נאות דשא רב

איברא דלכאורה יש לפוטרו מטעם אחר והוא דהא מבואר ברא"ש וטור והוא מהירושלמי דהטעם באינו מומחה וקבלוהו דחייב לשלם הוא מטעם קנס משום שהגיס דעתו לדון יחידי הובא בש"ך ס"ק כ"ט וא"כ בנ"ד שהי' אנוס לדון יחידי שהרי הוא לא רצה כלל להתמצע בדין א"כ ליכא האי טעמא ופטור מיהו היינו דוקא לפי' הב' שפי' שם הש"ך דמה דצריך לטעם שהגיס ולא מחייבי' לי' משום דינא דגרמי היינו דכיון שהדיין רוצה לחזור ולא לגרום היזק ליכא כאן דד"ג מש"ה קנסוהו שהדין קיים ואז חייב משום דד"ג ממילא דלפ"ז שפיר י"ל דבנ"ד כיון דלא הגיס דעתו ליכא למקנסי' ופטור ואפשר דבכה"ג חוזר הדין כיון דבאינו מומחה וקבלוהו הי' הדין חוזר אי לאו משום קנסא ממילא היכי דליכא למקנסי' חוזר ואע"ג דבס"ק ל"ו כ' הש"ך על אותן שבזמן הזה שמוכרחין לדון ואפ"ה אין יכולין לחזור אע"ג דלא שייך בהו קנסא כיון דמוכרחים היינו לפי דהתם מיירי בג' וכמ"ש הש"ך בס"ק ל"ד מש"ה שפיר פסק דאין יכולין לחזור משום דבג' קם דינא מדרבנן בלי טעם קנס כלל וכמ"ש הש"ך שם בס"ק כ"ט דבמומחה או ג' הדיוטות ולא קבלו לא צריך כלל לטעמא דקנס אלא דכיון דראוים לדון מדרבנן מש"ה קם דינא מש"ה חייבים מדד"ג רק דבאינו מומחה וקבלו קאמר דמדינא הי' יכול לחזור כיון דאינו ראוי להיות דיין כלל מש"ה צריכין לטעמא דקנסא משום שהגיס ממילא אפשר דבנ"ד דלא הגיס הדין חוזר ומ"ש הש"ך בסקל"ד דא"א לפרש דברי המרדכי דמיירי ביחיד שדן וקאמר דכיון שהוא מוכרח עפ"י חרם הקהלות פטור מלשלם דלמה יופטר בזמן הזה דהא משום חרם הקהלות אינו מוכרח לדון יחידי עכ"ד ולא סתר בפשיטות דאי מיירי ביחיד ואינו מומחה א"כ למה לא יחזור הדין כיון שהוא מוכרח ולא שייך טעמא דהגיס ז"א דבהא לא הי' יכול לסתור פירושו דשפיר היה אפשר לפרש דמיירי ביחיד והיינו מפרשים באמת דמ"ש המרדכי מ"מ יש להם לחזור אם טעו היינו אפי' כבר הוציא הדין חוזר ומה"ט גופי' כיון דלא הגיס דאע"ג שבסקל"ו כ' שא"א לפרש כן משום דדוחק לומר דמעיקרא מיירי כשא"א בחזרה ובתר הכי מיירי כשאפשר ע"ש מ"מ בשביל זה שהוא דוחק קצת לפרש כך אין בו די לסתור רק דעיקר סתירתו שם בס"ק ל"ו הוא מה שהקשה אח"כ דלמה יהיו יכולין לחזור הלא קיי"ל דבכה"ג קם דינא ע"ש באורך ממילא דזהו דוקא אחר שהוכיח כבר בס"ק ל"ד דמיירי בג' אבל אי הוי מצינן לפרושי דמיירי ביחיד שפיר היה מפרש כהסמ"ע דהאי מ"מ יש להם לחזור היינו אפילו הם כבר הוציא וכנ"ל כיון דלא שייך ביה טעמא דהגיס ומש"ה לא סתר בסקל"ד רק מחמת דא"א לאוקמי ביחיד דאז אינו מוכרח כלל דמי מכריחו לדון ביחידי אבל לעולם אפשר דהיכי דהיה מוכרח לדון