נאות דשא ריח

כ"כ מלתא דפשיטא עד דירתח עלייהו אע"כ דפשיטא לי' לרב מדאמרי סתמא צלע מכאן מיירי בגדולות ומוכח דכל צלע סתם היינו גדולות ואם שיש לפקפק קצת בראיה זו מ"מ גילוי מלתא בעלמא בעינן משום דפשטא דשמעתא בלא"ה מורה כדברי הרשב"א מדנקט במתניתין סתם צלעות ומפרש הש"ס דמיירי בגדולות ובתר הכי בכל שאר הדינים לא ביאר שוב אי בגדולות אי בקטנות משמע דכל אותן הדינים קאי אדמעיקרא דהיינו בגדולות ועוד ראיה לדעת הרשב"א ז"ל דצלע וק"ח אינו טרפה בקטנות מדפריך הש"ס והא קאמרי לי' ולא רתח ומשני כיון דאמר להו גיסטרא אמריתו היינו ריתחי' ע"ש משמע שר"כ ור"א ידעי כל דינו דרב מתשובתו שהשיב להם דהא פריך מעיקרא וליבעי מיני' כדרב ומשני סברי ליבעי מיני' חדא דפריש לן תרתי הרי דמשאלתם ותשובת רב להם ידעו כל דברי רב דגם בצלע וק"ח מצד א' טרפה וא"כ לפי מה שביארתי לעיל דצלע וק"ח מכאן ומכאן לא הוי נבלה בקטנות ור"כ ור"ח מיירי בגדולות ממילא מן ריתחי' דרב דאמר גיסטרא קאמריתו לא מוכח דטרפה בצלע וק"ח רק בגדולות וא"כ בקטנית לא מוכח כלל דטרפה וש"מ דבכה"ג כשר וק"ל ואם שכח הדוחה יוכל לדחות הראיות שהבאתי בדחיות בעלמא מ"מ נ"ל שיש די בראיות הללו לחזק דברי הרשב"א מאחר שלא מצאנו מי שחולק עליו בפירוש וגם פשטא דשמעתא מורה כדבריו דכל צלעות דמיירי התם בגדולות דוקא אמורים ומ"מ אין להקל נגד האחרונים שהביאו הט"ז והש"ך אבל בהפסד מרובה וכה"ג נראה דהמקיל כדעת הרשב"א והש"ך לא הפסיד וכן מסיק הכרו"פ להקל בה"מ בצלע וחצי חוליא בקטנית

והנה בחדושי לחולין בסוגיא הנ"ל כתבתי דקשיא לכאורה דהא בריש פרקין דף מ"ב חשיב התם במנין הח"י טרפות ג טרפות בצלעות דהיינו נשתברו רוב צלעות דמתניתין וחוליא בשלהי כפלי לשמואל חשיב בין בסגר ונעקר הצלע דשמואל חשיב בין שב שמעתתא הרי ג וקשיא הא איכא עוד צלע וחצי חוליא לרב דמטריף בי' וא"כ יש יותר מן ח"י טרפות ובשלמא שמואל דאמר נעקרה צלע מעיקרא טרפה לפירש"י דהיינו בלא שום חוליא ממילא תו אין להשיב צלע וק"ח משא"כ לרב קשיא דיש ד' דהיינו נשתברו ונעקרו אי כבר זכאי אי כר' יוחנן דכתבו התוס' בדף הנ"ל בד"ה אמר שמואל דאפילו לר' יוחנן חשבינן נעקרי ונשתברו בתרתי הרי ב' ושלהי כפלי וצלע וק"ח הרי ד' וכתבתי ליישב דרב לא ס"ל כלל דין דשלהי כפלי דהא חזינן בהא דאסיק אדעתי' דרב דאמר צלע וחוליא היינו כל החוליא עם הצלעות א"כ ש"מ דלה ס"ל כלל דחוליא בלא צלע בשלהי כפלי טרפה ממילא גם במסקנא אע"ג דאין