נאות דשא יז

איתא ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וחותם כתביו כו' משמע לכאורה דדוקא תרתי בעינן עולה לס"ת וגם חותם ובנ"ד אינו עולה לס"ת רק אלכסנדר ובחתימה לחוד הוא שמזכיר אלכסנדר זיסקינד מ"מ נראה דבחד נמי סגי כאשר אבאר אח"כ ואל יטעך לשון הב"ש ס"ק ל"ג שהביא תשובת רמ"א מי ששמו ישעי' ולס"ת קוראי' אותו סעדי' ונשתנה שמו מחמת חולי אהרן כותבין אהרן דמתקרי סעדי' דמתקרי ישעי' הרי דאע"פ שקורין לס"ת סעדי' אפ"ה שם השינוי קדים דז"א דשם מיירי דעתה קוראי' אותו לס"ת אהרן סעדי וכן הוא בס"ש אות מ"ם ובנ"ש וכל זה פשיט

ולבאר דבחד סגי או בעולה לס"ת או בחתימה להיות עיקר מוכרחני להאריך קצת. דע דמ"ש בש"ע סעי' י"ח ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וחותם כו' אותו שם הוא עיקר קאי על כל הסעיף דהיינו חמ"ש בריש הסעיף דשם דשינוי דחולי הוא עיקר קאמר דאם חותם בשם ראשון הוא העיקר וכן על סוף הסעי' דאם נשתקע א"צ לכותבו קמ"ל דאפי' נשתקע בפי העולם אם חותם בו הוי כלא נשתקע ואפי' אית בי' תרתי דהוא שם הראשון דמדינא הוא טפל וגם נשתקע הפ"ה כל שחותם בו לבד הוא עיקר נגד שם השינוי כן הוא כוונות הש"ע ומקורו הביא בב"י בשם הקונדרסים וז"ל דין זה בנשים חבל באנשים אינו כן ששמם המובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו בכתבי' ושטרותיו. אלא יכתוב השם שעולה לתורה וחותם בו ע"כ ופירושו ג"כ כאשר כתבתי בדברי הש"ע הרי דאע"ג דבסוף לשונו הזכיר שניהם בתחלה כ' או הרי דבחתימה לחוד נמי סגי לעשותו עיקר נגד שם חולי הרי כדכתיבנא אכן יש לפרש כוונת הש"ע והקונדרסים דלא קאי רק אדסמיך לי' לומר דאע"ג דהשם השני נשתקע אפ"ה הואיל וחותם בו היא עיקר דהחתימה מועיל דלא נקרא נשתקע אע"פ שבפי העולם נשתקע מ"מ הוא חותם בו וא"כ אוקי' באתרי' דשם שינוי עיקר אבל באמת אם חותם בשם ראשון לבד אינו רק טפל בין נשתקע בין לא נשתקע דהחתימה אינו פועל שום פעולה רק שמבטל הגריעות דנשתקע אבל לא לעשות מטפל עיקר דבהא תרתי בעינן ס"ת וחותם וא"כ אם נפרש כך אין לנו ראי' מזה לנ"ד לכן מוכרחני להאריך קצת כדי שיתבררו דברים אלו וגם דממילא רווחא דשמעתתא בשאר דברים כאשר יתבאר

