נאות דשא קסה

דתולמ"ה שייך אפילו בנעשה מתחלתו בכשרות מאחר שדבר מבואר בב"י בהדיא דלא שייך בכה"ג תולמ"ה (ע"ש בסימן יו"ד בד"ה והיכא) ואלו לא הוי ס"ל להט"ז הכי הי' מביא דברי הב"י והי' משיג עליהם ואיך נימא דהט"ז פליג עליהם מבלי תת זכר למו כלל לכן דבר זה בטל בעיני ודקדקתי עוד בדבר וראיתי כי הב"י והמג"א ס"ל אע"ג דס"ל דבנעשה מתחלה בכשרות ליכא תולמ"ה לא לכל דבר אמרו כך אלא חילוק גדול יש בדבר דדוקא היכי שהציצית עצמן כשרים רק שאירע איזה פסול בהטלית באופן שהטלית אינו בר ציצית דאז הציצית הם שם שלא לצורך בהא אמרינן ליכא תולמ"ה היכא דמעיקרא הי' הטלית כשר אבל היכא דאירע פסול בהציצית גופייהו שנפסלו בקריעה אז אף שנתכשר הח"כ אמרינן בי' תולמ"ה דבהא ליכא למימר כלל דמשום דתחלתו נעשה בהכשר לא יהיה בו תעשה ולמ"ה דזה אינו דמיד שנפסלו בטלו. וכאלו לא נעשו כלל ובטלה עשייתן לגמרי וכי הדרי ומתכשרי בתר הכי איכא בהו תעשה ולמ"ה משום דהוי כאלו מתחלתו נעשו בפסול ולמען לא יהיה בעיניך זה כדבר חדש אראך קצת מקומות שמוזכר חילוק זה בהדיא האחד בב"י סימן י' שכ' (בד"ה והיכי דפסקינהו) בדין הטיל למוטלת לשיטת הרא"ש דהיכי דפסקינהו לבתראי כשר בקמאי דבשלמא באחרונים יש חילוק בנתכוין להוסיף או לבטל משום דשייך בהו תולמ"ה משא"כ הראשונים שנעשו בהכשר ע"ש ואח"כ כ' לשיטת הרמב"ם (בד"ה והרמב"ם) דבמתכוין להוסיף כיון דעבר בב"ת לא מתכשרי אפי' בקמאי משום דכיון דנפסלו בראשונים ע"י כוונת תוספת בטלה עשייתן הראשונה וכאלו נעשו בפסול דמי וכשחתך השניים אמרינן בראשונים תולמ"ה עכ"ד העתקתים ברש"י הקודם וכוונתו כנ"ל דכיון דעבר בב"ת ונפסלו הציצית ופסול זה הו"ל בציצית עצמן לא מצד הטלית רק מצד עצמן שהם שנים ועשוין בתוספת וכיון דהפסול בעצמותן נתבטל עשייתן הראשונה ואיכא בהו תולמ"ה ואי"ה לקמן אוסיף עוד ביאר בדברי הב"י הללו (בד"ה וההוא) שנית בב"י סי' כ"ג כ' שראה קצת לומדים כשהי' נכנסין לבית הקברות הי' קושרין שני ציצית שבשתי כנפות זה עם זה והי' אומרים דבהכי מיבטלי מני' מצות ציצית וכ' עליהם שלא עשו ולא כלום שאם דעתם דבהכי מבטל מני' שם ד' כנפות ופטורה מציצית ז"א דהא איתא בס"פ הקומץ כו' כ"ש כשאינו קושר אלא הציצית דלא בטלו הכנפות ואם דעתם לומר דהציצית נפסלו משום דדמי לתלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם דפסולין דז"א דשאני התם דלא נפסקי מעולם ועוד דסתם אפי' פסקן אח"כ מפסלי משום תולמ"ה כו' עכ"ד והובא בקצרה במג"א שם סק"א ודבריו סתומי' קצת והנך רואה שמתחלה כשכ' הב"י אם דעתם דמיבטל שם ד' כנפות לא הקשה עליהם איך הדרא ומתכשרי בהתרת הקשרים הא הו"ל תולמ"ה והיינו משום שתחלת עשייתן בהכשר אבל אחר כך כשכ' אם דעתם דהציצית עצמן נפסלו משום דהוי כלא פסק ראשי החוטין הקשה עליהם דאם כן הוי תעשה ולא מן העשוי כמו בההוא דתלאן ולא פסק ראשי החוטין אע"ג דהתם עשייתן מתחלה בפסול והכא בהכשר והיינו כיון דהציצית עצמן נפסלו אין חילוק כלל דמיד שנפסלו הן עצמן בטלה עשייתן הראשונה לגמרי. ואבאר לך ג"כ דברי המג"א בזה כי על מה שאמר הב"י דלדעתם יפסול משום תולמ"ה הקשה הלבוש מההוא דסימן תרכ"ו והיינו משום דהלבוש אזיל לשטתי' שהביא המג"א שם בשמו דאם עושה הסוכה כשהגג מכוסה ואח"כ מגלהו פסול משום תולמ"ה אלא עושה הסוכה כשהגג פתוח ואעפ"י שמכסהו אח"כ וחוזר ופותחו ליכא תולמ"ה משום שבתחלתו בהכשר נעשה ולכן הקשה על הב"י דה"ה הכא ליכא תולמ"ה הואיל ונעשה בהכשר אלו דברי הלבוש וסתר המג"א את דבריו דהתם שאין הפסול בסכך עצמו מהני מה שתחלתו בכשרות משא"כ כאן אם הציצית עצמן נפסלו לא מהני מה שהיו כשרים מתחלה וע"ז כ' וכן משמע סימן יו"ד סעיף וי"ו ע"ש ובב"י כוונתו דשם בש"ע ובב"י מבואר חילוק זה דפסק שם לשיטת הרמב"ם בנתכוין להוסיף אפילו חתך השניים לא מתכשרי בראשונים משום תולמ"ה אע"ג דנעשו בהכשר והיינו משום שהן עצמן נפסלו ע"י בל תוסיף וכמו שביארתי תחלה ועכ"פ הנך רואה החילוק הזה מבואר בהדיא ולכן לא אוסיף עוד להביא לך ראיות כיון שהדבר מפורש ודי בזה ומעתה כיון שכן שוב אין מחלוקת כלל בין הט"ז והמ"א וגם הט"ז מודה דהיכי דתחלתו בהכשר ל"א תולמ"ה ומה שפסל בסוף סימן י"ב אם נפסקו ולא נשתייר כ"ע וקשרו משום תולמ"ה היינו משום דהציצית עצמן נפסלו וכנ"ל

