נאות דשא טו

זו מודה אני דבנשתקע אלחנן יש מקום לומר דפסול אפילו דיעבד אם לא כ' רק אלחנן. דאע"ג דנימא דכותבין אלחנן דמתקרי חנן. אפילו בנשתקע וכדהוי פשיטא לי בתשובתי הראשונה ובאשר נוטה גם דעת הרב בסי' ד' אות ד' נמצא שעושין שם אלחנן לעיקר אפי' אם נשתקע מ"מ יש לומר דבאלחנן לבד פסול אע"פ שכ' עיקר השם והטעם דבאמת מדינא הוי אלחנן עיקר השם מהטעם שביארתי בתשובתי דכיון דודאי מה שקראוהו חנן הי' הכוונה לקצר שמו הראשון מש"ה מה שקורי' אותו חנן הוי כאלו קורין לו אלחנן ולא נשתקע ועומד על מעמדו הראשון להיות עיקר מש"ה כותבין אלחנן דמתקרי חנן ואין בו שמץ פסול לא מהפן הא' ולא מהפן הב' והיינו דמהפן הא' אין בו פסול לומר שכתבו בתוך הגט שם של אדם אחר מחמת שנשתקע. דז"א לא מיקרי כלל נשתקע וכן הפן הב אשר מחמת חשש הרואים שאין יודעים כלל שזה הי' נקרא בשום פעם אלחנן הא נמי ליתא דכיון שרואין תוך הגט שזה נקרא חנן יעלה על לבם שזה הוא המגרש ושמה שנקרא חנן הי' לקצר שמו ושוב יבינו מדוע עשו שם אלחנן לעיקר מהטעם שזה הי' שמו הראשון משא"כ כשאין כותבין רק אלחנן. אע"ג דפן הא' לא שייך הכא כיון דאלחנן לא מיחשב כלל ונשתקע מ"מ י"ל דיש בו פסול פן הב' כיון שאנו חוששין שהאנשים השומעים שקורין לו חנן שכחו ולא ידעו כלל שהי' שמו העריסה אלחנן. א"כ כשיראו בגט כתוב אלחנן לבד יעלו על לבם שאין זה המגרש כי המגרש מעולם לא הי' נקרא כלל בשם אלחנן נמצא דבנשתקע אלחנן שפיר יש מקום לחלק דכשכותבין שניהם עושין אלחנן לעיקר ובכתוב אלחנן לבד פסול וזהו בעצמו מה שחילק הרב בסי' ב'. ובתשובתו השני סי' ד' אות ד' ואות ט' אלא שהוספתי בו טעם נכון בחילוק הזה הן אמת דעדיין יש לפקפק בזה מההוא דשרה סאייע. ויש לדון הרבה בסתירת הרב הנ"ל ראי' זו וגם דיש לדון ולומר דבכי הא יש לחקור אם נודע לבני העיר ששמו העריסה הי' אלחנן דאז י"ל דאע"ג דנשתקע קריאת אלחנן בפי כל מ"מ מאחר שנודע להם שכן הי' שמו העריסה כשר. כיון דליכא הכא פסול רק מהפן הב'. שהוא מראית עין מחמת שיאמרו דבודאי לא זהו המגרש ומכיון שיודעים שזה הי' נקרא בשום פעם אלחנן. תו ליכא לעז כלל ויבינו שפיר הרואים הטעם שכתבו אלחנן משום דהוא מדינא עיקר השם וליכא למימר דבעינן דוקא שיהי' הוכחה להרואין שזהו המגרש אבל כל שיש להם ספק הוא פסול דז"א דא"כ גם כשכותבין אלחנן דמתקרי חנן יעלה ספק בלבם. אולי זה המגרש לא הי' נקרא מעולם אלחנן. א"ו כל שיהי' אפשר להם לתרץ דברי הגט תו ליכא לעז ולכן כשיראו תוך הגט כתוב חנן. אין להם הוכחה לומר שאין זה המגרש ויעלו על לבם שחנן זה הי' נקרא בשום פעם אלחנן ונשאר שם זה לעיקר א"כ ה"ה וכ"ש בידוע שהי' שמו העריסה אלחנן אע"ג דאין כתוב רק אלחנן דליכא להם הוכחה לומר שאין זה המגרש אלא יאמרו שכתבו עיקר שמו ממילא ליכא לעז כלל והוי שפיר ככותב שם העיקר הרי דשפיר יש מקום עדיין לומר דבאלחנן לבד ג"כ כשר ואף שהביא הרב הנ"ל דדעת הג"פ בנשתקע לפסול בכתוב אלחנן לבד הנה ספר הג"פ אינו לפני אכן נודע הדבר מדברי הרב הנ"ל עצמו שהביא בתשובתו השנית בסי' ד' אות ט' ד"ה הדרן דהג"פ פוסל בכתב שם העיקר לבד והניח שם טפל נמצא אין ראיה מהג"פ כלל ולדידן באמת כשר כי בכל המחברים שלנו לא מצאנו מי שיפסול בדיעבד בכותב שם העיקר לבד ודעת כל הקדמונים והאחרונים פה אחד להכשיר אלא דאפ"ה אני מכניס א"ע להאריך בדבר זה מאחר שהביא הרב