נאות דשא טז

כינוי שלו או נימא בשלמא הש"ק קדום משום דש"ק דוחה הרוב משא"כ הכינוי דהוא שם לעז ידחה מפני הרוב ואין להוכיח זה ממי שנשתנה שמו מחמת חולי דכתבו הפוסקים בסי' קכ"ט דאם יש כינוי לשם הנשתנה אזי השם שינוי עם הכינוי דוחה השם הראשון ונעשה הראשון טפל להם אפי' הוא ש"ק דלא דמי כלל דהתם המעלה שבשם הנשתנה הוא גם בכינוי דהשם עם הכינוי באו לו מחמת החולה. ואלו הי' השינוי רק לעז לבד הי' ג"כ דוחה לש"ק הראשון וה"ה עתה משא"כ בזה דהמעלה שבש"ק לדחות הרוב הוא היותו קודש ומעלה זו ליכא בהכינוי. עוד יש להסתפק דאפילו את"ל בכה"ג דכינוי דש"ק חזק כמו ש"ק עצמו ודחי לשם לעז אחר שניתוסף לו אח"כ הואיל ואותו ש"ל אינו כינוי לשם הקודש אכתי יש להסתפק אם אותו ש"ל שניתוסף לו אח"כ הוא פעמים לאותו ש"ק כינוי לשאר בני אדם דבהא אפשר דהרוב דוחה ואזלי' בתר רובא כיון דאין שום מעלה לש"ל ראשון ע"ז דשניהם לעז ושניהם קרובים לש"ק שלו וכינויים אליו אזלי' בתר רובא או דלמא ל"ש דנהי דס"ל שני הוא ג"כ שינוי לש"ק זה היינו בשאר בני אדם משא"כ איש זה שנתנו לו כינוי זו לש"ק שלו ממילא ש"ל זה שנתוסף לו עתה הוי כשם חדש. ואינו כינוי לש"ק שלו מש"ה הכינוי ראשון דוחה לשני והנה ב' דינים אלו מתבארים בדין שהביאו כל האחרונים בשם מהר"מ מינץ עיי' ב"ש סי קכ"ט ס"ק כ"ט דהכותב משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל אע"ג דנקרא בפי כל זעמל ופורתא זלמן וגם דזעמל הוא ג"כ כינוי למשלם כמבואר בס"ש אפ"ה כינוי זלמן דוחה לכינוי זעמל והטעם כמ"ש וגוף ספר מהר"ם מינץ אינו לפני אבל בנ"ש סי' מ"ה ריש סעי' כ"א ביאר שם הטעם דזלמן הוא עיקר הכינוי דכל משלם של אותו משפחה נקראים זלמן משא"כ זעמל אע"ג דלקצת בני אדם הוא ג"כ כינוי למשלם אפ"ה אנן אזלינן בתר האי גברא ומשפחתו דלרידהו זלמן הוא הכינוי ומש"ה דינו כהש"ק עצמו ודוחה הרוב וממילא ה"ה בנדון שאלתינו יש לכתוב אלכסנדר המכונה זוסקינד והמכונה זוסא

והנה בהשקפה ראשונה הי' נראה לכאורה דדינא דמהר"ם מינץ אינו מוסכם ידעתי כי מוהר"ז בינג חלק עליו הובא בנ"ש בקצרה בענין החרם שלא להוציא לעז על הגט יעו"ש. אכן אין הספר לפני ואיני יודע מהו המחלוקת) ומה שהביאוני לזה הוא זאת. דהנה ממרוצת דברי הב"ש בס"ק ל"ג. משמע שעושה מחלוקת בין מהר"ם מינץ ובין תשובת רמ"א בענין נשתנה שמו על ידי דבר אחר:

לא ע"י חולי וכמדומה כוונתו להאי דינא דזעמל שנקרא כך ע"ש יפיו ואפ"ה לא הקדימו ש"מ דפליג על תשובת רמ"א ולכאורה הדבר תמוה דהא בלאו הסברא דהוי שינוי ע"י דבר א' נמי יש להקדים זעמל דהוא הרוב אלא הטעם כיון דש"ק דוחה הרוב גם כינוי דש"ק דוחה הרוב וכנ"ל א"כ כיון דתשובת רמ"א מודה דשינוי דד"א נדחה מפני ש"ק ה"ה דנדחה מפני כינוי דש"ק ולא פליגי כלל וליכא למימר דס"ל להב"ש דנהי דש"ק דוחה הרוב וגם דוחה שינוי דד"א אפי' לרמ"א מ"מ היכא דאיכא תרתי שינוי דד"א והוא ג"כ רוב אינו נדחה מפני ש"ק ממילא לרמ"א מקדימין זעמל אפי' למשולם דנהי דשינוי דד"א אינו טוב כשינוי דחולה לדחות ש"ק מ"מ בהצטרף לו רוב נעשה כשינוי דחולי היכא דפורתא קרי ליה בשם השינוי ודוחה ש"ק ומהר"מ מינץ דלא עביד הכי ס"ל ע"כ דשינוי דד"א אינו מעלה כלל ולא הזכיר רק שינוי דחולה ולא שינוי דד"א מש"ה נדחה זעמל דאין בו מעלה רק שהוא הרוב ונדחה מפני ש"ק מש"ה הכריח דפליגי דזה א"א דהא בס"ק ל"א כ' בהדיא דשמחה שנשתנה שמה ונקראת ווריידל לא מחמת חולי אפילו רובא ווריודל מקדימין הש"ק לפי דעת רמ"א אלמא דש"ק דחי אפילו לתרתי דהיינו שינוי דד"א ורובא אלא דאפשר לומר דמסתבר לי' להב"ש דנהי דש"ק דוחה לתרתי אפ"ה כינוי של הש"ק אין לו כח כ"כ לדחות תרתי מש"ה לרמ"א יש להקדים משלם ואח"כ זעמל ואח"כ זלמן. ואע"ג דכינוי של שם הנשתנה מחמת חולי דוחה אפי' לתרתי דהיינו ש"ק ורוב כבר כתבתי דמשם אין ראי' דאותה המעלה שיש בשם הנשתנה יש ג"כ בכינוי דידי' דגם הכינוי הוא שם המשתנה משא"כ בש"ק דהמעלה שלו ליכא בכינוי מש"ה אפשר דאע"ג דהש"ק דחי תרתי הכינוי לא דחי תרתי ותו דהתם השם הנשתנה אין לו כינוי רק כינויו משא"כ בזלמן וזעמל דשניהם כינוי למשלם. ממילא דלפ"ז רוצה הב"ש לומר דלחשיבת רמ"א יש להקדים זעמל וה"ה בנ"ד יש להקדים זוסא לדעת רמ"א או כלך לדרך זו דאין כוונת הב"ש כלל לעשות מחלוקת בין הר"מ מינץ לרמ"א רק שבתחלת דבריו הוכיח ממהר"מ מינץ דשינוי דד"א אין דינו כשינוי דחולה דאל"כ הי' נקדם אפי למשלם וממילא כיון דמה שהזכירו חילי הוא דוקא חילי תי מסתבר דשינוי דד"א אין בו שום מעלה ואח"כ הוכיח מתשובת רמ"א דשינוי דד"א הוא ג"כ עדיף מן רוב ממילא מסתבר דס"ל דמה שה זכר חולי הוא לאו דוקא וא"כ לדידי' שינוי דד"א הוא ממש כשינוי דחולה ופליג רמ"מ ורמ"א. אבל בתר דמסיק הב"ש לחלק דגם רמ"א מודה דיש עכ"פ חילוק בין שינוי דד"א לשינוי דחולי יש ד' מדריגות רוב ושינוי דר"א וש"ק ושינוי דחולה א"כ כיון דש"ק דוחה שינוי דד"א תו לא פליגי כלל ומודה גם רמ"מ לזה ואפ"ה מקדימין זלמן דכינוי דש"ק טוב כמו הש"ק עצמו לדחות אפילו תרתי