יחידי דאז ליכא טעמא דהגיס הדין חוזר ודו"ק וליכא למימר דמה שהוצרך לטעם קנס וכנ"ל היינו דוקא בלא נשא ונתן ביד דאז הוא דאיכא למימר דהיה ראוי שיהיה הדין חוזר אי לאו מטעם קנס אבל בנו"נ ביד הדין מתקיים בלא טעמא דקנס וכיון שהדין מתקיים שוב חייב הדיין לשלם משום דד"ג וכמ"ש תחלה לענין ג' הדיוטות דהא ליתא דהא הרא"ש וסייעתו ס"ל דאין חילוק כלל לענין קם דינא בין נו"נ בין לא נו"נ ודחו אוקימתא דרב חסדא מהלכה משמע שאין שום חילוק בעולם ביניהם לא לענין תשלומין ולא לענין קם דינא היכי דטעה בשיקול הדעת זולת בדבר משנה וכהאי גוונא יש חילוק ביניהם כמו שכתב הש"ך בסק"א וסק"ה ע"ש והיינו לענין תשלומין מה שאין כן לענין קם דינא לא תלוי בנו"נ אלא תלוי בחשיבותו של ב"ד אם שם הב"ד עליהם אז קם דינא ואפי' להרי"ף והרמב"ם דפסקו כרב חסדא דאפילו לענין קם דינא יש חילוק בין נו"נ הרי ביארו הטעם דכיון דבלא נו"נ פטור מלשלם ויהי' פסידא להבע"ד מש"ה הדין חוזר אבל בנו"נ שיתחייב הדיין לשלם אז קם דינא הרי בהדיא דאי לאו משום פסידא דבעל דין אין שום טעם וסברא לחלק לענין קם דינא בין נו"נ ובין לא נו"נ (וממילא כיון דאמר הירושלמי דאי לאו משום הגיס דעתו הי' הדין חוזר באינו מומחה וקבלוהו משום דאין שמו ב"ד. א"כ ה"ה בנו"נ נמי הכי הוא וליכא למימר דבנו"נ כיון דהדיין חייב לשלם אז בלא"ה קם דינא אפילו בלא טעמא דהגיס דז"א דהא אנן קיימינן השתא בסברא דחייב משום דד"ג היכי דקם דינא ואפילו בלא נו"נ ודלא כהרי"ף וא"כ אפילו בלא נו"נ לא הי' צריך הירושלמי לטעם הגיס אלא משום דהדיין חייב לשל' משו' דד"ג וליכא הפסד מש"ה קם דינא אע"כ דהוצרך הירושלמי לטעמו משו' דהוקש' לו דאע"ג דמדינא אם קם דינא חייב הדיין מ"מ למה יהי' קם דינא כיון שאין עליו שם ב"ד. וממילא דה"ה בנו"נ. ותו דאנן לא קיי"ל כלל כהרי"ף ולא תלי מידי בשו' דוכתא בפסידא דבע"ד ודו"ק) רק הרמב"ן במלחמות כ' כך הובא בש"ך סקי"ד אות ט"ו וכ בלשון אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דטעמא דר"ח משו' דכל היכי דלא עביד בה עובדא לא אלים למהוי דינו דינא כיון דטעה כו' הרי שלא החליט הדבר כך וא"כ משמע מכל דבריה' דלענין קם דינא אין לחלק כלל בין נו"נ ללא נו"נ ואפילו למה שרצה הרמב"ן לו כך מ"מ מאן לימא דבנו"נ גופיה אע"ג דעביד עובדא לא הי' הדין חוזר אי לאו טעמא דהגיס דודאי ליכא למימר דמחמת נו"נ הוי תמיד הדין קיים דהא חזינן ודאי דבאינו מומחה ולא קבלוהו הדין חוזר אפילו נו"נ וכמבואר בסעיף ד' שצריך הבע"ד להחזיר וא"כ גם בקבלוהו אף דהדין קיים בין נו"נ שפיר י"ל דהיינו רק משו' דהגיס