נאות דשא רג

הש"ך בס"ק כ"ו דדוקא בדבר משנה אמרינן לאו כלום עביד כיון שהדין חוזר מעצמו משא"כ בשיקול הדעת שהדיין מחזיר ע"ש מ"מ פשיטא דמשום זה אין לחייבו ואנן אשנויא ניקום ונסמוך וכן מבואר בש"ך סקי"ד אות י"ג דגם בשיקול הדעת כל היכי דחוזר ואפילו שהוא רק חוזר ע"י גדול ממנו ואפ"ה אמרינן לאו כלום הוא עביד ע"ש מיהו בנ"ד כיון דנו"נ ביד מש"ה אם א"א בחזרה צריך לשלם דבה"ג לא שייך לאו כלום עביד וכמו שהעלה הש"ך בסק"א ואע"ג דהביא שם באות ג' בשם הבעל המאור ורשב"א דפטרו בה"ג אפילו בנו"נ מ"מ הא ביארו הטעם משום פשיעותא דבעל דין דכל טועה בדבר משנה דבר ברור כו' הרי דדוקא בדבר משנה ס"ל הכי אבל בשיקול הדעת דליכא פשיעותא דבעל דין חייב לדידהו אפי' היכי דחוזר הדין אלא דאנן פטרינן מטעמא דמפרשינן כפשוטו דכיון דאלו הוי קמן הוי הדר לאו כלום הוא עביד ממילא בנו"נ דטובא עביד חייב לכ"ע ודוק היטב בכ"ז קצרו של דבר דבנ"ד שהי' מוכרח לדון יחידי דינא הכי דהדין חוזר אפילו נו"נ ביד ואם א"א בחזרה נו"נ ביד חייב הדיין ואי לא נו"נ פטור

איברא דכל מה שכתבתי אינו אלא לפי' השני שבש"ך סקכ"ט אבל לפי' הראשון שכ' עליו שהוא עיקרא דלישנא דקנס שכתבו הרא"ש וטור לאו דוקא הוא ורצונו בהאי פירושא כפי המבואר בדבריו שם דגם באינו מומחה וקבלוהו שם ב"ד עליו ולכן אפי' בלאו טעמא דקנס שנשתדל לדון יחידי נמי קם דינא וכמ"ש הש"ך בס"ק כ"ד דבקבלוהו לחוד נמי הוי דיין דאין אחר הקבלה כלום ולכן קם דינא ולא אמרינן דאשרה בעלמא ע"ש ולכן חייב לשלם משום דד"ג מדינא כמו ביחיד מומחה או בג' הדיוטות ואע"ג דהש"ך עצמו העלה בסימן שפ"ו סק"א וכמה דוכתי דעיקר דד"ג אינו אלא קנסא מ"מ נ"מ דא"צ להטעם שקנסוהו עבור שנשתדל לדון יחידי אלא שקנסוהו כמו בכל דד"ג שכל שגורם היזק לחבירו קנסוהו אעפ"י שלא פשע וזהו החילוק בין הפירושי' דלפירושו השני נהי דהיכי דקם דינא חייב לשלם משום קנס של דד"ג אפילו אי לא הוי בי' טעמא שנשתדל לדון יחידי מ"מ הוא גופי' טעמא בעי למה קם דינא הא אין עליו שם ב"ד מש"ה צריכין למימר דכיון שפשע ודן יחידי קנסוהו שיתקיים הדין ואז ממילא אית בי' הקנס של דד"ג וא"כ היכי דליכא טעמא שנשתדל לדון יחידי הדין חוזר משא"כ לפי' הראשון הוי בקבלוהו לחוד ג"כ שם ב"ד עליו ומדינא קם דינא ושוב חייב לשלם מחמת הקנס של דד"ג וא"כ אפילו היכי דליכא טעמא שנשתדל לדון יחידי אפ"ה מה שעשה עשוי וישלם מביתו כך הוא החילוק בין הפירושים נמצא דלפי' הראשון שכ' עליו הש"ך שהוא עיקר גם בנ"ד דליכא למקנסי' על שנשתדל לדון יחידי כיון שהוא אנוס אפ"ה קם דינא וחייב הדיין לשלם נתבאר דנ"ד תלוי בשני פירושים אלו של הש"ך

