נאות דשא ריז

שם כתבו בד"ה והא דמעיקרא לא הוי קשיא לי' אהא דאמר רב נעקרה צלע וכל החוליא עמה טרפה הא הו"ל נבלה די"ל דלא הו"ל גיסטרא בהכי ע"ש י"ל דהיינו קודם דאסיק אדעתי' כלל מענין גיסטרא אבל לבתר דאיירי בי' פשיטא לי' להש"ס דכל שנעקרה חוליא עם הצלעות הו"ל נבלה מש"ה פריך שפיר עלי' דשמואל דאמר טרפה והוצרך לתרץ בשלהי כפני וכ"ת א"כ הו"ל למפרך בפשיטות אההוא דוכן לטרפה אפילו בלא ההוא דאמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה הכא י"ל דבאמת ה"מ למפרך כך בפשיטות היכי קאמר וכן לטרפה הא בעקירת חוליא עם צלעותי' הו"ל נבלה ג"כ אלא דלא אלים לי' למיפרך כ"כ ומש"ה פריך טפי דשמואל אדשמואל ודאע"ג דאיכא לאוקמי בקטנות לא ניחא לי' בהכי משום, דא"כ הוי נבלה וכנ"ל כ"ז צריך לומר לפ"ד הרב ז"ל ומלבד שהוא דחוק א"א לאומרו כלל לפי דברינו הנ"ל שהוכחנו דזה ח"א כלל שיהי' בצלעות קטנות צלע וק"ח מכאן ומכאן נבלה דא"כ הו"ל למפרך גם לרב וח"כ הדרא קושיא לדוכתא דממ"נ אי ס"ל להש"ס דכל היכי דנקט סתם צלע הכוונה אף בקטנות א"כ גיסטרא דר"כ ור"א מיירי אף בקטנות וא"כ הו"ל למפרך לרב ואי ס"ל דצלע היינו דוקא גדולה א"כ גם שמואל דאמר נעקר' צלע מיירי בגדולה דוקא א"כ גם לשמואל לא פריך כלום ול"צ לתרץ בשלהי כפלי אלא דמיירי שם בקטנות

והכרו"פ בריש סימן נ"ד כ' מכח הך קושי' להוכיח דצלע וח"ח טרפה אף בקטנות דאל"כ לא הוי צריך לתרץ לשמואל בשלהי כפלי אלא הו"ל לתרץ דמתני' מיירי בקטנות ע"ש והנך רואה דא"א כלל לומר כדבריו דא"כ עדיין נשאר קושייתינו דהו"ל להקשות גם לרב דאי פריך לשמואל משום דפשיטא לי' דכיון דשמואל אמר סתם נעקר' צלע מיירי גם בקטנות א"כ גם גיסטרא דר"כ ור"א מיירי בהכי וקשיא לרב וכ"ת דלעולם י"ל דסתם צלע מיירי רק בגדולות מש"ה לא פריך לרב משום די"ל דר"כ ור"א מיירי בגדולות רק דלשמואל קשיא לי' משום דהא פשיטא להש"ס מבחוץ דצלע וחצי חוליא טרפה עכ"פ אף בקטנות זה א"א דמלבד שהוא דוחק גדול דמנ"ל למפרך אף גם א"א לומר כלל כך דא"כ קשיא לשיטת רש"י דשמואל מיירי בצלע לבד בלא אסיתא מאי פריך דלמא מתני' בקטנות דהשתא א"א לומר דפשיטא להמקשה מבחוץ דגם בקטנות טרפה דמהיכן פשיטא לי' זאת הא חזינן לבר זכאי ור' יוחנן דבעקירת צלעות בעינן רובא והקטנות אינן מצטרפות אפילו לרוב (דהכי מוכח מפשטא דשמעתא מדפריך וברוב שני הצדדים א"א דלא קיימי חד מינייהו זה כנגד זה ואם איתא דהקטנות מצטרפות שפיר משכחת זה שלא כנגד זה והוא פשוט וכן כתבו האחרונים בסימן הנ"ל וגם מדאמר ר"י בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדים משמע דנעקרו שוה ממש לנשתברו בכל דיניהם וכמו שכתבו התוספת שם בחולין דף מ"ב ע"ב בד"ה ואמר שמואל דלר' יוחנן נעקרו ונשתברו שוה בכל הדינים וא"כ הא בנשתברו קאמר בש"ס בהדיא דאין טרפה רק בגדולות והקטנות אינן מצטרפות לרוב ממילא דה"ה לנעקרו וכ"ז פשוט) וא"כ די לומר דשמואל דפליג עלייהו ומטריף אפילו בחדא היינו בגדולות ומהיכי תיתי לעשות פלוגתא רחוקה לומר דשמואל מטריף אפילו בקטנות וא"כ א"א כלל לומר דפשיטא לי' להש"ס כך מבחוץ ובשלמא אם היינו אומרים דכל היכי דנקט צלע סתמא הכוונה בין גדולות בין קטנות שפיר הי' אפשר לומר כך דכיון דשמואל אמר נעקרה צלע ע"כ פליג פלוגתא רחוקה ומטריף אף בקטנות מש"ה פריך עלי' והוצרך לתרץ בשלהי כפלי אבל לומר שיהי' פשוט זאת להש"ס מבחוץ זה א"א וכנ"ל וא"כ מאחר שנתבאר שזה א"א כלל לומר דסתם צלע היינו אף קטנות וא"כ גם לרב קשיא וגם בלא"ה לא מסתבר כלל למימר כך שיהי' פשוט כ"כ להש"ס דסתם צלע יהי' הכוונה גם בקטנות דהא גם במתניתין קתני נשתברו רוב צלעותי' סתמא והוי דוקא בגדולות וא"כ הדרא קושיות הכרו"פ מאי פריך לשמואל