וההוא דסימן יו"ד סק"ט שהבאתי ברסי' זה שמחולקים הט"ז והמג"א לשיטת הרא"ש אי מתכשרי בקמאי לא כמ"ש ברסי' זה דפליגי בדין תולמ"ה אי שייך היכי דנעשה מתחלה בהכשר והנך רואה שהמג"א והט"ז שניהם כתבו דבריהם בשם הב"י זה מכשיר וזה פוסל והב"י ודאי ס"ל דליכא תולמ"ה היכא שמתחלה בהכשר ותו דמלשון הט"ז שם שכ' אין זה פסול החוזר להכשירו משמע נמי דס"ל דהיכי שהי כשר ונפסל ליכא תולמ"ה אלא חוזר שפיר להכשירו רק דבאותו הדין פליג לומר שאותו הפסול אינו חוזר להכשירו ולכן הדבר ברור דפליגי הט"ז והמ"א בכוונת דברי הב"י כאשר אבאר דהמ"א מפרש דברי הב"י כאשר מורה פשט דבריו דמתחלה כשפי' הב"י שיטת הרא"ש כ' דבקמאי ודאי מתכשרי משום דלשיט' הרא"ש מה שעבר על ב"ת לא מקרי מעשה בפסול ואדרבא עדיף טפי דהוי כאלו לא עשאן כלל מש"ה בבתראי יש מקום חילוק דבנתכוין להוסיף הוי כלא עשאן כלל ולא הוי מעשה דידהו עד דפסק לקמאי משא"כ כשנתכוין לבטל הוי מעשה ותחלת עשייתן בפסול אבל קמאי שתחלת עשייתן בהכשר כשרים תמיד רק אח"כ לשיטת הרמב"ם דאיהו ס"ל דב"ת הוי מעשה בפסול אז כ' הב"י דקמאי נמי פסולין משום דפסול ב"ת הוי פסולו מגופו ובכה"ג לא מהני מה שנעשה בהכשר מש"ה כ' המג"א בשם הב"י דלהרא"ש כשרים בקמאי ואע"ג דגם לשיטת הרא"ש כ' הב"י דכל זמן שלא פסק א מהן פסולין וא"כ לכאורה האיך יתכשר בקמאי בשלמא בבתראי אמרינן דעדיין לא עשאן כלל כיון שעבר בב"ת משא"כ בקמאי י"ל דס"ל להמ"א דפסול זה לא הוי פסולו בגופו כי אין אותו הטלית פסול רק משום דא"א ללבוש טלית עם שני ציציות וא"כ כל א' מהציצית כשר בפ"ע רק שהציצית האחרים מונעים מללבוש הטלית וזה לא הוי פסולו בגופו. כמו הסוכה שתחת הגג שהגג פסולה ולא מקרי פסולו בגופו ה"נ בזה מש"ה דוקא בבתראי כי עשאן בלא כוונת תוספת איכא בהו תולמ"ה משום שנעשו מתחלה שלא לצורך אבל קמאי שתחלתן בהכשר ואח"כ לא נפסלו מצד עצמן מש"ה כשרים תמיד דאי נתכווין לבטל א"כ ליכא פסול בכל חד מינייהו רק שלא לצורך מש"ה הדרי מתכשרי וחי נתכוין להוסיף עדיף טפי דהוי כאלו האחרונים לח נעשו כלל ואפ"ה מונעים הם מללבוש הטלית כל זמן דאיתנייהו לתרוייהו והוי ג"כ פסולא דקמאי שלא בגופם ותו דאם תבא לומר דהוי הפסול בגופם הואיל דבכל חד מהציצית שייך בהו תוספת ומחמת זה תאמר דנתבטלה עשיות קמאי ולא הו"ל תחלת עשייתן בהכשר א"כ אף אנן נאמר בהו כמו בבתראי דכיון דאיכא בהו ב"ת נתבטלו לגמרי וליכא בהו שום עשיי' ולא נגמרה עשייתן עד דפסקינהו לבתראי הכי ס"ל להמג"א. ואמנם הט"ז ס"ל דאע"ג דמעיקרא כ' הב"י להכשיר בקמאי להרא"ש היינו מכיון דסבר הב"י דכיון דאפילו לא פסקינהו לחדא מינייהו ג"כ כשרה אבל בתר דמסיק הב"י דכי אתנייהו לתרוייהו פסולי הכי נמי פסול בקמאי לבד וס"ל להט"ז דפסול זה דאיכא כי איתנייהו לתרוייהו הוי פסולי בגופי ואפ"ה לא שייך למימר בהו שאין בהם שום מעשה כדאמרינן בבתראי דז"א דבשלמה בתראי שעכשיו הוא תחלת עשייתן אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכי פסקינהו לקמאי אז הוי תחלת עשייתן והוי הכל מעשה אריכתא משא"כ הראשונים שכבר היו ציצית עשויים תו לא מצינן כלל למימר בהו שהיו כלא היו וגרע לענין הא מלתא היכי שנעשה תחלה בהכשר והבן כי הוא סברא נכונה וזהו שכ' הט"ז ומסיק הב"י ר"ל דלמסקנתו הוי הדין כך וכאמור וזהו ג"כ שכ' הט"ז אין זה פסול שחוזר להכשירו י"ל דבזה שפסולו בגופו לא מהני מה שתחלתו בהכשר לענין שיחזור להכשירו גם פירשתי עוד בכוונת הט"ז לומר דלמאי דמסיק הב"י אליבא דהרמב"ם יהי' הסברא כך ג"כ להרא"ש והוא ג"כ דבר נכון אלא שמחמת שהדרך שכתבתי ישר יותר בעיני לכן לא ביארתי לך הדרך הזה השני וסמכתי עליך ולא כתבתי רק להעיר לב המעיין