הנה ז"ל הב"י בסי' קכ"ט בקצרה הצריך לענינינו מי שנשתנה שמו מחמת חולי. השם השני עיקר והראשון דמתקרי כ"כ החיבורים בשם מהר"פ ואע"ג שקורי' אותו תדיר בשם ראשון. ודע דהיינו דוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני רק שקורין אותו יותר תדיר בשם ראשון אבל אם אין קורין אותו כלל בשם שני אין כותבין אותו כלל. וכ"כ בקונדרסים באשה ששמה רבקה וע"י חולי נשתנה חנה וכל העולם קורי' רבקה אין כותבין רק רבקה וכן מצאתי בתשובה אשכנזית באשה ששמה לאה וע"י חולי נקראת מרים ונשתקע. שם ראשון אין כותבין רק שם שני ומזה נלמוד להיכא דנשתקע שם שני וכ' עוד בקונדר' מעשה בא לפני מהר"פ באיש שנשתנה שמו בחליו והכל קורין אותו שם ראשון והצריך שני גיטין וע"כ דמיירי בנשתקע דאל"כ די בגט א' ושם שני עיקר וראשון דמתקרי אע"כ בנשתקע והצריך ב' גיטין דכיון דשם שני עיקר היכי דקצת קרי לי' הכי אע"ג דרובא קרי לי' שם ראשון אפי' השתא דנשתקע לגמרי חשש לשם שני והצריך ב' גיטין וכ' עוד בקונד' בעובדא דרבקה ונשתנה לחנה ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק עפ"י הס"ת או ע"פ חותמו בכתביו אלא יכתוב השם שעולה לס"ת וחותם בו וכי היכי דלא ליפלוג אמעשה שבא לפני הר"פ שהצריך ב' גיטין ולא הלך אחר שם שעולה בו לתורה ושהוא חותם נ"ל דהתם מיירי במגרש בחליו דעדיין לא חתם ולא עלה לס"ת. (דכה"ג דמי לנשים) ובהכי ניחא קושיא קמייתא למה הצריך הר"פ שני גיטין ולא כ' גט ה' בשם שני. ועל ראשון דמתקרי משום דנסתפק אם לעשותו עיקר או לא הואיל ועדיין לא הוחזק כלל ומ"מ מעשה הר"פ פליג אקונד' דס"ל דנשתקע שם ב' א"צ לכתוב כלל רק הראשון ולא הוצרך ב' גיטין ושמא י"ל ע"י דשאני במעש דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי ברור איזה שם עיקר ע"י עלייתו לתורה או חתימתו בשטרות עכ"ל הב"י ואחר הפסקות דברים אחרים כ' עוד מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע שם א' נראה מהקונד' דצריך ב' גיטין והביא ראיה מיעקב דאע"ג דכתוב לא יאמר שמך יעקב אפ"ה הדר קרי' לי' יעקב הרי דשם ראשון לעולם אינו נעקר לגמרי ומדברי מהרי"ק נראה דכותבין שם ראשון ועל השני דמתקרי עכ"ד הנה ממרוצת דבריו ומדברי הב"ש והנ"ש סי' מ"ה סעיף כ"א אות וזחט"י נראה שפרשו כך דבנשתקע שם ראשון הן שהשינוי הי' ע"י חולי הן ע"י דבר אחר. גם הקונד' מודה לכתוב ב' גיטין דשם ראשון אינו יכול להתעקר לגמרי אע"פ שנשתקע כדמצינו ביעקב רק בנשתקע שם שני פליגי דלהקונד' בטל לגמרי ואין חוששין לו והר"פ ס"ל כיון דיש לשני מעלה דהוא לפעמים עיקר אע"ג דרובא קרי לי' בשם א' מש"ה גם לו חוששין בנשתקע להצריך ב' גיטין כדחיישי' לראשון אם נשתקע ומתוך כ"ז כ' בש"ע סעיף י"ח מי שנשתנה שמו כו' ויש מי שמצריך דהיינו הקונד' והר"פ דפליגי בנשתקע שם ב' ובאמת למ"ש הב"י ושמא י"ל דשאני במעשה דהר"פ לא פליגי כלל אלא דבנשים גם הר"פ מודה דאין חוששין לשני ובמגרש בחליו הואיל ועתיד להתברר גם הקונד' מודה להצריך ב' גיטין אלא דאזיל בש"ע לפי דבריו הראשוני' דפליגי וכ"כ הב"ש שם ודין נשתקע שם הראשון לא כ' בש"ע וכתבו הב"ש שם בס"ק ל"ז בשם הב"י דבזה כ"ע מודה דצריך ב' גיטין וחלק עליו לדינא והביא ראי' מהג"א ומרדכי פרק השולח ומתשובה אשכנזית שהבאתי לעיל בלשון הב"י ומסי' קכ"ח ומרש"י סוף במה מדליקין ומלבוש ומסדר מוהר"ם דגם בנשתקע שמו הראשון א"צ לכותבו כלל. ובס"ק ל"ה כתב דלפי תירוץ קמא של הב"י דהקונד' והר"פ פליגי בנשתקע שם ב' צריך ליתן ב' גיטין ואין חילוק בין נשתקע שם א' לנשתקע שם ב' ע"ש וכוונתו דלר"פ אין חילוק לעולם צריך ב' גיטין משא"כ לתירוץ בתרא דלא פליגי והר"פ מודה דבנשתקע שם ב' א"צ ב' גיטין יש חילוק בנשתקע שם א' צריך ב' גיטין דגם הקונד' מודה משא"כ בנשתקע שם ב' א"צ אם לא מטעם דעתיד להתברר דהיינו דוקא באיש המגרש מחליו יעו"ש ויתבררו לך כל דברי הב"ש מתוך מ"ש:

אמנם קשיא לי בכ"ז חדא איך השמיט בש"ע דין חידוש כזה דבנשתקע שם הראשון לכ"ע צריך ב"ג ואדרבא ממרוצת לשונו בסעי' י"ח משמע דשם השני הואיל והוא לעולם עיקר לכן בנשתקע יש מי שמצריך ב' גיטין משא"כ בנשתקע שם א' גם הר"פ מודה דא"צ לכתוב רק השני. ותו קשיא לי טובא מה קשיא לי' להב"י אהר"פ שלא הלך בתר חתימתו ובאמת לק"מ דודאי אלו חתם בשם השני הוא עיקר אע"פ שנשתקע כיון שחותם בו דבה"ג כ' הקונד' שאינו נקרא נשתקע כלל א"כ זה השם דשינוי קם בדוכת' והוא עיקר אלא דלמא במעש' דר"פ חתם בשם הראשון וא"כ השם השני הוא נשתקע ובכה"ג הא פליג הר"פ אקונד' מש"ה הוצרך ב"ג. ומה לי בנשים דליכא חתימה מצריך הג"פ ב"ג בנשתקע השני או באנשים כשחותם באמת בראשון והשני נשתקע ומה קשיא לי' קשיא טובא כשכ' הב"י בנשתקע שם הראשון דהקונד' מצריך ב' גיטין ומהרי"ק עושה הראשון עיקר איך לא הזכיר שהתשובה אשכנזית שהביא תחלה חולק ע"ז ותו קשה דהאי דינא דנשתקע שם הראשון למה כתבו אחר הפסקות הרבה דברים ולעיל הו"ל לכתבו אצל התשובה אשכנזית ותו קשה למה בריש הדברים כ' מי שנשתנה שמו ע"י חולי ו' א"כ בנשתקע שם א' התחיל סתם מי שנשתנה שמו. ותו ק' דודאי מה שהביא בשם מהרי"ק בנשתקע שם הראשון דאפ"ה עושין הראשון עיקר והשני טפל היינו ודאי בנשתנה ע"י ד"א דאלו נשתנה ע"י חולי ודאי השני עיקר אפי' בלא נשתקע הראשון וא"כ מנ"ל דמהרי"ק פליג אקונד' דלמא דוקא בשינוי דד"א הראשון עיקר אבל בשינוי דחולי דעדיף טובא משינוי דד"א (בשני מדריגות הפי' לדידן ולדברי מהרי"ק אלו בשלשה עיי' ב"ש ס"ק ל"ג ודוק) מודה מהרי"ק להקונד' לעשות ב"ג ובשינוי דד"א הקונד' מודה לעשות הראשון עיקר מלבד עוד קושיותה ודקדוקים אחרים הנופלים בדברי הב"י והש"ע

אשר על כן נ"ל לפרש דברי הב"י ע"פ מה שכתוב בנ"ש סי' מ"ה רסע"י ק"א אההוא דכתב מהר"ם מינץ והמכונה זעמל בוי"ו. יוסיף משום דאין כינוי זה עוקר כינוי הראשון. דדוקא בשם המשתנה ע"י חולי דהכוונה בשינוי השם לעשותו ברי' חדשה שישתנה מזלו וגזר דינו דאם ע"ז נגזר ע"ז לא נגזר. א"כ הכוונה לעקור שם הראשון לגמרי דאם אינו נעקר אלא יקרא לפעמים גם בשם הראשון א"כ שינוי השם מאי אהני לי'. ולכן שינוי דחולה עוקר לגמרי שם הראשון אבל כינוי אחרת לאיזה סבה כגון זעמל ע"ש יפיו הוא רק תוספות כינוי ולא שיעקר שם הראשון. והובאו דברים אלו בקצרה בב"ש ס"ק ל"ז יעו"ש והביא בנ"ש ראי' לזה מדמצינו כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ול"ת. שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם ופריך אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שנאמר כ"א ישראל יהי' שמך ומשני שאני התם דאהדרי קרא שהקב"ה עצמו קראו אח"כ יעקב וקשה למה באמת ביעקב אהדרי' ובאברם לא אהדדי' ועוברי' בעשה ול"ת ותו אחר דמצינו ביעקב ג"כ הך לישנא דבאברהם ואפ"ה אנו רואין דאהדרי' הרי אנו רואין דלאו קפידא הוא א"כ גם באברהם יהי' מותר לקרותו אברם אע"כ דשאני באברהם דשינוי שמו הי' להוציאו מהמזל דהמזל הי' שאינו מוליד ואמר לו הקדוש ב"ה אברם אינו מוליד אברהם מוליר כדאיתא במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אני עושה אותך ברי' חדשה ר"ל ע"י שינוי שמו הוי כאיש אחר ולכן ע"כ כוונת קרא לעקור לגמרי שם הראשון דאל"כ הרי הי' חוזר ומכניסו תחת המזל ושינוי השם מאי אהני לי' והוי הך כנשתנה ע"י חולי משא"כ ביעקב דשינוי שמו הי' רק מחמת חשיבות ואהבה ושררה לכן אהדרי' קרא דאין הכוונה לעקור לגמרי שם הראשון אלא ישראל עיקר ויעקב טפל עכ"ד

ועפ"ז נפרש הכל בע"ה דמתחלה הביא הב"י דיני' דנשתנה מחמת חולי דבזה הכוונה לעקור שם הראשון רק דאעפ"כ כל שקצת בני אדם עדיין קורין לו בו. צריכין להזכירו עכ"פ לטפל אבל עכ"פ כשנשתקע א"צ להזכירו כלל דהרי כך הי' תחלת הכוונה שיעקר השם הראשון ממקומו לגמרי ואף מהר"פ מודה בזה דא"צ ב' גיטין ומכ"ש להקונד' והכי מסתבר דהרי מה דאתי' עלי' הקונד' להצריך ב"ג בנשתקע הראשון הוא משום שהביא ראי' מיעקב והרי כבר חולק הנ"ש דביעקב דוקא לא נעקר השם הראשון ממקומו ולא בנשתנה מחמת חולי