והנה על פירושו הראשון הזה. לכאורה קשה איך כ' דלישנא דקנס הוא לאו דוקא הלא דברי הרא"ש וטור הללו הם דברי הירושלמי שנתן טעם באינו מומחה וקבלו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי ודברי הירושלמי הזה הביאו כל הפוסקים ומבואר דדוקא הוא. אכן רואה אני שכוונת הש"ך בפירושו הזה כמו התירוץ האחרון שתירץ השיך בסעיף קטן ט"ו אות ה'. (וגם שם כתב על אותו התירץ שהוא העיקר עיין שם) דהירושלמי שהוצרך לומר הטעם מפני שהגיס דעתו קאי לשיטתו דלא דאין דד"ג רק היכי דאיכ' איז' טעם למקנסי' מש"ה הוצרך ליתן טעם על חיוב התשלומין ר"ל דנהי דקם דינא מ"מ אין לחייבו משום דד"ג אי לאו משום שהגיס דעתו ואיכא טעם למקנסי' אבל לדידן דדיינינן דד"ג ור"ל שקנסו בכל דד"ג לשלם אפילו בלי שום פשיעותא לא צריך לה"ט אלא בלא"ה כיון דקם דינא חייב לשלם ע"ש ולזה כיון גם כאן דטעם דקנס לאו דוקא דקיום הדין הוא מדינא משום דיש עליו שם ב"ד וחיוב התשלומין הוא ג"כ מדינא משום דד"ג שקנסוהו אפילו בלאו טעמא שנשתדל לדון יחידי כן נ"ל פשוט בכוונת הש"ך ולפי פירושו השני שבס"ק כ"ט הוי מצי לתרץ בסקט"ו בפשיטות ולא היה צריך לכל התירוצים שלו שהאריך שם לומר דבג' הדיוטות וקבלוהו חייבי' לשל' אע"ג דליכא בהו טעמא דהגיס דעתו והאריך שם לבאר דאין מהירושלמי ראי' ע"ש ולפי פירושו השני שבס"ק כ"ט א"ש כפשוטו דהירושלמי לא הוצרך לטעמא דהגיס אלא ביחיד שאינו מומחה רק קבלוהו דאין שם ב"ד עליו והי' ראוי שיהיה הדין חוזר אי לאו משום טעמא דהגיס משא"כ בג' הדיוטות וקבלוהו דשם ב"ד עליהם ומדינא קם דינא וממילא חייבים לשלם וא"צ כלל לטעמא דהגיס והוי א"ש כפשוטו. אלא דהש"ך שם לא תירץ כך משום דפי' הב' דחוי הוא בעיניו וס"ל דגם אינו מומחה וקבלוהו שם ב"ד עליו משום דאין אחר הקבלה כלום וכמו שכ' בס"ק כ"ד מש"ה ס"ל דהירושלמי לא הוצרך לטעמא דהגיס רק לענין חיוב התשלומין דאע"ג דקם דינא היה ראוי לפוטרו אי לאו משום שהגיס וממילא דלפ"ז נמשך דבג' הדיוטות וקבלוהו פטור אע"ג דקם דינא מש"ה הוצרך לתירוצים שלו או דהירושלמי לשיטתי' דלא דאין דד"ג או משום דאפילו אי דיינינן דד"ג אפ"ה הוקשה לו דס"ל לפטור מתשלומין עבור הקבלה ביחיד אבל בג' לא מהני הקבלה כדברי מוהר"מ במרדכי או דהוקשה להירושלמי דס"ל לפטור מתשלומין כיון דאין הטעות מבורר יוכל לומר יפה דנתי וכוונת הש"ך בתירוץ זה הוא לומר דמחמת הקבלה ס"ל להירושלמי דיוכל לומר דיפה