הכרח שוב לזה מ"מ לא ס"ל שלהי כפלי ויש במקומו צלע וק"ח והחשבין מכוון ובזה הוכחתי שיטת רש"י דשמואל דאמר נעקרה צלע היינו בלי שום חוליא דאלו להתוס' דשמואל נמי כוונתו כרב א"כ קשיא לשמואל דאיכא ד' טרפות בצלעות דהא איהו ס"ל דין דשלהי כפלי אע"כ כדעת רש"י ממילא לרב חשיב צלע וק"ח ולא כפלי ולשמואל איפכא כ"ז בארתי בחדושינו שם וא"כ לכאורה לפמ"ש כאן דגם לרב גופי' ה"מ למפרך מההוא דחסרון בשדרה דלמה לי התם כל החוליות כיון דבצלע וק"ח מכאן ומכאן נמי הו"ל גיסטרא רק משום דלרב איכא לתרוצי דמיירי בצלעות קטנות א"כ לכאורה נשאר הקושי הנ"ל דלרב איכא טפי מן ח"י טרפות דנהי דשלהי כפלי לא ס"ל מ"מ חוליא עם צלעות קטנות טרפה בודאי ושם לא מטרף צלע וק"ח כאשר הוכחנו כאן וא"כ איכא ד' טרפות בצלעות דהיינו נעקרו ונשתברו ונעקרו צלע וק"ח בגדילות וחוליא עם צלעותי' בקטנות מיהו לאו קושיא הוא דהא בארנו לעיל דחוליא שלימה עם צלעותי' פשיטא להש"ס דהוי גיסטרא ממילא אינו נכנס בחשבון עם הח"י טרפות דהא נבלות לא חשיב כדאמרינן בהשוחט דף ל"ב ע"ש

ולפ"ז לכאורה נצמח דבר חדש דלמאי שהוכחנו דצלע וק"ח בקטנות אינו טרפה וצלע וק"ח מכאן ומכאן בקטנות אינו גיסטרא א"כ מוכח דאפילו טרפה ג"כ אינו בצלע וק"ח מכאן ומכאן בקטנות דאל"כ איכא טפי מן ח"י טרפות דהיינו נעקרו ונשתברו וצלע וק"ח בגדולות וצלע וק"ח וכאן ומכאן בקטנות דבשלמא אם הי' מכאן ומכאן נבלה אף נבל' בקטנות לא קשי' דאיכא טפי מן ח"י טרפות דהא נבלה לח חשיב וכן אי הוי צלע וק"ח בצד א' טרפה בקטנות הי' ג"כ החשבון מכוון משא"כ כיון שהוכחנו דצלע וק"ח כשר בקטנות אם הוא מצד א' והוכחנו ג"כ דמכאן ומכאן בקטנות אינו נבלה אם כן אם איתא שהוא טרפה יש יותר מהמנין אע"כ דכשר איברא אין בידינו להקל בזה כיין דמפשטא דשמעתא אין הוכחה לזה דאע"ג דכתבנו לעיל דכולה שמעתא משמע דמיירי דוקא בגדולות מ"מ חין מוכח מזה רק שאינו גיסטרא במכאן ומכאן גבי קטנות אבל כבר אפשר שהוא טרפה ואין לנו הטכחה להכשיר רק מכח קושיא הנ"ל שיהיה לרב יותר מן ק"י טרפות. הנה שערי תירוצים לא ננעלו ויש ליישב ע"פ דברי התוס' דף מ"ג ד"ה הנך דאפקת שהקשו למאן דלא ס"ל דרב מתנא מאי ניהו ח"י דטרפות ותירצו דאפילו מאן דפליג ארב מתנא מודה באעכול ניבי' ע"ש ולפ"ז למ"ש התוס' בדף נ"ז בד"ה למה ליה דלרב כשר אפילו באעכול ניבי' א"כ י"ל דנחסר לרב ההוא דרב מתנא ועייל הך ועוד יש ליישב בכמה אנפי ולכן אין להקל בזה ולכן נ"ל דבצלע וק"ח מכאן ומכאן טרפה ואין להכשירו בקטנות ואפילו בה"מ (ומ"מ נבלה אינו כמו שהוכחנו) אבל בצלע וק"ח מצד א' בקטנות יש להכשיר בה"מ וכאמור