ונ"ל דאע"פ דממרוצת לשון הב"ש משמע שעושה מחלוקת כאשר פרשתי תחלה מ"מ העיקר כפי' השני דהרי כל האחרונים הביאו דברי רמ"מ להלכה בלי חולק ולא אשתמיט חד מינייהו לכתוב דיש בו מחלוקת וממילא ה"ה בנ"ד קם דינא להקדים שם זוסקינד לשם זוסא כמו בההוא דמהר"ם מינץ אכן אכתי לא פלטינן מחדא. דנהי דבדינא דמהרמ"מ אין חולק. אכתי אפשר דנ"ד לא דמי כלל להך דמהרמ"מ דשם ביאר שנקרא זעמל ע"ש יפיו אע"ג דבס"ש לא הזכיר ע"ש יפיו מ"מ בסדר גיטין שהביא דין זה כ' וז"ל דיש לכתוב תחלה כינוי השייך לעיקר השם. ואח"כ הכינוי השייך ע"ש צורתו וכן כל האחרונים ובנ"ש כשהביאו דברי רמ"מ הזכירו שנקרא ע"ש יפיו וא"כ אפשר דוקא בכה"ג הוא דחידש רמ"מ דכי היכי דש"ק דוחה לרוב גם כינוי שלו דוחה לרוב דכינוי דש"ק חזק כמו הש"ק. ואע"ג דזעמל הוא לפעמים כינוי למשלם בשאר בני אדם מ"מ באיש זה חזינן דכינוי הש"ק הוא זלמן לבד כיון דחזינין וידעי' דלא נקרא זעמל רק ע"ש יפיו מש"ה הוי האי דינא כמו אלו נתחדש לו אח"כ שם אחר לגמרי שאינו ענין כלל בשום פעם למשלם דאז כינוי דש"ק דוחהו. משא"כ בנ"ד דנקרא זוסא שלא לשם סבה וכיון דזוסא הוא בשאר בני אדם כינוי גם כן לאלכסנדר כמו זיסקינד ממילא אין לזיסקינד מעלה על זוסא ומה יתן ומה יוסיף שאביו ואמו נחנו לו כינוי זיסקינד עתה ניתוסף לאלכסנדר ונשתנה הכינוי להיות זוסא ממילא הואיל ורובא קרי לי' הכי יש להקדימו בשגם שיש בו שני מעלות. שהוא רוב וגם שם הנשתנה שיש להקדימו לזיסקינד כיון דשניהם הם כינוי להש"ק באדם זה עצמו דהא לא נקרא לא ע"ש יפיו ולא לשום סבה וא"כ אולי הסבה שנקרא כך. כיון ששמו אלכסנדר כינוהו בשם זוסא ולשון הס"ג שהבאתי. דמשמע לכאורה דדוקא היכא שהכינוי אינו שייך כלל לעיקר השם רק דזה א"א דהא זלמן וזעמל הם ג"כ שניהם כינויים למשלם וע"כ כוונתו לומר כיון דנקרא כך לסיבה כגון ע"ש יפיו הרי נעקר הכינוי מש"ק זה משא"כ כל שנקרא כך מבלי סבה י"ל דראוי להקדימו דהוא שם השינוי. וגם הרוב קורין כך ונראה דאיכא לדמויי הך נ"ד לדין של תשובות הב"ח סי' צ"ה יצחק המכונה אייזיק ואביו בנערותו לאהבתו קראו ליבא:

ונשתרבב כך להכתיב המכונה אייזיק דמתקרי ליבא. וכתב דדברי מהר"ם מינץ סותרים לדבריו דהכתיב והמכונה זעמל ודחק מאוד לחלק ביניהם כאשר ביאר בעצמו שהדבר דחוק עד שהוצרך בסוף לומר באמת דחולק אמהר"ם מינ"ץ יעו"ש. ותשובה זו הביא הב"ש בקצר' בס"ק ל' ע"ש ולכאורה קשה לי אמאי לא חילק בפשיטות דזעמל הוא בשאר בני אדם כינוי לזלמן מש"ה שייך שפיר לכתוב המכונה. משא"כ ליבא