הנ"ל מדברי הג"פ לומר דחשיב אלחנן נשתקע ומש"ה פסול אפילו כתבו שניהם כמבואר בתשובתו השני' אות ח' ולסברא זו נסתר כל הנ"ל דודאי פסול באלחנן לחוד או בשניהם מהפן הא' דיש בו פסול מדינא כיון דחשיב נשתקע הגם דנ"ל דמהרש"ל חולק על סברא זו ודלא כמ"ש הרב באות ח' מ"מ אין זה ברור כ"כ ומש"ה כעת אני מסופק מאוד באלחנן לחוד בנשתקע איך לעשות עובדא במקום דחוק ועיגון ולכתחלה יש ליתן בגט הא' חנן לבד מטעם שמא חשיב נשתקע ובשני אלחנן דמתקרי חנן דאי לא חשבינן אלחנן נשתקע נ"ל דהוא שם עיקר כך נ"ל לכתחלה להלכה ולא למעשה וכ"ז בנשתקע אבל בלא נשתקע וכתב אלחנן לחוד וכן בנ"ד דשם מנוחה לא נשתקע שנקראת בפי המיעוט עדיין מנוחה נ"ל דמאחר דעכ"פ שם טפל הוא וכל הקדמונים מכשירים בשם טפל זולת הב"ש פוסל אפילו בדיעבד יש לסמוך על התירים שכתבתי בתשובות הנ"ל לומר דהוי שם העיקר וכשר. וכאשר גם הרב הנ"ל מסכים בתשובותיו להכשיר בלא נשתקע (וגם במ"ש הרב נ"י בסוף תשובתו השני סי' ד' דלענין פורתא מרים אין לחלק כל שלא נשתקע לגמרי אין כן דעת הגאון בנודע ביהודא סי' פ"ח ע"ש בד"ה ובפרט ובד"ה ומעתה סיומא כו'. ע"ש שכתב דמיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא דמי אלא בעינן מיעוטא דשכיחא לכן י"ל דכל היכא שרוצה לסמוך על המיעוט צריך לדקדק הרבה בדבר אלא בשאלתינו נתברר אח"כ עוד שהי' מיעוט גמור קורי' מנוחה וגם בלא"ה מחמת הצדדי' שכתבתי בתשובתי הראשונה התרנו אבל בלא"ה צ"ל הרבה בענין קריאת המיעוט קודם שמדמין אותו לפורתא מרים וקצת יש לדמות זה לההוא דתה"ד סס"י ר"ז. ומהר"מ פדאווה סי' כ"ח ועיין באבן העזר סי' מ"ה ע"ש) והגם שיש לי לפלפל הרבה בענין זה על דברי הרב הנ"ל לא אכניס א"ע לזה מאחר דלעיקרא דדינא דעתי כדעתו להכשיר בדיעבד ואעפ"כ נראה דהבא לצאת ידי שמים.. אם אפשר לתקן בקל שעדיין לא ניסת. והמגרש והמגורשת עדיין לפנינו יש לתקן ואולם לענין לכתחלה צריך לדעת להתיישב מאוד בדבר במנוחה ובאלחנן דאולי לא סגי בגט אחד ולכתוב בו אלחנן דמתקרי חנן. דאולי שם שהוא לפעמים שם בפ"ע כגון חנן אם הוא הרוב. הוא עיקר ומהש"ע אין ראיה שכ' אלחנן דמתקרי חנן לפמ"ש הרב נ"י בשם הג"פ. דמיירי בחותם ועולה לתורה אבל בלא"ה אולי שם הקיצור וכמו שצידד הרב באות ט'. וא"כ י"ל דצריך שני גיטין בא' מנוחה דמתקריא נוחה. והשני בהיפוך. ואע"ג דבתשובה השני אות א' מבואר דבלא נשתקע די לכתחלה לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. וביאר שם דמה שהוצרך בתשובתי הראשונה ב"ג היינו בנשתקע יעו"ש. במח"כ כמדומה לי דאישתמוטי הוא דאישתמיט לתלות בטעות המעתיק דהמעיין בדבריו בתשובה הראשונה בסופה כתוב בלשון זה אמנם לכתחלה צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקריא נוחה לחוד. כיון דרובא נוחה כו'. הרי מבואר דמיירי ברובא נוחה ומיעוטא מנוחה. וצריך להתיישב הרבה. איך לעשות בזה לכתחלה אם סגי בגט אחד או צריך שני גיטין וגם אם לכתוב דמתקריא נוחה או המכונה כאשר כתבתי בתשובתי השני' בתחלה ונלאיתי להאריך יותר מאחר דאין פלפול זה נוגע לעובדא שלפנינו שהוא דיעבד וזילותא רבא לבי דינא והמגרש אינו לפנינו הסכמנו להכשיר בדיעבד והאלקי' הרועה אותי מעודי יעזרני לבל יארע תקלה על ידי ואשאל מאלקי המערכה שלא אכשל בדבר הלכה. ויחנני חכמה ודעת. ויצילני מכל מכשול וטעות דברי המעתיר הק' והצעיר כו'