וכדברי הירושלמי ובפרט כיון דאנן קיי"ל כהרא"ש ולדידי' בקבלו אף בלא נו"נ קם דינא הרי דאפילו היכי דלא עביד עובדא אלים למהוי דיני' דינא ואפילו הכי הוצרך הירושלמי לטעמא דהגיס אם כן ה"ה בנו"נ דכיון דאין שם ב"ד עליו הי ראוי שיהי' הדין חוזר אי לאו טעמא דהגיס. ועוד מוכח כך מדברי הרא"ש הובא בב"י שם סימן כ"ה שכ' וז"ל וכל היכי דקם דינא לא מצי למימר הדיין לבע"ד החזר מה שנתן לך כי טעיתי דאי אינו מומחה (ר"ל וקבלוהו) קנסוהו כיון שנשתדל לדון יחידי וג' הדיוטות ויחיד מומחה דינייהו דינא (פי' כיון דהנך שם ב"ד עליהן וראוים לדון בלא"ה קם דינא וא"צ לטעם קנס) לא מצי למימר החזר ולא כבעל עיטור שכ' בשם רב האי גאון דאינו מומחה וקבלוהו אפילו נו"נ ביד אם יש הבע"ד כאן צריך להחזיר דלישנא מה שעשה עשו לא משמע כלל הכי עכ"ל הרי דרה"ג דס"ל דאינו מומחה וקבלוהו כיון שאין שם ב"ד עליו צריך להחזיר ס"ל כך אפילו בנו"נ והרא"ש לא פליג עלי' אלא מטעם קנס ור"ל דאע"ג דמדינא הי' ראוי להחזיר מחמת שאין עליו שם ב"ד וכדברי רה"ג מ"מ מחמת קנס אין הדין חוזר הרי דאפילו נו"נ ביד אינו אלא מטעם קנס וכנ"ל ממילא דמכל מ"ש נתבאר לנו דבאינו מומחה וקבלוהו מה שאין הדין חוזר הוא רק מטעם קנם שהגיס דעתו לדון ביחידי ואפילו בנו"נ ביד אי לאו קנס הי' הדין הדר וא"כ בנ"ד שהיה מוכרח לדון יחידי וליכא טעמא דקנסא הדין חוזר וליכא למימר דכיון דנו"נ ביד שוב שייך למקנסי' דנהי דעל מה שדן יחידי הוא אנוס מ"מ מי כפה אותו לישא וליתן ביד הא ליתא דלח מצינו בשום דוכחא דקנסינן ליה להדיין עבור שנו"נ ביד ואע"ג דהש"ך בס"ק ל"ה כ' כך דכיון שהם פטורים מחמת חרם דקהלות חייבים בנו"נ ביד כיון שעל זה אינם מוכרחים לא דמי כלל דהתם מיירי בתלתא ואז מדינא חייבים לשלם דהא קם דינא ואינם פטורין רק מכח ההכרח ממילא כל שעשו שלא בהכרח כגון שנו"נ חייבים ונשאר אדיניה משא"כ באינו מומחה וקבלוהו דמדינא חוזר הדין דאין עליו שם ב"ד רק קנסוהו משום שהגיס דעתו ממילא כל דלא הגיס דעתי נשאר אדיניה וחוזר הדין ולא מצינו בשום דוכתי דע"י שנשא ונתן נקנסנו שיהיה קם דינא ותו דאם כן תקשי מה הוצרכו הרי"ף והרמב"ן במלחמות לבקש טעמים על דברי ר"ח שאמר דהיכי דנשא ונתן קם דינא ולא אמרו בפשיטות דמש"ה קם דינא משו' דקנסינן ליה על שנו"נ לפי דברי הש"ך בס"ק ל"ה דדוקא במומחה וקבלוהו מיחשב אונס על מה שנו"נ כיון דלבי' אונסי' ע"ש א"כ רב חסדא דקאמר החילוק בין נו"נ ובין לא נו"נ דמיירי או במומחה ולא קבלו או באינו מומחה וקבלו ה"כ שפיר הי' להם לפרש הטעם משום קנס על שנו"נ דבקבלו לבד לא הו"ל להיות