והנראה עוד להביא ראי לכלל דברינו מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב נמי דחזקי' שכתבו דמש"ה לא פריך ממפרקת ורוב בשר משום דהוא טרפה בלאו הכי מחמת פסיקת החוט והא דפריך מגיסטרא משום דמשכחת גיסטרא שהחוט שלם דהיינו נעקרה הצלע מכחן ומכאן עכ"ד והנה כוונתם ע"כ על צלע וק"ח מכאן ומכאן דהא בצלע גרידא מסיק הש"ס בסוגיין דאפי' טרפה אינו אע"כ כוונת התוס' עם ק"ת והיינו גיסטרא דר"כ ור"א ולפ"ז קשיא טובא דהא מסיק הש"ס דצלע וק"ח בצד הא הוי טרפה ומב' צדדים הוי גיסטרא וא"כ מאי פריך וליחשוב גיסטרא הא כי היכי דלא פריך ממפרקת משום דאין לחושבו הואיל והוא טרפה קודם שבא לכלל נבלה ה"נ זה הוא טרפה קודם שבא לכלל נבלה דהיינו מצד א' ומה לו לחשוב עוד משני צדדים וצ"ל דכוונת התוס' על צלעות קטנות וס"ל דאף בקטנות מב' צדדים הו"ל גיסטרא ודלא כדברינו. אכן עכ"פ מוכח דס"ל דצלע וק"ח מצד ח' בקטנות אינו טרפה דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך וליחשוב גיסטרא הא הוא טרפה קודם שנעשה נבלה כן נ"ל ברור מוכח מהתוס' דס"ל דצלע וק"ח מצד א' בקטנית כשר ומב' צדדים הוי גיסטרא. ובאמת דלשיטתם זו נשאר קושיות יש"ש שהבאתי לעיל מאי פריך ה"ה הייני דרב הא רב ע"כ בגדולות ואינהו מצי מיירי בקטנות דהשתא לה א"ש התירוץ שתרצנו לעיל על קושיא זו כמובן ויש לפלפל בזה ועכ"פ יצא לנו מהתוס' סיוע גדול לכל דברי להתיר בצלע וק"ח מצד א' בקטנות ולאסור מב' צדדים דאע"ג שהוכחתי דאפילו מב צדדים אינו רק טרפה והתוס' ס"ל דהוא נבלה יש בכלל נבלה טרפה ואין כ"כ נ"מ בזמן הזה ומוכח עכ"פ כדברינו להתיר בצלע וק"ח בקטנות במצד א' ולאסור במב' צדדים. ומיהו איני מתיר רק בה"מ כמו שביארתי ויש אופן אחד דמותר חף באין הפסד מרובה ויתבאר אי"ה בסימן שאחר זה והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה קכ"ה

עוד יש לשאול בדין צלע וחצי חולי' דמבואר בסימן נ"ד סעיף ג' דטרפה אי דוקא חצי חולי' ממש בעינן ובפחות מחצי כשר הו דלמא הפילו שליש חוליא כל שניטל האסיתא שהבוכנא תקוע בו טרפה