שאלה ח איש א' אשר ניתן לו בעת לדתו שם אלכסנדר זיסקינד ועולה לס"ת בשם אלכסנדר לבד. וחותם א"ע בשניהם אלכסנדר זיסקינד ואח"כ נקרא זוסא מימי נערותו בפי כל אין יודעי' לו רק שם זוסא זולת שחותם ועולה לתורה כהנ"ל איך יש לכתוב שמו בגט

תשובה הנה יש בדבר הזה ארבעה ספיקות א' אם לכתוב כלל שם זוסא בגט או לא. שנית אם להקדים שם זיסקינד לשם זוסא או דילמא שם זוסא קודם לזיסקינד. שלישית אם יתברר לנו להקדים שם זיסקינד אכתי יש לספק אם לכתוב על זוסא המכונה או דמתקרי ד' כיון שמבטא לשון מדינתינו זיסקינד ביו"ד אחר הזיי"ן והוא חותם א"ע מנערותו בוי"ו איך יש לכתוב בגט וכל אלו הספיקות יתבארו תוך דברינו ונשיב על ראשון ראשון כו'

הספק הראשון הוא דלכאורה זוסא הוא קיצור השם מזיסקינד או אפשר ג"כ דמובלע ממש ודמי ללייזר מאליעזר אכן נרא' פשוט דצריכין לכותבו חדא דכינוי זוסא יש לו כמה שמות הקודש כאשר תראה בסדר שמות. וגם נראה הואיל ושם אלכסנדר יש לו כינויים אחרים כמבואר בסדר שמות אות זיי"ן אע"ג דזיסקינד אין לו קיצור שם אחר צריכין לכותבו ג"כ אע"פ שיש לחלק קצת נראה עיקר כמ"ש ותו דדמי לחנן מאלחנן דאע"ג דהוא קיצור השם אפ"ה צריכין לכותבו הואיל והוא ג"כ לפעמים שם בפ"ע. ה"נ בשמות הלעז אלו. כיון דזוסא בעצמו הוא פעמים כינוי בפ"ע לאלכסנדר ולהרבה שמות עוד מש"ה צריכין לכותבו דזיל בתר טעמא דהטעם היא דבני אדם השומעים שקורים אותו בקיצור השם אינם יודעים שהוא קיצור השם אלא סוברים דשמו חנן וכיון שיראו כתוב בגט אלחנן יאמרו איש אחר הוא משא"כ כשכותבין דמתקרי חנן ישים אל לבו דזה היא דאע"פ שנקרא רק בשם אחד וכאן כתוב שניהם אין בזה טעות כמו בשני שמות דמקום כתיבה ונתינה דחשש ר"ג לזה שיהיה נקרא שינוי לבני מקום הנתינה ולבני הכתיבה ותיקן לכתוב שניהם ממילא ה"ה בשני כינויים וא' הוא קיצור השם מהאחד והוא ג"כ לפעמים כינוי בפ"ע א"כ סוברים העולם שאין לו כינוי זוסקינד רק כינוי זוסא יש לו לשם קודש שלו ונראה להם שינוי בגט שכתוב בו זוסקינד לומר שאין זה המגרש מש"ה צריך לכתוב שניהם ותו דהא קיצור השם אע"פ שא"צ לכותבו מ"מ אם כתבו שפיר דמי ואפילו לכתחל' רשאי לכותבו מש"ה היכ' דאיכא פלוגתא או ס' אם הוא קיצו' השם צריכין לכותבו ממיל' כאן מאן מפיס אם מה שנקר' זוסא גרם לו שקיצרו שם זוסקינד אולי ניתוסף לו כינוי אחר כיון דשם זוסא הוא באמת ג"כ כינוי לאלכסנדר ממילא כיון דיש ס' דלפ"ז אינו קיצור השם כלל דאין לו שייכות לשם זיסקינד רק עוד כינוי ניתוסף לו וממילא היכא דיש ספק צריכין לכותבו כן נ"ל פשוט אין מהצורך להאריך בו

הספק השני איזה להקדים זיסקינד או זוסא. ונבאר ד"ז בארוכה הנה נודע דמי שיש לו ב' שמות אז השם שקורין לו הרוב הוא השם העיקר והשני שם טפל מההוא דרובא מרים רק דאנן קי"ל דהיינו דווקא בשני שמות קודש או ב' שמות לעז משא"כ בש"ק וש"ל אפי' רובא של לעז ופורתא ש"ק הוי ש"ק העיקר ומעתה יש לכאורה להסתפק מי שיש לו ש"ק וכינוי. ואח"כ נקרא ש"ל אחר בפי רוב מי נימא הואיל דש"ק דוחה הרוב גם כינוי שלו דוחה הרוב ויוקדם ש"ק עם