נאות דשא קעז

חיכוך וגם טעם דיתר כנטול לא שייך בהיותו עומד שלא בדרי לכן הוצרך רבא להסביר ולומר ה' אוני אית לה לריאה לומר דהא צ"ד יתיר אונא ליתיר אבר אחר כיון שהריאה כולה אינה רק אבר א' והאונות הם ענפים מתפרדים ממנה ממילא כל הריאה הוי מקומם של האונות ושייך בהו בכל דוכתי למימר כל יתר כנטול דמי והבן. הארכתי בזה קצת יותר מהצורך כי הוא הוא מצטרך למ"ש אי"ה אח"כ

ובזה מיושב היטב דברי הט"ז בי"ד סימן ל"ה סק"ד שהקשה למה נהגינן לאסור ב' ורדות מאחר דברש"י ותוס' והרח"ש מבואר דהאוסרים ב' ורדות היינו מטעם יתרת מקמא כיון דתרתי לאו אורחייהו וא"כ לדידן דמכשירינן יתרת מקמא למה נטריף ב' ורדות ותירץ דהא דמטריפון ב' ורדות לאו מטעם יתרת מקמא הוא אלא משום יתר כנטול והו"ל חסרה ורדא ולכן כ' דאין טרפות ב' וורדות אא"כ עומדים שניהם במקום הראוי להיות ורדא ויש לשניהם צורת ורדא דבענין א' לא אמרינן יתר כנטול כמבואר גבי רגל זהו תורף דברי הט"ז. וכ' עליו התב"ש בסי' הנ"ל בס"ק מ"ם וז"ל ותמיהני טובא אהט"ז דהא עדיין גם לתירוצו. עדיין הקושיא במקומה עומדת כיון דמתירין יתרת מקמא ולא אמרינן כל יתר כנטול אלמא גמירא דאורחא בהכי א"כ אפי' ב' וורדות במקום א' כיון דאורחא בהכי לא מטרף מטעם יתר כנטול אע"כ צ"ל דדוקא בצורת אונא אורחי' ולא בצורת ורדא א"כ מה דוחקי' לימא דכל מקמא אורחי' בצורת אונא ולא בצורא ורדא ואי אתרמי בצורת ורדא אפי' בשמאל הו"ל ביני וביני וטריפה וכן העיקר בהיתר קושיות הט"ז וכ"כ הש"ך בס"ק י"ז דהכי גמירא דמקמא אורחי' ביתיר אונא ולא בצורת ורדא עכ"ד התב"ש בקצרה יעו"ש. ואני אומר שכפי מה שבארתי תראה שדברי הט"ז נכונים מאוד דמה שהקשה התב"ש דעדיין הקושי' במקומה כו' אלמא גמירא דאורחא בהכי כו' לק"מ דבאמת אפילו מידי דלאו אורחי' מ"מ אין להטריפה אלולי היכי דשייך למימר יתר כנטול ולא רצה הט"ז לומר דגמירי היכי דבצורת אונא אורחי' וצורת ורדא לאו אורחי' שהי' זה דחוק בעיניו לומר כך בדבר שלא נמצא בש"ס ומאן ספין וחכים למימר כי הך מלתא שאין ליחס כזאת רק לחכמי הש"ס אשר ברוח קדשם ובינתם הרחבה ידעו בטבעי הברואים אבל לזולתם לא מצינו כך ולכן כיון שלא נמצא דבר זה בש"ס מי הוא היודע דצורת אונא אורחי' וצורת ורדא לאו אורחי' ומש"ה הוקשה להט"ז דכיון דמכשרינן יתרת מקמא דלא כרבא וזה ע"כ או משום דס"ל דמקמא אורחא כמו בדרי או דס"ל דאע"ג דלאו אורחי' מ"מ מקמא אין נקרא מקומן של האונות מש"ה לא שייך למימר בי יתר כנטול ולית הלכתא כרבא בהא דאמר ה' אוני אית לריאה לומר דכל הריאה מקומן של האונות ואנן לא ס"ל כך חלא דאין מקום האונות רק בדרי ולכן אין מקום טריפות ביתרת רק מגבה מטעם שיתפרק משא"כ במקום אחר כשר כי בדרי אורחי' ומקמא ל"א יתר כנטול הכי סבירא לן ממילא הוקשה להט"ז דלפי א' מב' טעמים הנ"ל הי' להתיר גם ביתר ורדא כיון דהאוסרים לא אסרוהו רק מטעם יתרת מקמא וע"ז תירץ הט"ז בהתבוננות רב דבאמת אנן דמכשירין יתרת מקמא מודינן דלאו אורחי' ואפ"ה מכשירינן מטעם הב' כיון דמקמא אין מקומן של האונות לא הוי כחסר אונא ממילא זה שייך דוקא ביתיר אונא משא"כ יתר ורדא דשם הוא מקום הורדא שפיר שייך יתר כנטול והו"ל חסרה ורדא וממילא דאם הורדא יתירה עומדת שלא במקום ורדא גם כן כשר כמו כל יתרת מקמא וכ"ש הוא דאם ביתרת מקמח דאמר רבא דכל הריאה מקומן של האונות אפ"ה לא ס"ל כוותי' בהא מכ"ש בורדא דנוכל לומר דגם רבא מודה דלא הוי מקום הורדא אלא במקומה המיוחד לה ולא בשאר דוכתי הרי שדברי הט"ז בהתבוננות נאמרים ודבריו נכונים וראוים למי שאמרם ואע"ג שגם שיטת הש"ך והנמשכים אחריו נכונים ג"כ דס"ל דהא דפלגינן ארבא ביתרת מקמא היינו משום דס"ל דאורחי' בהכי אבל בהא מודינן לרבא דכל הריאה הוי מקום האונות ואי לאו הי' אורחי' להזדמן יתרת במקמא היינו מטריפין רק דמכשרינן בהכי משום דאמרינן דאורחי' בהכי וקים לן דבצורת ורדא לאו אורחי' והו"ל יתרת מקמא וטרפה דהוי כחסר אונא זאת היא שיטת הש"ך והנמשכין אחריו להמדקדק היטב וכדבריהם ראוי להורות כיון שהם מחמירין דלדידהו ע"פ אותן הסימנים שנתנו לידע שהוא ורדא טרפה אפי' שלא במקום הורדא וכן נוהגין וגם נ"ל מוכח דהב"י לא ס"ל כט"ז מדבריו גבי השלמת הורדא הובא בש"ך סימן ל"ה סקמ"ב דאלו להט"ז איפכא הוי דמאן דמטריף מקמא היינו משום דכל הריאה הוא מקום האונות יותר ראוי שהורדא ישלים ולמאן דמכשיר מקמא דס"ל דמקמא אין מקום אונא כלל א"ו ס"ל כהש"ך ע"ש ותבין ודו"ק ועיין מה שהארכתי מזה לקמן בסימן קי"ז ומ"מ עכ"פ גם שיטת הט"ז נכונה יותר כאשר בארתי ולא קשיא עלי' קושיות התב"ש כלל וכמש"ל. ועכ"פ לכל השיטות הדבר מבואר דאפי' יתרת דלאו אורחי' לא מטרפה אלא מטעם כל יתר כנטול דמי ר"ל שכך אמרה תורה דכל היכי דמטריף בחסר מטריף נמי ביתר אבל אין סופו להתפרק זולת מגבו מחמת שמתחככת בצלעות וכמש"ל