דנתי אי לאו משום שהגיס דעתו דא"א לומר דבלאו הקבלה ס"ל להירושלמי דכיון דאין יוכל הטעות להתברר ממשנה יכול לומר יפה דנתי אי לאו משום שהגיס א"כ לא הועיל הש"ך בתירוצו זה דאכתי יש סתירה לדבריו מהירושלמי דבג' הדיוטות וקבלוהו דליכא טעמא דהגיס הוי לן לפוטרן מתשלומין שיכולין לומר שיפה דנו אלא ודאי ר"ל דכוונת הירושלמי דע"י הקבלה יפה כחן בזה שיוכל לומר יפה דנתי וזה דוקא ביחיד אבל בג' בלא"ה לא מהני הקבלה וכדברי מהר"מ במרדכי ודו"ק ועיין בש"ך ותבין ובאמת על מה שתירץ שם הש"ך בס"ק ט"ו וז"ל א"נ לק"מ דהתם א"א בחזרה שהלך זה עם הדינר למדה"י אבל הכא סד"א שלא ישלם מביתו כיון דאפשר בחזרה יחזור עכ"ל הרי דבתירץ זה פי' דהוצרך הירושלמי לטעמא דהגיס שלא יחזור הדין וקשיא לי על דבריו אלו דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דבג' וקבלוהו יחזור הדין כיון דליכא טעמא דהגיס ונצטרך לומר דבג' בלא"ה אין הדין חוזר כיון שהם ב"ד ולא קשיא לי' להירושלמי רק באינו מומחה וקבלוהו וכדבריו בס"ק כ"ט וא"כ לפ"ז קשה דלא הוצרך כלל לתירוצו לחלק כדברי מהר"מ שבמרדכי דביחיד מהני הקבלה ולא לג דהא בפשיטו' א"ש כיון דלא הוק' להירו' רק שיחזו' הדין א"כ בג' אין מקו' כלל לקו' הירו' דבלא"ה קם דינא ומש"ה חייבים לשלם וליכא למימר דכוונת הש"ך בתירוץ זה דהוקשה להירושלמי רק שיחזור הדין היינו מחמת הקבלה הי' ראוי להיות יפה כחם בזה שלא ישלמו ע"י שיחזור הדין וס"ל דבאמת אע"ג שהם ב"ד מ"מ יועיל הקבל' שיחזו' הדין ומש"ה לא קשי' תו בג' וקבלינהו יחזור הדין משו' דבג' לא מהני הקבל' כדברי מהר"מ ולא שס"ל להש"ך כאן כלל הסבר' שכ' בס"ק כ"ט דבג' שהם ב"ד קם דינ' בלי טעם דהגיס אלא אפי' בב"ד יועיל הקבל' לחזו' ואז א"ש כל דברי הש"ך והוא על דרך התירוץ שתי' אח"כ דהוק' להירושלמי על התשלומין משום שיאמר יפה דנתי ופרשתיו תחלה דהיינו שע"י הקבלה יפה כחו בזה לומר כך וה"נ נימא בכוונתו בתירוץ זה שהוקשה להירושלמי שיחזור הדין היינו ע"י קבלה דהא ליתא דפשיטא דליכא למימר הכי דודאי אין סברא בעולם כלל לומר כך דע"י הקבלה יגרע כחו של הדין שיחזור דאדרבא הקבלה גורם תמיד שיהיה קם דינא וכן לענין שיפטרו הדיינים מלשלם וכדפריך הש"ס לר' אבוה דמוקים רישא דבכורות דמה שעשה עשוי דקבלינהו ח"ה אמאי ישלם מביתו כו' יעו"ש אבל עכ"פ שהקבלה תעשה פעולה שיהא הדין חוזר זה לא שמענו. ואולי נפרש בכוונת הש"ך דלתירוץ הזה באמת תו לא צריך למה שחילק בראשונה בענין הקבלה בין א' לג' אלא דמ"ש הש"ך דקושיא זו לא תלוי בפירושו