שאינו בשום פעם כינוי ליצחק אין שייך לכתוב המכונה דהא זהו כל יסודו שם בכל התשובה ההוא דשם שאין שייך כלל למשמעות הש"ק. וג"כ לא ניתן בעת מילתו אין מקום לקרותו כינוי רק דמתקרי. וא"כ ההיא דרמ"מ שאני דשייך לקרותו כינוי אף שבא לו אח"כ כיון דבשאר בני אדם היא כינוי למשלם. וצ"ל דבאמת גם ליבא הוא כינוי ליצחק. וכן נראה מסדר שמות אות ל'. מש"ה דמי להך דרמ"ם. וא"כ נדון דהב"ח הוא ממש נ"ד דליבא אינו נקרא לשום סבה רק לאהבתו את בנו יהוא שם דנערות כמו זוסא ואפ"ה לא פלפל הב"ח רק אי לכתוב דמתקרי או המכונה ולא פלפל אם להקדימו לשם אייזיק ממילא ה"נ בנ"ד. ותו דמצד הסברא שכ' שם הב"ח בנדון דידי' דבה"ג דנקרא כך לרוב אהבתו לא נתכוון לעקור שם הראשון דדוקא בשינוי דחולי או מרדון או חובות ודאי נתכוון שיעקר שם הראשון ממקומו. משא"כ בזה. דמצד אהבתו הוסיף לו כינוי ליבא וה"ה כאן כשקראוהו זוסא לא נתכוונו לעקור זיסקינד. וא"כ נשאר במעמדו הראשון וראוי להקדימו ותו איכא טעמא להקדים שם זיסקינד דהא כבר כתבנו דיותר מסתבר לומ' דזוסא הוא קיצור השם מזיסקינד. ולכן קראוהו זוסא כדי לקצר השם במבטא א"כ פשיטא שיש להקדי' זיסקינד שהוא העיקר ותו דכיון שהו' קיצור השם רק דאפילו הכי צריכין לכתבו מהטעמים שביארתי בהיתר הספק הראשון. אבל על כל פנים הוא קיצור המבטא מזיסקינד אם כן לא מיקרי כלל שם זוסא שינוי דד"א דהרי כשקורין אותו זוסא אין משנין כלל שם זיסקינד. רק מקצרין אותו וא"כ גם עתה שמו זיסקינד ומקדימין אותו ושוב לא היו צריכי' לכתוב כלל זוסא דהוא הוא רק דצריכין לכותבו מטעמים שנתבארו ומ"מ ראוי עכ"פ שיאוחר לשם זיסקינד כן נ"ל:

ועוד נראה דבלא"ה בנ"ד טעמא רבא איכא להקדים שם זיסקינד והוא כיון דחותם א"ע בשם אלכסנדר זיסקינד א"כ דל מהכא סברת רמ"מ דכינוי דש"ק חזק כמו הש"ק עצמו בלא"ה שם שחותם הוא עיקר דדוחה אפילו שינוי דחולה כמ"ש בסדר גיטין וכן הוא בתשובת הב"ח סי' הנ"ל באמצע התשובה וכיון שכן הרי ביארנו דארבעה מדריגות בשמות רוב ושינוי דדבר אחר ושם קודש ושינוי דחולה הרי דשינוי דחולה עדיף מכולהו ואפ"ה חתימה דוחה אותה ויש ה' מדריגות מכ"ש דחתימה ידחה שינוי דד"א שיש עמו רוב כמו בנ"ד ואפ"ה שם החתימה הוא לעז הוא דוחה הכל וא"כ אין אנו צריכין בנ"ד לסברות רמ"מ והך דרמ"מ צ"ל שלא חתם רק משלם מש"ה הוצרך לסברתו הואיל והוא בא משה"ק משא"כ כשחותם א"ע כך הדבר פשוט להקדימו וכן הוא בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"ח ע"ש ואע"ג דבלשון הש"ע שם