נאות דשא קסד

היה שיעור קשר גודל אף שאח"כ נפחת השיעור כשר משא"כ אם נפסלו הציצית ובא עתה להטיל ציצית חדשים פסול כיון דבעת עשייתן ליכא גודל ואח"כ כ' ואם נקרע ונשתייר כו' ר"ל דבנשתייר כל שהוא משכחת שיוכשרו בו אף ציצית חדשים דהיינו אם תפרו מתחלה משום דבנשתייר כל שהוא ל"א אע"ג דתפרי' כמאן דפסיק כמ"ש המחבר בסעיף ד' ואח"כ כ' ואם נקרע לגמרי ותפרו כו' איכא לספוקי נ"ל דמקום הספק היינו כיון דבלא נשתייר כלום אמרינן אע"ג דתפרי' כמאן דפסק דמי ופסיל מלהטיל בו הציצית אולי לענין זה ג"כ הוא חשיב כפסיק שאינו מצטרף לשיעור קשר גודל או דלמא אע"ג דהוי כפסיק לענין שלא להטיל בו ציצית מ"מ מצטרף לעשות שיעור גודל כמו בדין הגודל לעיל בסימן י"א סעיף י"א דאינו נחשב מהבגד להטיל בי ציצית ואפ"ה עולה לשיעור גודל ה"נ בזה או דלמא הא גרוע דהוי כנפסק לגמרי מהבגד כן נ"ל ביאור הדברים וע"ז תמה הט"ז מה מקום ספק בזה אפי' לדעת הב"י דתפירה כמאן דפסיק דמי מ"מ מה שנסדק מהנקב ולמטה והוא שלם משני הצדדים איך יהיה הנפסק דכמאן דנפסק נא שייך אלא ברצועה שנפרדה כולה מהבגד וחזר וחיברה ועוד הוסיף להקשות כמו שהשיג עליו בסק"ד וס"ל דבכל דוכתי מהני תפירה ג בלא"ה קשה לי במה שנסתפק הרב ב"י לענין קשר גידל אי משלים ולא אמרינן כפסיק דמי אלא לענין להטיל בו ציצית וכמו בההוא דגודל והא ליתא כיון דהוי כפסוק מהנקב ולמטה אע"ג דתפרי' ח"כ חין הציצית תלוים כלל על כנף הבגד אלא הם כתלוים באייר ול"ד כלל לההוא דגודל דהתם הציצית בבגד עצמו ושפיר אמרינן דעכ"פ דהגודל הוא משלים לשיעור גודל משא"כ בזה שנקרע הנקב עד סופו כל דנימא דהתפירה לא מהני והוי כמאן דפסיק פשיטא דהנקב פסול ודוחק לומר דהספק שנסתפק הב"י אי הלכה כרש"י והנ"י או כהרא"ש דאמרינן כמאן דפסיק דז"א דהא בב"י כתוב איכא לספוקי לכולהו פירושא הובא במג"א סקי"ב ולכך לפ"ד הט"ז אין ביאור כלל לדברי הב"י והמחבר אולם האמת יורה דרכו בכוונת המחבר כאשר אבאר אח"כ בדרכו של המג"א

הנה בארתי לך דרכו של הט"ז בסימן זה בכלל ובפרט ועתה אבאר לפניך כל דרכו של המג"א עיין בסק"ג מתוך דברי הב"י משמע דעיקר הטעם כו' אזיל לשטתו דלא הו"ל תולמ"ה היכי שתחלת עשייתו בהכשר וכך ס"ל להב"י מש"ה פסק בסעיף ד' דחוץ לג' אפי' נקרע כולו יתפור ולא הו"ל תולמ"ה כיון שתחלתו בכשרות נעשה ולשיטה זו ניחא מה דיהיב הרא"ש טעמא בסעיף ב' משום ע"כ בגדיהם משום דבל"ז הי' כשר אפי' אם לא הי' בו שיעור טלית דלא הו"ל תולמ"ה בכה"ג ועתה קאמר המג"א