ואם אמנם מודינא למ"ש התב"ש בסימן ל"ה סק"א דכל טריפות שבריאה כולם מחמת נקובה הם והביא ראיה לזה מדהתחילו הטור והמחבר וכתבו הריאה שניקבה טרפה ואח"כ כתבו דין חסר ויתר וחליף וכן הוכיח מתו' חולין דף מ"ב ד"ה אפיק מדכתבו שם דלרבנן ליכא אלא י"ז טריפות דליכא למיחשב לדידהו בריאה רק ניקבה הרי דלא מצי התוס' לאשכוחי שום טרפות בריאה שלא יהי' בכלל ניקבה והיינו משום דכולהו טריפות שבריאה מחמת ניקבה הם אלו דבריו ז"ל ובהא מודינא ליה והכוונה דכל טריפות שבריאה אינם יוצאים מגדר ניקבה למנין חשבון הטרפות דכל אברים דניקב טרפה כ"ש חסר וניטל וכן יתר דדינו כחסר וכמו דלא חשבינן במתני' ניטל רק בכבד ולא בלב וריאה ודקין כמ"ש התוס' שם דף הנ"ל בד"ה ניקב הלב וכן לא חשבי' יתר לב ודקין וכבד והיינו משום דניקב כל שהוא הוא הקל שבכל הריעותות מש"ה כל אבר שאמרנו בו שחמור כ"כ דמיטרף בנקב משהו שוב אין לחשוב בו ניטל וחסר ויתיר דהוי כולהו בכלל ניקב ומש"ה התחילו הט"ו לכתוב הריאה שניקבה טרפה להיות הקדמה לכל דיני חסר ויתיר וחליף ומש"ה נמי כ' התו' דלרבנן ליכא אלא י"ז אבל מ"מ מ"ש שם התב"ש דכולהו הריעותות סופן לינקב ע"ש בהא לא מודינא ליה דבחסר וחליף אי סופו לינקב יש לפלפל הרב' א"כ מקומו וביתר ודאי אין סופו לינקב זולת מגבו וכנ"ל. ועתה אחרי שהעלנו מתוך פלפולינו זה דיתרת אין סופו לינקב הדרינן למה שהתחלתי לעיל (בד"ה שנית) דאין מקום לומר כלל דבועא או סרכא על יתרת בדרי יהיה נחשב תרתי לריעותא דהא אין כאן שני עדים כלל דהסרכא או הבועא מעידה על נקב אבל היתרת אינו מעיד שום עדות כלל הרי לנו שני טעמים להיתר בזה ולקמן אי"ה אביא ראיות עוד לזה

