נאות דשא ריג

אלא שכתבתי לעיל דא"א להתיר משום הך סברא משום דשמא יתרת הוא ויש לן לאסור מספק משום דיתרת הוא איסור ברור בש"ס עיין בדברינו לעיל (בד"ה והתב"ש ולהלאה) ממילא כיון דכבר ביררנו דאפי' אם יהיה יתרת מ"מ כיון דאין סופו להתחכך שרי מדינא ולחומרא בעלמא אסרינן באין הפסד א"כ הוי איסור קל ושרי מספקא וכ"כ בהדיא הרב פרי מגדים בפתיחת הספר דכל היכי דבה"מ שרי אם ישבו איזה ספק מותר אפילו באין ה"מ ממילא צדקו דברי הנה"כ דאזיל לשיטתי' דס"ל בטחול להתיר בה"מ כשיטת רש"י מש"ה כאן אפי' באין ה"מ שרי

העולה מכל מ"ש לדינא בנדון שאילתינו דיש להתיר ואפי' באין ה"מ כדברי נה"כ ופר"ח ותב"ש ואע"ג דלהט"ז דחשש לשיטת הרמב"ן אפילו בה"מ יש לאסור לכאורה בכאן מ"מ סתימת דברי האחרוני' שם בטחול משמע דמסכימין להתיר בה"מ כהש"ך מש"ה כאן מותר כאשר נתבאר דכיון דלא תתפרק ויתר כנטול נמי לא שייך דבררתי דכ"ע ס"ל דאין כל הריאה מקום האונות וליכא חששא רק להרמב"ן דהו"ל כניקב ושרי בה"מ מש"ה אף באין ה"מ שרי משום דאית בי' ספקא שמא הוא פיצול ואפילו לדעה הט"ז שהחמיר גם בה"מ כרמב"ן מ"מ יש לדון בדבר די"ל דכאן הוי ס"ס דהיינו ספק א' שמא הוא פיצול ואת"ל יתרת הו"ל ספקא דלרש"י כשר ורוב הפוסקים בשיטה זו קיימי ולכן הפר"ח ותב"ש כתבו בפשיטות דכשר לכן נלענ"ד דיש להתיר אפי' באין ה"מ ועמ"ש עוד אי"ה בסימן קי"ט ע"ש

שאלה קיח

ונבאר מתוך דברינו איך הדין בפיצול מקמא שיש לו גומא והפיצול קצר מהגומא

והנה לפ"ד הט"ז שדין קצר מהגומא ליתרת א"כ לכאורה יש להכשיר כאן למאי דקיי"ל דיתרת מקמא כשר רק פיצול מקמא טרפה וזה שהוא קצר ידעינן שהיא יתרת וכשר. אולם לפ"ד התב"ש שהבאתי בסימן הקודם שחלק על הט"ז להתיר שם במגבא משום דשפיר נוכל לומר שהוא פיצול שנתפצל זה ימים והריאה נתגדלה והפיצול לא גדל ע"ש א"כ הכא טרפה והדברים ק"ו דאם להתיר סמך התב"ש על אותו סברא והיינו משום דס"ל להתב"ש דכל דחזינן דגומא תחתי' רגלים לדבר שהוא מגוף הריאה ומש"ה אית לן לתרוצי מה שהוא קצר מהגומא לפי שהריאה נתגדלה ולא הפיצול כ"ש שיש לאסור עפ"י אותו הסברא דרגלים לדבר שהוא פיצול והו"ל פיצול מקמא וטרפה הנה דלהתב"ש פשיטא דטריפה אכן אפי' לדברינו שסתרנו בסימן הקודם דברי התב"ש וכתבתי דאין להתיר באותו סברא משום דמידי ספקא לא נפקא והו"ל ספק יתרת מגבא ויש לאסור כיון דיתרת מגבא הוא טרפות ברור מ"מ עכ"פ בשאילתינו הזו שפיר יש לאסור עפ"י האי ספקא דהתב"ש דשמא הוא פיצול דכי היכי דהתם אסרינן מספקא שמא הוא יתרת הכי נמי הכא אסרינן מספקא שמא הוא פיצול ואם אמנם אפשר לחלק ולומר דדוקא בס' יתרת הוא דיש לאסור משום דיתרת מגבא הוא טרפות ברור בש"ס משא"כ ס' פיצול מקמא מדוע נאסר הלא פיצול מקמא אין לו רמז בש"ס מ"מ הנה ראיתי בפליתי סימן ל"ה סק"ד כ' דפיצול מקמא כיון דטעמו משום סופו להתפרק יש לאסור אפילו בפחות מטרפא דאסא שסופו להתפרק וכ"ת אם אינו כ"כ גדול אינו מתפרק דזה דוחק ומנ"ל להקל באיסור תורה עכ"ד הרי דלא סמך הרב ז"ל לומר אדרבא כיון דפיצול מקמא אין מוזכר בש"ס יש להקל מספק ולהכשיר בפחות מט"ד ובפרט דחזינן בה"ג ביתרת מגב דתתחכך וסופו להתפרק ואמרינן דכל שהוא פחות מט"ד אין סופו להתפרק ומדוע לא נימא גם בזה כך אלא חש הרב ז"ל לספק איסור תורה וס"ל דאע"ג דלא הוזכר בגמרא י"ל דלא הוצרכו להזכיר שהוא דבר המורגש בחוש כי התחיל להתפרק ויתקרע הכל והו"ל ניקבה הריאה ולא הוצרכו כלל להזכיר שהוא כ"ש מן סרכא שלא כסדרן לשיטת התוס' דאסור משום שסופו להתפרק ולנקוב ואעפ"י שעדיין לא התחיל כלל להתפרק טרפה מכ"ש זה שכבר התחיל להתפרק ואסור מדאורייתא ולא הוצרך הש"ס להזכירו ממילא דה"נ בנ"ד דכל שאנו מסופקים אם הוא פיצול מקמא או יתרת יש להטריף מספק ואפילו לשאר אחרונים שסומכין בה"מ להתיר פיצול פחות מט"ד ולא כהפליתי היינו משום שסומכין על מקצת מחברים שפסקו כך עיין פרי מגדים שם אבל זה מודים שפיר דפיצול מקמא דררא דאיסורא דאורייתא הוא ויש לאסור בספקו לכן בנ"ד דאין אנו רואין פוסק שמכשיר בו יש לאסור ואע"ג דלהט"ז דכ' במגבא לאסור משום דהוא יתרת י"ל דהכא כשר משום יתרת מקמא וכמו שכתבנו בתחלת דברינו מ"מ אין ראיה גמורה מהט"ז די"ל דהט"ז חש לה מספקא היכי דקצרה מהגומא שמא היא יתרת אבל לא פשיטא לי' לגמרי דהוא יתרת מש"ה במקמא אסור שמא הוא פיצול ועוד שיש בזה גם טעם אחר לאסור ויתבאר בסימן שאח"ז ולכן פשוט בזה דאסור