דלא תימא דטעמא דהרא"ש לחוד יפסול ואז אפי' כנף שיש בו שיעור טלית אסור לתופרו מה"ט אלא דבאמת טעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל כלל רק הפסול משום תולמ"ה והא דהוצרך הרא"ש לטעמי' דידי' היינו דלא תקשי מחוץ לג' יתפור דלת הו"ל תולמ"ה משום דתחלת עשייתן בכשרות והרי גם כאן תחלת עשייתן בכנף זה הי' בהכשר לה"ק הרח"ש כיון דעשייתן הי' בבגד אחר א"כ עתה גם בבגד זה הו"ל תחלת עשייתן בפסול ופסול משו' תולמ"ה משא"כ כנף שיש בו שיעור טלית כשר אפילו מבגד אחר כיון שלא נפסל מעולם וליכא בי' תולמ"ה וק"ק לדעתו למה כ' המחבר בסעיף ג' שיש בו שיעור להתעטף מותר לחבר שני החלקים יחד (וכמו שביאר המג"א סק"ד) מטעם דתולמ"ה ליכא וגם טעמא דהרא"ש אינו פוסל לחוד כנ"ל וגם דכיון דהי' מבגד זה ליכא כלל טעמא דהרא"ש וקשה לדעת מג"א הנ"ל למה לי שיעור להתעטף הא אף בבציר מהכי מותר לתפור וליכא תולמ"ה כיון דתחלת העשי' הי' בהכשר בבגד זה והוא הך דינא דחוץ לג' יתפור אע"ג שנקרע לגמרי ושיעור להתעטף ליכא בחוץ לג' וי"ל בדוחק והעיקר יראה דשיעור להתעטף רבותא הוא דה"א כיון שיש בו שיעור טלית הי"ל הציצית שעליו כאלו הם בבגד אחר ושייך בי' טעמא דהרא"ש ול"ד לחוץ לג יתפור דהתם ליכא כלל טעמא דהרא"ש דהא רצועה זו הקריעה אין לה רק שם כנף ולא שם בגד משא"כ ביש בו שיעור טלית שייך בי' טעמא דהרא"ש דמה לי שהי' בבגד אחר לגמרי מה לי שנקרע מכאן והי' שני בגדים וזה דומה לסברת הט"ז בסק"ג קמ"ל דאפ"ה כשר דטעמא דהרא"ש לבד אינו פוסל רק טעם הרא"ש מועיל שיהי' תולמ"ה וכאן שהי' בו שיעור טלית ליכא תולמ"ה ולכן ממ"נ כשר דאם הי' שיעור טלית ליכא תולמ"ה ואם לא הי' שיעור הוי תחלת עשייתן בבגד זה בהכשר והבן היטב ונראה דלכוונה זו סיים המג"א וכ' וכ"מ בס"ג דלכאורה הוא תמוה אלא מביא ראי' לפירושו דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירוף תולמ"ה דאי איתא דטעם הרא"ש לבד יש בו לפסול א"כ בסעיף ג' שיש בו שיעור טלית הו"ל כאלו הציצית בבגד אחר ושייך בי' טעמא דהרא"ש ולאדמי לחוץ לג' דלא נשאר שם בגד על הקרוע וכנ"ל אע"כ דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירף תולמ"ה ולכן גם כשיש שיעור טלית דאיכא טעמא דהרא"ש אפ"ה כשר דהא ליכא בי' תולמ"ה העולה לדינא לדעת מג"א בשיעור טלית מותר לחבר אפי' מבגד אחר כיון דליכא תולמ"ה ומבגד זה בין כשיעור בין פחות משיעור כל שרחב ג' מותר לחבר ובסעיף ג' טלית שחלקוה צ"ל דלאו דוקא דהא אפילו משני טלתים מותר לחבר ודו"ק הנה נתבאר שיטות המג"א בכללות