נו"נ. וכן אפילו במומחה לבד אע"ג ששכלו נוטה בבירור מ"מ למה לו להיות נו"נ אחר שהבע"ד לא קבלוהו ואפילו תימא דבמומחה לחוד לה הי' מצי לפרושי טעמא משו' קנס כיון דלבי' אונסי' כסברות הש"ך והוי אנוס על הנו"נ ומש"ה הוצרכו הרי"ף והרמב"ן לפרש טעמי' אחרי' א"כ כ"ש דקשה טפי מנ"ל להרי"ף לדמות מומחה לחוד לקבלוהו לחוד הא ר"ח דמוקי בנו"נ לרישא דבכורות והתם מיירי בקבלוהו א"כ י"ל דוקא בקבלוהו תליא מלתא בנו"נ דאז קנסינן ליה דקם דינא אבל במומחה אפי' בלח קבלו הדין חוזר או דכיון דמומחה הוא ושם ב"ד עליו קם דינא בלי טעם קנס ואפילו לא נו"נ קם דינא וחייב לשלם רק דר"ח הוצרך לאוקמי רישא דבכורות בנו"נ כיון דשם מיירי בקבלו לחוד ואינו מומחה דהא בסיפא קתני ואם הי' מומחה מכלל דרישא באינו מומחה מש"ה מוקי דוקא בנו"נ ומטע' קנס אבל במומחה י"ל דאפילו לא נו"נ קם דינא ומנ"ל להרי"ף להשוות מומחה לבד לקבלוהו לבד לענין שיהי' חילוק בין נו"נ ובין לא נו"נ אע"כ דכל שאין לנו טעם לקנוס הדיין במה שעשה שלא כהוגן שוב אין לקונסו גם על הנו"נ דאע"ג דלא הו"ל למעבד הכי מ"מ אינו ראוי לקנוס ע"י זה כיון דלפי טעותו בדין הי' סבור שיש לו לעשות כך להציל עשוק מש"ה אין לקונסו כלל עבור זה לכן הוצרך הרי"ף לבאר טעמא דר"ח משו' פסידא דבעל דין. ולכן הצמיח מזה דמומחה לחוד ג"כ דינו כמו קבלוהו לחוד ודוק היטב הרי הוכחנו דכל שלא עשה הדיין שלא כהוגן בעיקר המשפט שוב אין לקנסו על מה שנו"נ ולא מצינו שחייב הדיין על מה שנו"נ זולת בדינו דהמרדכי בג' שמוכרחי' ע"פ הקהלות שהם מדינא חייבי' לשל' דהא ב"ד שלם הם וקם דינא ומשלמין משו' דד"ג רק שהם פטורי' ע"י מה שהן מוכרחי' לכן כל דחזינן שעשו דבר שאינו בהכרח נשאר אדיני' וחייבי' לשלם וכן נמי בטועה בדבר משנה וכל כה"ג שהדין חוזר דקיי"ל נמי דאפי' אי אפשר בחזרה פטור מטעם דלאו כלום עביד ומחייבינן ליה נמי בנו"נ ביד משום דטובא עביד וכמ"ש הש"ך בסק"א וסק"ה (ועיין מ"ש לעיל בזה בסימן קי"ב) אבל בשום דבר אחר הין חילוק בין נו"נ כלל משום דלא קנסינן על הנו"נ וממילא דאחרי שנתברר לנו דבאינו מומחה וקבלוהו מה שאין הדין חוזר הוא רק מטעם קנס שהגיס דעתו ואפילו נו"נ ביד אי לאו קנס הוי הדין הדר ונתברר לנו ג"כ דכל שלא עשה הדיין שלא כהוגן בעיקר המשפט שוב אין לקונסו על מה שנו"נ א"כ נצמח לנו דבנ"ד כיין שהי' אנוס לדון יחידי וליכא למקנסי' מש"ה אפילו נו"נ ביד הדין חוזר ואם א"א בחזרה אי לא הי' נו"נ ביד הי' פטור מטעם דלאו כלום עביד כדאמר הש"ס גבי טועה בדבר משנה ואע"ג דהרמב"ם פסק הובא בסעיף ג' דחייב אפילו היכי דהדין חוזר ותירץ שם