לכן נראה לפענ"ד דאף שדברי הרב בשפתי דעת סק"ד שהבאתי לעיל דחוקים המה וכמו שכתבתי מכל מקום צריכים לסבול אותו הדוחק דבענין אחר לא יתיישב כלל דברי הש"ס שיהיה קשיא לשמואל ולא לרב אכן לא כדבריו ממש דאיהו קאמר דפשיטא ליה להש"ס דצלע וק"ח מכאן ומכאן הו"ל גיסטרא דכבר סתרתי זאת לעיל שזה דבר שא"א דאדרבא מוכח דפשיטא לי' להש"ס דאינו גיסטרא בכה"ג בקטנות דא"כ הו"ל למפרך לרב וכמו שכתבתי לעיל אע"כ פשיטא ליה דסתם צלע היינו דוקא גדולות וכדחזינן במתניתין דתני סתם צלעות והוי דוקא בגדולות ומש"ה גם גיסטרא דר"כ ור"א בגדולות מש"ה לא קשיא לרב ודלא כהרב בשפתי דעת אלא נאמר קרוב לדברי הרב הנ"ל והוא דפשיטא ליה להש"ס דחולי' שלימה עם צלעותי' הו"ל גיסטרא אף בקטנות וזהו דבר מסתבר דהא נפסקה בהמה באמצעותה ומכ"ש לדברי הכרו"פ בסימן הנ"ל שכ' דודאי כל היכי שנחסרה כל החוליא סוף החוט ליפסק או שבודאי נפסק הוא תיכף בהחסר כל החוליא וא"כ אין לך גיסטרא גדולה מזו דבשלמא בשלהי כפלי שם כבר תשש כח החוט דאין פסיקת החוט מטריף שם ואינו עוקר בנין הבהמה שפיר י"ל דלא הוי גיסטרא משא"כ בצלעות קטנות בשלמא אם נעקר צלע וק"ח מכאן ומכאן אינו גיסטרא דקשר הבנין קיים משא"כ כשניטלה כל החוליא נפסק כל הבנין ופשיטא להש"ס דהוי גיסטרא מש"ה פריך שפיר לשמואל והוצרך לתרץ בשלהי כפלי דאלו בצלעות קטנות א"א לומר מדאמר וכן לטרפה ואלו התם הו"ל נבלה משא"כ לרב לא פריך משום דצלע וק"ח מכאן ומכאן פשיטא ליה להש"ס דלא ה"ל גיסטרא בקטנות ממילא מתניתין דהתם מיירי בקטנות ובעי שם שיעור מיתה דהיינו שיעור מיתה ממש שיהיה גיסטרא מש"ה בעי חוליא שלמה וא"ש כן נ"ל בזה