כו' א"ו לק"מ כו' ל' זה אינו סובל כלל לפרשו כך דהא משמ' שבא לחזק דבריו הראשוני' וצ"ע או אפשר לפר' כמו שרציתי לפר' תחלה דקושיות הירושלמי הוא שיחזור ע"פ קבלה. והיינו לפי שהירושלמי מוקי לרישא דבכורות שאמרו הרי את מקובל עלינו כג' ע"מ שתדיננו דין תורה. וכמ"ש הש"ך בס"ק ל' אות ד' ע"ש ולכן הוקשה לו להירושלמי דא"כ יחזור הדין כיון שהותנו בפירוש על דין תורה להכי קאמר הטעם משום שהגיס דעתו אבל אי לאו הקבלה לא הוי קשיא לי' שיחזור הדין ומש"ה בג' וקבלינהו לסברת מהר"מ דבג' אין הקבלה מועיל מש"ה אין חוזר הדין אע"ג דליכא טעמא דהגיס כך אפשר לכאורה אלא שנמנעתי מלומר כך כי הוא סתור מכמה טעמים להמעיין בש"ך סק"ל ועוד דבלא"ה א"א כלל לומר כך דנהי דמהר"מ אמר דהקבלה אין מועיל בג' היינו ליפות כח הדין משא"כ לדברינו דהקבלה מגרע כח הדין מחמת שהותנו על הדין תורה א"כ פשיטא דזה שייך נמי בג' וקבלינהו והדרא קושי' לדוכתא דגם בג' וקבלינהו יחזור הדין ויש עוד לפלפל בזה הרבה ולפי שלא הוטב בעיני לפרש דברי הש"ך עפ"י זאת הכוונה לכן לא הארכתי ודוק היטב

יצא לנו דבמה שביאר הירושלמי הטעם משום שהגיס דעתו מפרש הש"ך שלשה פירושים. האחד הוא הפי' האחרון שבסקט"ו והוא הפי' הראשון בס"ק כ"ט דהירושלמי לשיטתי' דלא דאין דד"ג זולת היכי דיש לקונסו מש"ה הוקשה למה ישלם אבל על קיום הדין לא הוקשה לו משום דגם אינו מומחה וקיבלו הוי ב"ד כמו מומחה או ג' הדיוטות מש"ה קם דינא רק למה ישלם לכן הוצרך לטעמא דהגיס אבל לדידן דדיינינן לי' דד"ג א"צ כלל לטעם זה דבלא"ה כיון דקם דינא משלם והרא"ש והטור שכתבו טעמא דהגיס לאו דוקא הוא השני הוא פי' השני שבסקט"ו (וע"ש במ"ש א"נ י"ל דהירושלמי סבירא לי' כו') ומפרש ג"כ כך דעל קם דינא לא צריך טעמא דהגיס אלא שמפרש דהוקשה להירושלמי על חיוב התשלומין אפי' אי דיינינן דד"ג דמ"מ ע"י הקבלה יפה כח הדיין ויוכל לומר יפה דנתי כיון שאין הטעות מתברר מן המשנה מש"ה הוצרך לטעמא דהגיס ולפי' זה צ"ל דבמומחה בלי קבלה לא הוקשה כלל להירושלמי שיאמר יפה דנתי דכיון דליכא קבלה לא יפה כחו בזה ומש"ה במומחה לבד חייב ובאמת במומח' לבד לא הייתי צריך לפרש כך אלא דשפיר הי' אפשר לומר דשמומחה בלי קבלה ג"כ יפה כחו בזה שיוכל לומר יפה דנתי ומה שחייב לשלם היינו ג"כ מטעמא דהגיס כמ"ש הש"ך ס"ק י"ד אות ה' דגם במומחה אם הוא בלי קבלה איכא טעמא דהגיס ע"ש רק מה שהוצרכתי לומר דבמומחה לחוד פשיטא לי' להירושלמי דלא מצי לומר יפה דנתי אפילו בלאו טעמא דהגיס היינו משום דאלת"ה קשיא בג הדיוטות