ועתה אבאר בפרטות דברי המג"א באיזהו מקומן שצריכין ביאור בסק"ד והב"ח כ' וכו' דכשמתחיל לתפור כו' ר"ל כשמתחיל לתפור פחות מג"א עדיין לאו חבור הוא כמבואר בסעיף ד' ואפ"ה כנף זה במקום תפירה נתבטל והו"ל בת ג' כנפות וסתר המ"א סברא זו מסימן יו"ד סעיף ג' דאעפ"י שתפר לא נתבטלו הכנפות משום דאמרינן דבודאי סופו להחזיר התפירות ואזלינן עתה אחר סופו מכ"ש כאן דכשמתחיל לתפור הרי מתחיל אדעתא שיתפור כל הבגד והוי מיד כאלו תפרו כולו דאזלינן אחר סופו וזה ברור וק"ל. בס"ק זיין בסופו מראה מקום לסימן יו"ד ס"ג וס"ו נ"ל כוונתו ליישב שני קושיות הט"ז על סברא זו בסק"ד דאיך נימא דאע"ג דתפרי' כמאן דפסיק דמי חדא הא נהי' לאחדים ואיך יהי' כפסוקים שנית איך יעשה בו ציצית דאם יעשה למעלה א"כ יהי' שיעור גדול מן קצה הבגד ומיישב המג"א דבסימן יו"ד ס"ג אמרינן בתפר לא נתבטלו הכנפות דאזלינן בתר סופו דודאי יתירם ה"נ כאן ס"ל להרא"ש דכל פחות מג' אין דרך להיותו תפור בקצה הבגד ובודאי סופו לקרעו משם ואזלינן בתר סופו והו"ל כפסוק ונתיישב קושיא א'. ובסעיף וי"ו שם כ דצריך להטיל בד' כנפות הפשוטים אעפ"י שהם למעלה מג' ע"ש (דבהכי מיירי המחלוקת שם דאם הכפל תוך ג' א"כ יעשה ציצית על הכפל ויוצא לכל הדעות אע"כ מיירי שכפלו עד למעלה מג"א) וע"כ הטעם כיון דבודאי יפשוט הכפלה דיינינן לי' עתה כפשוטה והוי הציצית שעושה בד' כנפות הפשוטים כחלי הם תוך ג"א א"כ גם כאן עושה הציצית למעלה וכ"ת דיש שיעור גדול מן קצה הבגד ז"א דהא דיינינן לרצועה זו כפסוקה והבן כי זה נ"ל ברור כוונת המג"א ומ"מ עיין בש"ע סעיף ה' ובמה שאפרש דבריו אי"ה אח"כ לפי דרכו של המג"א תראה קצת סתירה לזה דשם מסופק הב"י דשמא רצועה זו מצטרפות לשיעור גודל אע"ג דכפסוק חשיב ואפשר ליישב ודו"ק בסק"ט ולא נשער שיעור אגודל דע דהמג"א אינו מפרש דברי המחבר בסעיף ה' כמו שסובר הט"ז שהנקב נקרע אלא מ"ש המחבר שהנקב נקרע שהציצית תלוי בי ולמטה מיירי שנקרע רצועה מהבגד ולמטה מנקב הציצית דעד השתא הוי מיירי המחבר מכנף שנקרע מבגד עם הציצית לזאת כ' עתה המחבר אם נקרע מנקב וכאלו כ' אם נקרע למטה מנקב כו' שמשם נקרע רצועה ולא נשאר שיעור קשר גודל וקאמר עלה המחבר דהציצית הישנים ודאי כשרה מאחר שמתחלה הי' גודל אבל אם אח"כ עושה ציצית פסולים וקאמר עוד דאם נשתייר כל שהוא אז אפילו חדשים כשרים כגון שתפרו ואח"כ הטיל וקאמר עוד ואם נקרע ר"ל שנקרע הכל ולא נשתייר כלום