וכן נמי ההוא דסימן וי"ו לא כמו שפירשתי לעיל דהט"ז והמ"א פליגי אי איכא תולמ"ה היכי שנעשה בהכשר אלא טעמא דהט"ז שפוסל בנקרע כולו מהטלית אפילו יותר מג' היינו משום טעמא דהרא"ש דעל כנפי בגדיהם דהא ס"ל להט"ז דכיון שנקרע מהבגד לגמרי הוי כאלו לא היו מחוברים מעולם זה בזה (והמ"א לא ס"ל הכי ובהא פליגי) וזה ג"כ נקרא תולמ"ה ר"ל שצריך שיהיה נעשה בבגד זה לא שיהיה עשוי ממילא בזה הבגד ומתחלה הי' עשוי בבבגד אחר ולפ"ז א"ש בההוא דושוין דיהיב הרא"ש ז"ל טעמא משום ע"כ בגדיהם והוי קשיא לן מעיקרא תיפוק ליה משום תולמ"ה והשתא ניחא כיון שמתחלתו בכשרות ליכא תולמ"ה מש"ה הוצרך לטעם זה וס"ל נמי להט"ז דטעמא דהרא"ש לחוד פוסל בלי טעמא דתולמ"ה ודלא כהמ"א בסק"ג ומש"ה פוסל הט"ז בסק"ג טלית שנחלק לחזור ולחברו אע"ג דבכל א' שיעור להתעטף דליכא בהו תולמ"ה דאפ"ה פסול משום טעמא דהרא"ש. ובזה מובן היטב כל המחלוקת שבין הט"ז והמגן אברהם וזה ברור אצלי אחר הדקדוק באופן דבהא לא פליגי וכולי עלמא סבירא להו דתעשה ולא מן העשוי ליכא היכי שמתחלתו נעשה בהכשר זולת היכי שהפסול בציצית עצמו דאז מיד שנפסלו אזל להו עשייתן הראשונה והוי כאלו עתה מחדש נעשו בפסול ואיכא בהו תולמ"ה ודו"ק

שאלה

ס"ד

(דין כסות יום שיחדו להיות כסות לילה והי' כך איזה זמן ואח"כ חזר ויחדו להיות כסות יום אי מחויב לעשות ציצית מחדש משום תעשה ולא מן העשוי או לא)

ולפי"ז יצא לנו דאעפ"י שביררנו לעיל בסימן ס"ב דכסות לילה שיחדו ליום איכא בציצית דידהו משום תולמ"ה מ"מ אם הי' מתחלה כסות יום ויחדו אח"כ שיהי' כסות לילה ואחר זמן חזר ויחדו להיות כסות יום רשאי לברך על הציצית וליכא בהו משום תולמ"ה