שאלה קי"ט

איברא בפיצול מקמא שתחתיו גומא והפיצול הוא ארוך יותר מהגומא

בהא יש לדון קצת דבזה ליכא סברא להתב"ש והסכימו בזה הנה"כ וכל האחרונים במגבא לאסור משום דהא ודאי יתרת הוא וא"כ לכאורה במקמא דיש להתיר כה"ג דהו"ל יתרת מקמא זולת אם הגומא יש בו חסרון כשיעור דנהגינן להטריף אז טרפה מחמת החסרון כיון דזהו היא יתרת ולא פיצול אם כן איכא חסרון בריאה דבשלמא פיצול שתחתיו גומא אין הגומא נחשב לחסרון כיון שהפיצול ממנה הוא וממלאו אבל זה שנדון ליתרת ממילא הגומא הו"ל חסרון אבל אם אין בגומא כשיעור ובאופן שיהיה טרפה אז כשר משום דהאי לאו פיצול הוא אכן נ"ל לכאורה דיש טעם אחר לאסור אף בזה למאי שהסכימו האחרונים דיתרת מקמא הו"ל ריעותא לענין להצטרף להיות תרתי לריעותא וכן חסרון בריאה אפילו כל שהוא נמי הו"ל ריעותא כיון שהרמב"ם מטריף קמט וחסרון אפי' כל שהוא א"כ זה שנדון ליתרת הו"ל תרתי לריעותא דהיינו היתרת והגומא דהא שניהם סמוכים זה לזה הו"ל ב' לריעותא ואסור אפי' אם אין בגומא חסרון כשיעור המטריף דהא מ"מ ריעותא הוי וה"ט שייך נמי בשאלה שבסימן הקודם שהוא קצר מהגומא דיש לאסרו ממ"נ דאם הוא פיצול הו"ל פיצול מקמא ואם הוא יתרת הו"ל ב' לריעותא דבשלמא התב"ש שהכשיר בההוא דלעיל סימן קי"ז פיצול מגבא שהוא קצר מהגומא ותלה הדבר שהוא פיצול וכ' דאין טרפה אא"כ נשאר בגומא כשיעור המטריף ורצונו דאע"ג דכל גומא שתחת פיצול אינו נקרא חסרון היינו לפי שהפיצול ממלאהו משא"כ פיצול זה שמחולשתו לא גדל וחזי' שאין יכול למלא הגומא מש"ה הנשאר הו"ל חסרון ואם יש בו כשיעור טרפה אפ"ה לא תקשי דא"כ אפי' אין בו כשיעור נמי יהי' טרפה מכח תרתי לריעותא דז"א דנהי דהחסרון הוא ריעותא כיון דהרמב"ם מטריף אפילו בכל שהוא מ"מ פיצול מגבא אינו נקרא ריעותא כלל ואינו נעשה ב לריעותא וכן נמי אפילו למה שבארתי בסימן קי"ז שאין בטעמו של התב"ש די להתיר משום דחיישינן שמא הוא יתרת ואפ"ה התרתי שם משום דאפילו הוא יתרת כשר לשיטת רש"י ע"ש בדברינו וא"כ לכאורה לדברינו קשיא דכיון דאנו דנין אותו ליתר א"כ כיון דהוא קצר מהגומא א"כ נשאר קצת חסרון שלא נתמלא מהגומא וא"כ הו"ל ב' לריעותא אפ"ה לק"מ כי לא אמרינן רק שהוא ס' יתרת וממילא כיון דאפילו אם יתרת הוא אינו טרפה רק מכח ב' לריעותא א"כ הו"ל ס' תרתי לריעותא שהסכמתי לעיל בסימן פ"א דשרי וא"ש משא"כ בנ"ד שהוא ארוך מהגומא דבהא ליכא שום ספיקא אלא שהוא בודאי יתרת א"כ הו"ל ב' לריעותא וכן בההוא דסימן הקודם נמי לית ביה ספיקא דהא ממ"נ הוא אסור דאם הוא פיצול בלא"ה אסור ואם הוא יתרת א"כ הו"ל ב' לריעותא ממילא דהו"ל ודאי ב' לריעותא ולא ס' וכן ראיתא שדיבר קצת מדברינו הרב בשפתי דעת סימן ל"ה סקל"ז ע"ש והנה אע"ג שהעליתי לעיל (בסימן ע"ה ובסימן ע"ו) דיתרת אפילו מקמא לא חשיב ריעותא כלל להצטרף לב' לריעותא וא"כ הי' ראוי להכשיר בזה מ"מ הא כתבתי שם בסימן ע"ו דמטעם אחר יש לאסור כיון דיתרת מקמא קולא גדולה היא לכן בהצטרף אליו עוד ריעותא כ"ד יש לאסור ע"ש בדברינו באורך ולכן כך נ"ל לדינא דפיצול מקמא שארוך מהגומא יש לאסור בתורת ב' לריעותא

אולם אני אומר דאם רואה המורה שאותו היתרת מושרש היטב בריאה יוכל להכשיר משום דחקרו מקצת האחרונים בפיצול מקמא אם הוא מושרש היטב אין סופו להתפרק אלא דלא קיי"ל כך ופשיטא שיש לאסור דמי בקי כל כך כמה הוי מושרש היטב ומ"מ בזה דיש כמה צדדים חדא דדין ב' לריעותא אין לו שורש בגמרא רק מדברי הראב"ד וגם בדברי ראב"ד לא נזכר אלא ריעותא על ריעותא כגון סרכא תלוי' מבועא אבל ריעותא סמוכה לאחרת חדשו האחרונים מדעתם ומש"ה כיון דמעיקרא דינא ביארתי לעיל דיתרת אינו ריעותא כלל לכן יש להקל בהא אלא דאפ"ה אין רצוני להקל משו' שיש עוד סברא לאסור דיש לחשוש שמא מ"מ פיצול הוא ומה שהוא ארוך מהגומא לפי שהריאה נתגדלה והתחיל החסרון שבה להתמלאות ולהתרפאות כמבואר בסימן ל"ו בדין קמט ע"ש בהגה"ה דחסרון מתרפאה לפעמים א"כ יש לתלות בפיצול ואף דנראה מדברי האחרונים דלא שכיחי כה"ג מ"מ סניף לאיסור מיהת הוי ולכן עכ"פ היכי שהוא מושרש יפה דאז גם פיצול אית בי' סברא להכשיר כנ"ל נ"ל דיש להקל בו. מיהו בההוא דסימן הקודם אפ"ה בה"ג יש לאסור חדא דשם הספק שקול דנוכל למתלי שהוא פיצול והו"ל פיצול מקמא ולא סמכינן על מה שמושרש יפה ותו דכיון דהתם ממ"נ טרפה או מטעם פיצול או מטעם ב' לריעותא משא"כ בההוא דסימן זה לא מסתבר כלל לתלותו בפיצול וא"כ עיקר שבאנו לאסרו הוא משום ב' לריעותא וכבר כתבנו שיש כמה צדדים לומר דאין זה ב' לריעותא חדא דיתרת אינו ריעותא ותו דאינו ריעותות רק סמוכות ולא זו על גב זו לכן בהא דעתי להקל היכא שהוא מושרש יפה וכאמור זהו הנלענ"ד בדינים הללו

שאלה קכ

ונבאר מתוך פלפולינו בענינים האלה איך יש לנהוג בדין ורדא