ותפרו ואח"כ הטיל בזה יש ספק ולדרך זה לא קשיא מה שהקשה הט"ז בס"ק ה' וגם מה שהקשיתי אני לעיל לפי דרך הט"ז א"ש עתה דהמחבר מסופק מי נימא כיון דכמאן דקפסיק דמי אינו מצטרף ג"כ לשיעור גודל או דלמא דוקא לענין זה הוא כפסוק שלא יהי' בו הציצית אבל לשיעור גודל מצטרף שפיר וכמו הגדיל בסימן י"א סעיף י"א או דלמא זה גרע דהוי כאלו נפסק לגמרי ובס"ק י"ח פי' שנקרע כולו הנך רואה שינוי קצת דבט"ז כ' לשון לגמרי וכאן כ' כולו והוא מובן דלפי' הט"ז שנקרע הנקב סובל לשין לגמרי ולפי' המג"א שנקרע מלמטה רצועה סובל לכתוב שנקרע כולו כמו שהוא הלשון בההוא דסעיף ד' ובס"ק י"ב ומ"ש הב"י לכולהו פירושי כו' אבל לרש"י כו' ר"ל דרש"י לא ס"ל כלל האי סברא דכמאן דפסיק רק הוא מסופק אליבא דרב עמרם אי גם לענין גודל אמרינן כמאן דפסיק ורבים מתמיהים איך כ' המג"א דלהנ"י והרא"ש יש ספק הא להנ"י ליכא ספקא כלל דהא איהו הוא דס"ל דהש"ס לא מיירי רק לענין ציצית הישנים אבל הציצית שעושה אחר התפירה כשר ול"א כלל כמאן דפסיק ומכח קושיא זו שמעתי רבים מעילי' פילי בקופא דמחטא בזה ול"נ פשוט בכוונת המ"א דלדעת הנ"י ג"כ איכא לספוקי משום דבשיטת הנ"י נוכל לומר שבא להקל על שיטת הרא"ש ונוכל ג"כ לומר שבא להחמיר רצוני דנוכל לומר כפשטא דמלתא דמיירי כדמיירי הרא"ש שנקרע כולו ואפ"ה מיקל בציצית חדשים ובנשתייר כשר אפי' הישנים וא"כ הנ"י מקיל ונוכל ג"כ לומר דהנ"י מפרש להש"ס דמיירי בנשתייר כל שהו ואפ"ה ציצית הישנים פסולים אבל חדשים כשרים אבל היכי דנקרע לגמרי ס"ל כהרא"ש דאפילו חדשים אסור משום דכמאן דפסיק דמי והנ"י בא להחמיר על הרא"ש וכן כשהעתיק המחבר כאן דברי הנ"י העתיק בלשון דמשתמע לתרי אפי שמתחלה כ' על דעת הרא"ש ולפ"ז היכי דנשתייר כל שהוכשר ר"ל דהרא"ש דפוסל משום דכמאן דפסיק אפי' בציצית חדשים ע"כ מיירי בלא נשתייר כ"ש דבנשתייר ליכא למ"ד לומר אע"ג דתופרו כמאן דפסיק דמי ואח"כ כ' וי"א כו' שהוה דעת נ"י ולא ביאר דבנשתייר אפי' ציצית הראשונים כשרים כמו שחילק תחלה לדעת הרא"ש לפי דלהנ"י דמפרש על ציצית הישנים נוכל לומר דמיירי דוקא בנשתייר אבל בלא נשתייר פסול אפי' ציצית חדשים וכנ"ל ומש"ה כ' שפיר המג"א דהספק הוא גם לדעת הנ"י ודו"ק כי זה נ"ל ברור ועתה לדעתי כשתעיין היטב בדברי הט"ז ומ"א ואח"כ תשגיח בדברינו אלה יתבררו ויתלבנו כל דבריהם שם עד גמירא בע"ה

הן כל אלה עשתה ידי זה ימים מקדם בארתי כל הנ"ל בגליון הש"ע ח"ח שלי אכן עתה דקדקתי ואין נוח לי לומר דהט"ז יסביר