גרסינן בפרק א"ט דף נ"ב ע"א אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה א"ל ר"כ ור"א לרב כו' כי קאמר רב צלע וחצי חוליא כו' עד כיון דאמר להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' ע"כ והנה מפשט לשון הש"ס דאמר כי קאמר רב צלע וחצי חוליא משמע דחצי ממש בעינן דאין להוסיף על הטרפות מה שלא מנו חכמים וכיון דלא מצינו בש"ס להטריף רק בחצי משמע ודאי דפחות מחצי יש להכשיר וכן ראיתי להרב במשבצות זהב סימן נ"ד סק"ג הביא כך בשם הפרי תואר. איברא דלכאורה מוכח מהש"ס דחצי לאו דוק מדפריך אי הכי היינו דרב והשתא אי נימא דרב בחצי חוליא ממש איירי והרי ע"כ ר"כ ור"ח ע"כ מיירי רק בשליש חוליא מכאן וכן מכאן וכמ"ש רש"י ואמציעותו של חוליא קיימת יעו"ש במהרש"א וא"כ לאו היינו דרב דאיהו מטריף בחצי ואינהו מבעיא מקצת חוליא מכאן ומכאן דהיינו רק האסיתא אע"כ דחצי שקאמר הש"ס לאו דוקא והכוונה חלק מהחוליא דהיינו האסיתא מיהו נ"ל דלק"מ משום דדבר פשוט הוא דבוכנא ואסיתא מכאן ומכאן חמיר מצלע וחצי חוליא מצד א' דהא בזה יש עכ"פ ב' צלעות וב' שלישי החוליא ובהא ליכא רק צלע א' וחצי חולי' ומש"ה פשיטא לי' להש"ס דהא חמיר ומשום הכי פריך א"ה היינו דרב ר"ל דחמיר מיני' דהא בלא"ה האי דאמר היינו דרב רצונו שהוא חמור מדרב וכמ"ש התוס' שם ע"ש. עוד נ"ל דאפילו אם נאמר שיש ג"כ סברא לומר איפכא דצלע וחצי חולי' הואיל שהחצי חוליא הוא במקום אחד יוכל להיות חמיר מן צלע וק"ח מכאן ומכאן אעפ"י שיש בו ב' שלישי חוליא מ"מ נוכל ליישב דעת הפרי תואר שיתיישב שפיר מאי דפריך א"ה היינו דרב והוא עם מ"ש בסימן הקודם (בד"ה והנה) להקשות דלרב דמטריף בצלע וח"ח איכא טפי מן ח"י טרפות ותרצתי דרב לית לי האי דשלהי כפלי ע"ש בדברינו וא"כ י"ל דפריך א"ה היינו דרב בדרך ממ"נ דאם כוונת רב דוקא בחצי חוליא ואינהו בעי מקצת חוליא קשיא תפשוט דמותר דאי אסור הדרא קושיא לדוכתא דאיכא טפי מן ח"י טרפות לפי שיש ד' טרפות בצלעות דהיינו נשתברו ונעקרו וצלע וחצי חוליא וצלע וק"ח מכאן ומכאן ואי רב מיירי נמי בק"ח ולא בעינן חצי ממש א"כ היינו דרב ופריך שפיר בדרך ממ"נ וממילא דזהו דוקא לר"כ ור"א דאיבעיא להו אם כשרה או טרפה כמ"ש מהרש"א שם דלא ניחא להו להש"ס לומר דר"כ ור"א בעי אי הוי נבלה רק אי כשרה או טרפה מש"ה פריך שפיר בדרך ממ"נ כנ"ל דאי חצי חוליא דוקא בעינן אז א"א שיהי' צלע וק"ח מכאן ומכאן טרפה משום שיהי' יותר מן ח"י טרפות משא"כ לפי מה שהשיב רב להם דהוי גיסטרא וגיסטרא לא נחשב במנין הח"י טרפות ממילא שפיר י"ל דצלע וחצי חוליא דוקא טרפה וכדעת הפ"ת דהא להאמת לתשובת רב ליכא יותר מן ח"י טרפות וא"ש דהמקשה לא פריך רק לה"א קודם שידענו שהוא