביאו מתשובת הרשב"א שכ' שהוא מתיר אחר משום שהוא מפרש דהיתר לבד הוי כניטל וכי הרשב"א שם לח מיירי רק ביתרות צלעות דשם אין לתא דגיסטרא בנעקרו רק משום שנחסר מהצורך להבהמה ומש"ה אם כל היתרות נעקרו לית לן בה משא"כ בחוליא שיש בה לתא דגיסטרא ממילא ביתרת הוי טרפה וא"כ גם ביתרת חוליא אין להתיר אלא בה"מ משום דבה"מ סמכינן אפי' רש"י והרמב"ם דכל יתר כנטול דמי ר"ל כחסר מברייתו כמבואר בש"ע בדין יתר טחול יעו"ש אבל באין ה"מ דחיישינן לדעת רש"י ורמב"ן יש לאסור ביתרת חוליא וכאמור. וראיתי להרב בשפתי דעת שם שהקשה כדברינו אכן אני חוכך לומר דאפילו בה"מ אין להתיר ביתרת חוליא לפי מה שמבואר כמה פעמים בדברי האחרונים דתרי קולי לא מקילינן בה"מ א"כ הרי בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א בסימן נו"ן סעיף ב' בכל ששנינו בהם דניטל טרפה אם חסר מברייתו טרפה אסרינן אם לא בה"מ וכן בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א בדין יתר כנטול אי הוי כחסר מברייתו או כניטל ביד פסקינן ג"כ באין ה"מ כהרשב"א דהוי כניטל ביד כמבואר בסימן מ"ג סעיף ה' א"כ ביתר חוליא דא"ח להתירו רק בצירוף ב' הסברות יחד שנאמר דחסר מברייתו כשר ונאמר ג"כ דיתר אינו רק כחסר מברייתו א"כ תרי קולי לא מקילינן בה"מ וא"כ לכאורה דיש לאסור יתרת חוליא אף בה"מ אכן לדברי הט"ז בס"ס נ"ד שכתב דחסר חוליא מברייתו כשר אף להרשב"א ע"ש באורך ממילא בחסר מברייתו כשר אף באין ה"מ לכן ביתרת חולית שפיר יש להכשיר בה"מ ולסמוך אהרמב"ם דיתר הוי כחסר מברייתו. והנה היה ראוי לפלפל בזה אלא לפי שראיתי בנודע ביהודא סוף סימן הנ"ל כ' סיומא דפסקא ביתר חוליא שאין להכשיר רק בה"מ ע"ש שהאריך הרבה בענינים הללו לכן אין מהצורך לפלפל בזה דודאי כך ראוי להורות להתיר בה"מ דוקא: