נאות דשא ריב

ביתרת רגל שלא במקומו וכן בשאר אברים שאם ניטל היתר לא עשה שום טרפות אז כשר משא"כ בזה וכל הדומה לזה שאם ניטל היתרת בידים עשה מעשה טרפה אז שפיר אפילו שלא במקומו אמרינן כל י"כ ונ"ל אעפ"י שדבר זה לא נתבאר בפוסקים מ"מ הוא אמת אין חולק עליו כיון שמקור הדין דשלא במקורו הוא מהראב"ן הנ"ל וביאר בעצמו הטעם כנ"ל דלא חשבינן לניטל רק היתרת א"כ בשלמא לפירש"י דס"ל כנחסר מברייתא כשר משא"כ לפי' רמב"ן וזה ברור

ובזה בארתי דברי הגהות שערי דורא סימן פ"ט שהם תמוהים מאוד יאעתיק לשונו פעם א' אירע מעשה שנמצא כמו יד על הטחול והטריף מורי הר' אליעזר זצ"ל ואמר יתיר כנטול דמי היינו כניקב והרב הוכיח זה מדאמרינן גבי ריאה או חסר או יתיר או חליף כגון שנים בימין וג' בשמאל טריפה ומקשים ע"ז תיפוק לי' משום חסר ומתרץ כיון שהמנין שלם חמש אונות הוי כשר ואין נפקותא בדבר היכן עומדים ויש ספרים שמתרצים בענין אחר דה"פ חליף שחלפו האונות כגון הקטנה שהיא עומדת במקום שיש לעמוד הגדולה ועתה מה צריכים הספרים לזה התירץ וכי אינו מתורץ בתירץ הראשון אע"כ דיתר כנטול הוי פירושו כניקב וכיון שהוא כנקוב אז תיפוק לי' שהיא טרפה מכח יתרת שלא בדרי דאונא עכ"ד ואין לדברים אלו ביאור כלל והנראה שיובן עם דברינו שבא ה"ר אליעזר להוכיח דהא דאמרינן יתר כנטול היינו כפי' רמב"ן שהוא כניקב ואז יתר בטחול אסור משום דניקב הטחול טרפה דאלו לרש"י דהוי כניטל כשר יתר בטחול דהא ניטל הטחול כשר ואופן ההוכחה כאשר אבאר דהנה הקשו למה קאמר רבא חליף הא הוא טרפה מחמת חסר ויתיר ותירצו דאצטריך רבא לאשמועינן (וכמו שבארתי זה לעיל בד"ה דרך הראשון) דהא רבא אמר ה' אוני אית לה לריאה משמע דלא קפדינן רק שלכל הריאה יהיה ה' אונות ואין נ"מ איך יהיו או בימין או בשמאל וכ"ת למה אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה לא יאמר רק ג' אוני אית לריאה מימיני וב' משמאלא ואז לא יצטרך לומר חליף טרפה ז"א כאשר ביארתי בתחלת התשובה דהוצרך לומר ה' אוני כו' שהוא טעם על יתרת שלא בדרי דאוני דטרפה אע"ג דהיתרת שלא במקום האבר לה"ק ה' אוני כו' לומר דכל הריאה הוא מקומן של האונות וממילא כיון דכל הריאה הוא מקומן ה"א להכשיר חליף דאין כאן לא חסר ולא יתיר מאחר דבכל הריאה יש ה' אוני קמ"ל דרבא ויש ספרים דמתרצי דחליף מיירי בצורות וכה"ג ומוציאין מזה דין חדש דחליף בצורה טרפה וקשה מנ"ל ללמוד דין חדש וכי לא סגי בתירוץ הראשון אע"כ ס"ל לאותן הספרים כפי' הרמב"ן ואז אין מתורץ בתירוץ הראשון משום דתקשי לא נימא רבא כלל ה' אוני כו' ולא נימא כלל דכל הריאה מקומן של האונות וכ"ת א"כ למה יתרת שלא בדרי טרפה הא ליתא דתיפוק לי' דטרפה אעפ"י שאינו בדרי משום דהו"ל היתירה כמאן דניטלה וניקבה הריאה משא"כ אם נימא כפרש"י דיתר א' כחסר א' והיינו מתחלת ברייתו אז שפיר הוצרך רבא לומר דכל הריאה הוי מקום האונות דבל"ז לא הוי יתרת שלא בדרי טרפה כלל דאם הו"ל היתירה כאלו לא נבראת כלל ליכא שום ריעותא וק"ל גם נוכל לומר בקצרה דהתירוץ הראשון דחליף אינו טרפה כלל בתורת חסר ויתיר דהא באמת כל הריאה הוא מקום האונות ולכן חליף הוא טרפות חדש אינו ענין לחסר ויתיר וכמו שבארתי לעיל (ד"ה דרך הראשון) ובאמת דזה קצת דחוק דאם כל הריאה מקומן א"כ אין מקום לאסור גם בתורת חילוף דאין כאן חילוף כלל כיון דכל הריאה הויא מקומן מה נ"מ אם בימין או בשמאל אע"כ מדמטריף חליף ש"מ דאין כל הריאה מקומן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שהוא בכלל חסר ויתיר נמצא דתירוץ זה דחוק הוא אלא דמ"מ מוכרח הדבר שכך הוא מדמטריף שלא בדרי משום דכל הריאה הויא מקומן דאל"כ תקשי הא אין היתרת במקום האבר אע"כ דכל הריאה מקומן ואפ"ה חליף טרפה אלמא אע"ג דכל הריאה מקומן אפ"ה מטעם חליף שפיר טרפה אמנם היש ספרים לא ניחא להו בתירוץ זה דס"ל דכיון דחזינן דחליף טרפה מוכח דכל הריאה אין מקומם ולכן הוקשה להם דנכלל בחסר ויתיר לכן הוצרכו לתירוץ א' וקשיא לדידהו כיון דאין כל הריאה מקומם למה טרפה יתרת שלא בדרי א"ו דיתר כנטול היינו בניקב ודוק ויש לפרש עוד בדרכים אחרים עפ"י דברינו ואין להאריך עכ"פ הוכחנו מדברינו מה שאמרנו דלפי' רמב"ן טרפה אפי' אם עומד היתרת שלא במקומו כל שהוא באבר שאסור בניקב וראיתי להרב בשפתי דעת סימן ל"ה סק"א הביא דברי הגהת שע"ד הנ"ל ופירשה ג"כ ידרך בה בדרך הנ"ל אמנם המעיין יראה שכדבריו המה רחוקים מהפשוטו ואשר כתבנו כאן הוא קרוב יותר לפשוטו אכן גם הרב ז"ל עכ"פ כ' שם כן דאע"ג שאין היתרת במקום האבר אפ"ה לפי' הרמב"ן הו"ל כניקב אלא שלא ביאר הענין היטב וקיצר בדבר אבל כאשר בארנו כאן מדברי הראב"ן מובן הדבר היטב

ונראה שדבר זה מבואר הוא גם במרדכי פא"ט וז"ל כל יתר כנטול נראה לפרש כל היכי דיש לו רגל יתר חשבינן לי' כו' והרי אין לה כ"א רגל אחד וטרפה וכעין זה פירש"י ור"י הי' מפרש כל יתר כנטול כאלו נחתך רגלו ודוקא כשהרגל דבוק וסמוך לרגל וכיון דהוא יתר כנטול דמי הוי כאלו נחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה במקום שדבוק אותו יתרת וכן גבי ריא' היכי דלא קיימי בדרי דאונא חשבינן לי' כאלו ניטל והרי יש נקב באותו מקום עכ"ד וקשיא לי טובא בהאי לישנא דלאיזה ענין בא לבאר בשיטת ר"י טעמא דיתרת שלא בדרי ובשיטת רש"י לא ביאר הרי אין שום קושי' על שיטת ר"י מיתרת שלא בדרי עד שהוצרך לבאר טעמו ואי בלי שום קושיא ביאר כך א"כ גם בשיטת רש"י הי' לו לכתוב דיתרת שלא בדרי טרפה משום דהו"ל כחסר אונא והברור אצלי שכ' זאת דרך ראיה על שיטת ר"י דאלו לשיטת רש"י צריכין לדחוק בטעם יתרת שלא בדרי ולומר דכל הריאה הוי מקומם של האונות והוא דחוק משא"כ לשיטת ר"י א"ש דאע"ג שאין היתרת במקום האבר מ"מ בריאה אסור משום דהו"ל כנקב כן נ"ל ברור. ובזה אפשר לבאר מ"ש שם המרדכי תיכף אחר שיטת ר"י וז"ל וכבר היה מעשה במגנצא תרנגולת א' שהיתה יתרת כגון רגל שלישי ממש לצד הזנב כו' והתירו עכ"ד וכ' שם הגה"ה ע"ז וז"ל לעניותי שזה אפילו לפירש"י כשר אלא ארישא דמלת' דראב"ן דהוי יתר' שלא במקומו מייתי האי מעש' ע"כ וכוונתו שהק' לבעל ההגה"ה דמשמעו' המרדכי להבי' ממעש' זה ראי' לשי' ר"י והא באמ' גם רש"י מודה ביתרת שלא במקומו דכשר לכן תי' דמעשה זו לא קאי כלל אהא מלתא אלא על מה שהבי' תחלה בשם ראב"ן להכשיר יתרת שלא במקומו והמעיין יראה שהיא דחוק דהא דבריו אלו הם ענין בפ"ע במרדכי וכבר הפסיק מלדבר בדברי ראב"ן ואין עסוק כלל באותו הענין ע"ש ולדברינו אפשר לומר דהמעשה זו הביא לראיה על פיר"י ונמשך לדבריו הראשונים שהביא ראיה מן יתרת שלא בדרי דלפירש"י קשה למה טרפה הא אין היתרת במקום האבר ולבל תאמר דלמא באמת לפירש"י ליתא להאי דינא כלל אלא דאפילו יתרת שלא במקומו ג"כ טרפה וכמו שעלה על דעת פר"ח שהבאתי לעיל וא"כ אין ראיה כלל לפיר"י מן יתרת שלא בדרי דאונא דהתם שפיר טרפה מש"ה כ' המרדכי ע"ז שהיה מעשה במגענצא כו' והכשירו ר"ל שהכשירו דין יתרת שלא במקומו באין חולק משום דלפירש"י ג"כ כשר ומש"ה איכא שפיר ראיה לפיר"י מיתרת שלא בדרי דאוני כן נ"ל ודו"ק

ועתה אחרי שבארנו כל הנ"ל הנך רואה שזהו כוונת הנה"כ בקו"א שסתר הראי' שהביא הט"ז מיתרת רגל ואמר שאינו דומה לרגל משום דבריאה אע"ג שאין היתרת במקום האבר מ"מ לשיטת הרמב"ן הו"ל היתירה כנטול וה"ל ניקבה הריאה זהו ברור בכוונתו ז"ל ואע"ג דקיי"ל כפירש"י דיתר כנטול היינו כחסרו שניהן מברייתן מ"מ הא מבואר בסימן מ"ג לענין יתרת טחול דבאין ה"מ טרפה משום דחיישינן לפי' רמב"ן ממילא ה"נ כך הוא כוונתו ז"ל לחסור ורדא בשמאל באין ה"מ עכ"פ ועכשיו אני אומר אם הש"ך ז"ל עצמו בנה"כ לא חלק אהט"ז בדין ורדא בשמאל רק מטעם דלהרמב"ן הו"ל ניקבה הריאה ולא השיב בפשיטות על דברי הט"ז דלא דמי ליתר רגל משום דכל הריאה הויא מקומן של האונות מבואר דגם הש"ך מודה דאין כל הריאה מקום האונות ומש"ה לא אסר ורדא בשמאל רק עפ"י שיטת הרמב"ן ובאין ה"מ ואע"ג דרש"י ז"ל בפא"ט דף נ"ח כ' דיתרת שלא בדרי טרפה משום דכנטול דמי ובב' ורדות אסר רש"י ג"כ מטעם ביני וביני א"כ משמע דאסר רש"י ז"ל בב' וורדות משום דהו"ל כניטל אונא היינו משום דרש"י ז"ל לשיטתיה דאוסר יתרת מקמא וכרבא ומאן דס"ל הכי ודאי דטעמו משום דכל הריאה הוא מקום האונות דכיון דרש"י ס"ל יתיר כחסר מברייתא א"כ אין טעם לפסול יתרת מקמא אי לאו משום דכל הריאה מקומן דאוני אבל אנן דקיי"ל להכשיר יתרת מקמא מודה גם הש"ך דס"ל דאין כל הריאה מקומן ומחמת ההוכחות שהוכחתי לעיל (מן ד"ה איברא ואילך ע"ש) ואי תקשי א"כ למה הוצרך הש"ך לומ' דטעמא דמכשירין יתר' מקמ' הוא משו' דאורחי' בהכי ולא אמר כפשוטו משו' דהוי יתרת שלא במקומו ז"א דבאמ' לפירש"י די בזה אלא דאכתי הוצרך הש"ך לזה בכדי דלא תקשי לשי' רמב"ן דיתר הוי כנטל ביד והו"ל ניקב ולמ' מכשירין יתרת מקמא והוי לן למיחש לשיטה זו באין ה"מ עכ"פ ולאסור יתרת מקמא וכמו דאסרינן בטחול באין ה"מ מש"ה הוצרך הש"ך לומר דאורחיה בהכי וממילא בצורת ורדא דלאו אורחא דינא הכי דאם יתיר ורדא בימין במקום הורדא אז טרפה מטעם חסרה הורדא ואם בשמאל אזי באין ה"מ טרפה מחמת דחיישינן לשיטת הרמב"ן כן נ"ל ברור בכוונתו ז"ל (ועמ"ש מזה לקמן בסימן ק"ך)

ולפ"ז בשאילתינו בפיצול מגבא שהפיצול קצר מהגומא שנחלקו בו הט"ז והנה"כ שהוקשה לנו לעיל שהחליפו שיטתם ועתה לפי דרכינו א"ש כי הט"ז לשיטתי' שמסכים בסי' מ"ג ובסימן נ"ה לשיטת הרמב"ן ופוסק בטחול לאסור אפילו בה"מ מש"ה אוסר בזה דנהי דליכא טעמא דתתחכך וגם אינו עומד במקומו מ"מ היתר הו"ל כניטל והו"ל כניקב וטרפה. נמצא דברי הט"ז בזה נכונים ובאמת דלפ"ז גם בורדא בשמאל ראוי להטריף דל"ד לרגל ובאמת השיגו הנה"כ וכאשר בארתי ועמ"ש עוד אי"ה לקמן לסימן ק"כ) והנה"כ דמכשיר בפיצול זה אי בעינא אמינא דכוונתו להתיר בה"מ דקיי"ל כרש"י דלא הוי יתר כנקוב אלא שינויא דחוקא לא משנינן דהנה"כ כ' סתמא להכשיר משמע אפילו בלא ה"מ וא"כ קשיא הא לשיטת הרמב"ן טרפה בהא ונ"ל דהא בלא"ה כ' התב"ש דיש סברא לומר שהוא פיצול רק שהריאה נתגדלה והפיצול לא גדל