ומעתה נבא לנדון שאלתינו הנה הטור כ' דצלע וחצי חוליא כ' הרשב"א דאינו טרפה רק בגדילות וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק עכ"ד והברור בפשט דברי הטור דלא בא לומר דהרא"ש חולק עם הרשב"א דמנ"ל הא דאדרבא דברי הרשב"א ברורים בטעמם דהא חזינן דסתם צלעות הכוונה רק בגדולות כדתניא במתני' צלעות וכוונתו בגדולות וממילא גם רב דאמר צלע וק"ח טרפה היינו בגדולות דוקא וא"כ מה זה ראיה ממה שהרא"ש לא חילק דלמה לי' לחלק דמאחר שהביא דברי הש"ס לענין נשתברו רוב צלעותי' שהוא דוקא בגדולות תו לא הוצרך לבאר בכל הנך דינים וסתמא כפירושו שהוא דוקא בגדולות וכ"כ היש"ש אע"כ לא בא הטור רק לומר שהרשב"א חילוק בהדיא ושהרא"ש ז"ל לא כ' בהדיא החילוק ההוא ואין הכרע בדבריו אי ס"ל כהרשב"א או לא ממילא דעכ"פ אין לנו מי שיחלוק בהדיא על הרשב"א זולת שהאחרונים ז"ל הביאו ראיות נגד דעת הרשב"א. והנה הראי' שהביא הכרו"פ כבר הבאתי ונתבאר דאינו ראיה כלל והיש"ש שם בסוגיא הביא ראיה דלא כהרשב"א ז"ל מדפריך א"ה היינו דרב ולא משני דרב איירי בצלעות גדולות ואינהו בעי בקטנות ודוחק לומר דמש"ה לא מוקי בקטנות משום דס"ל דבכה"ג לא הוי גיסטרא ז"א דמאחר שנעקרו ב' צלעות עם החוליא פשיטא דהוי גיסטרא א"ו פשיטא לתלמודא דכל היכי דאיכא חוליא לגבי צלעות אין חילוק בין קטנות לגדולות עכ"ד ואם שאיני כדאי להרהר אחר דבריו מ"מ הא נתבאר דזה א"א שיהי' צלע וק"ח מכאן ומכאן גיסטרא דא"כ קשה אמאי לא פריך לרב מההוא דחסרון בשדרה וגם מ"ש היש"ש דמאחר שנעקרו ב' צלעות עם החוליא פשיטא דהוי גיסטרא תמיהני למה פשיטא הוא והא כל הקשר קיים והא קמן דאפילו בגדולות כה"ג הי' בעיא לר"כ ור"א והוי ס"ל דכשר נמי הוי וא"כ מאין ולאין נבא לומר דפשיטא דאפילו בקטנות הו"ל גיסטרא אלא אדרבא איפכא הוי כמש"ל דפשיטא לי' להש"ס דלא הוי גיסטרא בכה"ג בקטנות מש"ה לא פריך לרב וממילא דאין מקום לראיות היש"ש די"ל דגם צלע וק"ח בקטנות כשר והא דלא מוקי לר"כ ור"א בקטנות משום דפשיטא לי' דבקטנות לא הוי גיסטרא וכאמור (ומלבד זאת כבר סתר הכרו"פ שם ראיות היש"ש דמש"ה לא מוקי לר"כ ור"א בקטנות משום דפשיטא לי' להש"ס דכל היכי דקאמר סתם צלעות היינו בגדולות ע"ש והוא פשוט) ואדרבא מדברי הש"ס הזו יש קצת ראי' וסיוע להרשב"א דקצת יש לדקדק באריכות לשון הש"ס דקאמר מכלל דר"כ ור"א צלע בלא חוליא קאמרי ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא כו' ולאיזה ענין מסיים ואמר להו גיסטרא קאמריתו והרי הקושיא לא תלוי כלל בהכי דאפילו אי לא הוי קאמר רק שהוא טרפה נמי קשיא דהא מההוא דעולא מוכח שהוא כשר לגמרי וא"כ לאיזה ענין הביא דהו"ל גיסטרא ולא הו"ל להביא כלל תשובת רב להם רק אח"כ ור"א גופי' הו"ל להקשות מה איבעיא להו הא מוכח מר' יוחנן דכשר ולדברי הרשב"א ניחא דאי לאו דהשיב להם דהוא גיסטרא לא הוי קשיא כלום דשפיר הוי מצינן לתרץ דאינהו מיירי ג"כ בצלע וק"ח מכאן ומכאן רק דמיירי בקטנות והשיב להם דהוא טרפה מש"ה קאמר ואמר להו גיסטרא קאמריתו ממילא תו א"א לאוקמי בקטנות דבקטנות פשיט' דלא הוי גיסטרא בכה"ג אע"כ בגדולות א"כ ע"כ מיירי בצלע לבד בלי שום חוליא וקשיא והאמר עולא וכו' הרי יש מכאן ראי' דלא כהיש"ש אלא דרב מיירי בגדולות ומש"ה הי' אפשר לאוקמי דר"כ ור"א בקטנות אי לאו מחמת דהשיב להם גיסטרא קאמריתו ואם שזה הוא קצת בדרך חידוד מ"מ לא נמנעתי מלכותבו שהוא קרוב קצת לפשוטו ויהי' איך שיהי' עכ"פ ליכא שום סתירה לדעת הרשב"א וגם לא מצינו מי שיחלוק עליו בהדיא

ונ"ל דאדרבא מוכח מהסוגיא כדעת הרשב"א לפי מה שביארנו דפשיטא לי' להש"ס דצלע וק"ח מכאן ומכאן לא הוי גיסטרא והיינו משום דסתם צלע דנקטי ר"כ ור"א הו"ל גדולות א"כ חזינן דכל סתם צלעות היינו גדולות וא"כ הך דינא דצלע וח"ח מיירי בגדולות דוקא ואין לומר דבאמת כל היכי דנקט סתם צלעות אין הכרע שיהי' דוקא בגדולות רק דלא פריך לרב משום דמנ"ל להקשות דלמא לא מיירי רב רק בגדולות ודוקא לשמואל פריך דלא מצי לאוקמי לדידי' מתני' בקטנות מדאמר וכן לטרפה כמו שביארתי לעיל אבל לעולם לקושטא דמלתא גם רב מיירי בקטנות הא ליתא דמכל מקום יש ראיה מדאהדר רב בריתחי' לר"כ ור"א גיסטרא קאמריתו וכדאמר בסוף הסוגיא כיון דא"ל גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' וקשה למה רתח עלייהו הו"ל לשיילינהו דלמא אינהו בעי בקטנות ובקטנות לאו פשיטא הוא בשום אופן שיהי גיסטרא וכמו שביארתי לעיל דאפי' אם יהי' שהאמת שהוא גיסטרא מ"מ אינו