שלישית נ"ל להכשירו אפילו אם איתא לדברי התב"ש דיתרת המטריף סופו להתפרק והיינו דהא בדין ב' לריעותא בעינן דוקא שיהא ריעותא א' על חברתה דאז אמרינן דשניהם מעידין שבאותו מקום יש נקב או סופו לינקב אבל אם יש הפרש בין הריעותות אינו כלום כיון שאינם מעידין על מקום א' ואפילו בריעותות סמוכות ממש זו אצל זו באין שום ריוח לא מצינו לחסור מפורש בדברי הפוסקים שלא כתבו אלא בריעותא א' על חברתה כגון סרכא על הבועא זולת התב"ש חידש זאת דבסמיכות נמי מיטרף ונוהגין כדבריו ועתה אף אנן נימא ביתרת אף להתב"ש שסופו להתפרק אטו אמרינן שסופו ליפול תלחי תלחי כל שטח היתרת זה ודאי אינו ואנן לא אמרינן אלא דהיתרת מתוך שנפרד מהריאה פירוש דלאו אורחי' אינו מושרש היטב אל הריאה ויהי' סוף שתפול היתרת מהריאה ויהי' נקב למטה בשורש היתרת וא"כ אם סרכא או בועא או שאר ריעותא עומד בראש היתרת או באמצע היתכן שזה יהי' נקרא תרתי לריעותא הא היתרת אינו מעיד כלל על נקב באותו מקום שהריעותא עומד רק על מקום אחר ואם כן יש הפרש בין הריעותות בשלמא אם יש סרכא או שאר ריעותא ממש במקום השרשת היתרת אז יש ידים לומר דהוי ב' לריעותא לפ"ד התב"ש שהיתרת מעיד שיהי' נקב במקום השרשתו והריעותא מעידה ג"כ על זה משא"כ אם עומדת הריעותא בשאר מקומות מהיתרת לא מסתבר כלל לקרותו ב' לריעותא (ומיהו אפי' עומד' הריעותא במקו' השרשת היתרת אע"ג דטעם זה הג' לית בי' מ"מ גם מב' טעמים הראשונים די להכשיר) הנה עם שלש הטעמים האלה שבררנו נ"ל נכון להכשיר כל ריעותא העומדת על יתרת בדרי דאונא

ויש ג"כ ראיה לדברינו ממ"ש הש"ע סימן ל"ט סעיף ו' דיתרת לכל היכי דסריכא טרפה משום דכולהו לגבי דידה הוי שלא כסדרן וכ' הש"ך שם סקי"ט דהיינו דוקא ביתרת מקמא אבל בדרי פשיטא דכסדרן כשרה עכ"ד הרי דסרכא אפי' ביתרת מקמא הי' כשר אי לאו דהו"ל שלא כסדרן ויותרת בדרי כשר ולא אמרינן דהוי ב' לריעותא והרי זה ראיה לנדון שלנו ממש דסרכא מתוך יותרת בדרי כשר. וראיתי בשו"ת גבעת שאול סימן נ"ו כיון לראיה זו ג"כ אלא שכ' דמסתפי להקל מראיה זו משום דיש לדחות דהא דאמרינן דסרכא מיתרת בדרי כשר היינו למטה מחצי' בלי חלון דסרכא כי הך לא מקרי ריעותא כלל אבל לעולם דיתרת בדרי מקרי ריעותא וטרפה בתלוי' היוצא ממנה זהו תוכן כוונתו ע"ש. וכן ראיתי שכ' הרב פמ"ג בשפתי דעת שם בסימן ל"ט סקי"ט דדוקא בכה"ג אבל למעלה מחציין או חלון הו"ל ב' לריעותא יעו"ש. אכן האמת יורה דרכו דאינו כך חדא דהא לשון הש"ך בס"ק הנ"ל כך הוא אבל יתרת בדרי דאונא פשיטא דדין אונא יש לה וכסדרן כשרה הרי דמשוה לה לדין האונא ממש וכל כסדרן הכשר בכל אונא כשר גם ביתרת בדרי אפי' בחלון (עיין מ"ש בסי' שאח"ז ובסי' ע"ז) והכי מוכח נמי מהב"י והא"ח שהביא הש"ך שם דמוקי לה ביתרת מקמא דוקא ולא מוקי אפילו בדרי וכגון בחלון או למעלה מחצי'. ותו דאכתי קשיא לפ"ד הרב ג"ש ופ"מ למה יהבי טעמא ביתרת מקמא משום דהו"ל שלא כסדרן תיפוק ליה דאפילו בתלוי' טרפה משום ב' לריעותא אע"כ דאפי' יתרת מקמא אינו נקרא ריעותא והמעיין יראה שמה שתירץ הרב ג"ש על קושיא זו דבריו שם תמוהים ומגומגמים אין צורך לסותרן. והרב פ"מ הקשה שם גם כן קושיא זו וכ' ואפשר דרבותא קאמר עכ"ד ראה כמה מהדוחק נדחק