נאות דשא קמ

כך ומצד השכל לא הי' אפשר כלל להערל לבטל שכירותם ושמא לא אמר כך רק ליראו ולבהלו כדי שימלא משאלתו ואפי' אם יהי' איזה אומדנא שהי' יכול לעשות כך מ"מ איכא דגזים ולא עביד והי' לו להמתין קצת או לבקש על נפשו מהערל ולהגיד לו שאינו יכול להשכיר לו בלי שותפו עבור שזה נפל לחלקם והי' הערל מדבר עם השותפים אולי לא השגיחו הם בדברי הערל או היו מרצים ומפייסים אותו וא"כ אין לקרוא לדבר זה טובת השותפים והדבר ניכר ונראה לעינים והוכיח סופו על תחלתו שנתכוין לגוזלם ולהפסידם והעלים רשעתו מהם עד שנסע ר אברהם לחלק הב' כדי שישארו השותפים קרח מכאן וקרח מכאן ויש לכל אשר נגע יראת ה' בלבו להשיב לו גמולו בראשו עפ"י הדין והאמת וכ"ז ברור ואמת

ובענין מה שאמרנו לעיל. (בד"ה מכל טעמים האלו) דמה שלא יוכל להתברר ישבעו השותפים ויטלו מצד תקנות נגזל אין להקשות הרי לא הי' עדים בשעת מעשה שהשכיר להערל וא"כ למה יהי' השותפים נאמנים בשבועה הא יש לפלוני מגו דלא גזלתיך דהיינו שאם רצה הי' אומר שהשותפים עצמם השכירו להערל והיכי דאית לי' מגו מהימן עיין בר"ס צ' הא ליתא חדא כיון שמודה שגוזלם הו"ל מגו במקום חזקה כמ"ש הסמ"ע בסימן שס"ד סק"ב. (ויש לפלפל בזה דל"ד לההוא דהתם ולא ראיתי להאריך בזה דבלא"ה אין כאן מקום מגו מהטעמים שיתבארו) ותו דכבר נתפרסם לכל העולם מהמעשה הרע שעשה שהשכיר להערל חלק שותפיו ובדבר מפורסם לא אמרינן מגו כמבואר בסימן ע"ב סעיף י"ח בהגה"ה וסימן ע"ט סעיף ט' בהגה"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ג ובש"ך סימן קמ"ט סקי"ח וס"ק כ"ב ובסימן ק"ן סעיף ה' ושאר דוכתי טובי ותו דודאי נתברר דבר זה מכתב האורנדא שכתב להערל ואין כאן מקום למגו וגם בלא"ה המעיין בסימן פ"ב בדיני מגו יראה דהא לאו מגו הוא מכמה טעמים ועוד נראה דבלא"ה ליכא כאן מקום למגו לפי המבואר בסימן שפ"ב בהגה"ה דשאר מזיק אינו נאמן לומר אתה נתת לי רשות אפי' יש לו מגו דלא הזקתי וע"ש כי יש לפלפל בזה ולא אאריך כי כבר יש די במה שכתבנו ותו דהא כתבנו שם דבלא"ה השותפים נשבעים מצד שהוא חשוד יעו"ש בהא סלקינן שבעד הגזלה שגזל חלק הג' ישלם כשעת הגזלה מה שהי' שוה על ב' שנים וא"כ ששה עשר מאות מחויב תיכף והמותר יתברר ע"י שומא מה שוה לכל העולם ומה שוה לדידהו ואם יתברר לקמן שישלם פלוני בעד היזקות שהי' להם בחלק הב' ישלם להם כאן מה ששוה לכל העולם ואם נפטרנו שם מהיזקות ישלם כאן מה ששוה לדידהו ונתבארה הטענה השני' בסייעתא דשמיא

שאלה מ"ז

ובדבר הטענה השלישית שטוענים השותפים שע"י שגזל מהם החלק הג' והעלים מהם והודיעם פתאום והם היו כבידים במקנה וקנין בחלק הב' שישבו שם מקדם ועתה נשארו בלי אורנדא מחמת זה הי' להם היזקות רבות כאשר ביארו לפנינו בכתב כל היזקות ועולים לסך רב וזאת שנית שמחמת שבא פלוני הנ"ל במלשונות להאדון וציוה לזורקם לפני הרחוב וכן עשו מחמת זה הי' שם כמה גניבות והיזקות לבד מההיזקות שנגרם ע"י מה שנשארו בלי אורנדא וגם היזקות אלו ביארו לפנינו בכתב

נראה לנו עפ"י מה שכתבנו בסימן הקודם בד"ה (והנראה אצלינו בס' זה יעו"ש) דגם נ"ד דמי למי שגזל או שרף חמץ שעבר עליו הפסח ומחמת זה נצמח לו היזק דחייב לשלם ההיזק הנמשך. מכ"ש בכאן דהשתא ומה התם שגזל דבר שאינו שוה כלום אפילו הכא חייב בהיזק הנמשך מה שבריא היזק מכל שכן כאן אשר יבורר עפ"י רענדאריש בקיאים אותן היזקות הכרחיים הנמשכים ממה שנשאר בלי אורנדא מחויב לשלם ואף על גב דבגוזל חמץ פסק הש"ך דפטור כבר ביארנו בסימן הקודם דהיינו משום דהוי מלתא דלא שכיחא משא"כ בנ"ד וגם ביארנו שם (בד"ה ואל יפול) דנ"ד לא דמי לדברי המרדכי בהזיק ממונו של חבירו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר דפטור משום דהתם אינו היזק הכרחי משא"כ בזה שההיזק הוא הכרחי ונמשך ממילא בעל כרחו של האדם אשר לא יוכל להמלט מאותו ההיזק הוי הכל הפסד וגזילה א' וחייב לשלם יעו"ש בדברינו בביאור ודבר זה ברור דאלת"ה איך מקום לחייב בשרף חמץ שעבר עליו הפסח שישלם ההיזק הנמשך לו הא הוי ממון אחר א"ו כנ"ל כנ"ל בזה

וכן מבואר בתשובת הב"ח סימן ס"א בפשיטות שהנוטל האורנדא מיד חברו נקרא מזיק בידים וחייב לשלם כל היזקות וכל הוצאות ובדברי מוהרש"ל ז"ל סימן פ"ט מבואר יותר על א' שהחזיק במכס כמה שנים ובתוך כך עשה חובות ערך ט"ו מאות ואח"כ באו אנשים ונתנו הוספה על המכס ומחמת זה אינו יכול עוד לגבות חובותיו והשיבו כל הגדולים שמחויבים לשלם כל היזקותיו (ועיין בדיני חזקה דכנה"ג במסגרת השלחן סימן ק"מ אות מ"ז) והוא חיזק דבריהם וחייבם וכ' שלא הי' צריך לחזק דברי הגדולים רק שחש לב"ד טועה יעו"ש ויותר מזה כ' שם דאעפ"י שהי' תקנה באותה מדינה שהרשות ליתן הוספות על האורנדיש עבור שלום מלכות ואפ"ה חייבו אותם כל הגדולים לשלם באמרם כיון שהתקנה הוא נגד הדין תורה הבו דלא לוסיף עלה ולא התירו בתקנתם אלא באופן שימשך מניעת ריוח לחברו לא שיומשך לו היזק יעו"ש באורך ודע דתשובה זו דמהרש"ל סותרת בכמה דברים לתשובתו שבסימן. ל"ו להמעיין ורואין אנו כי הוא ז"ל חזר בעצמו מההוא דסימן ל"ו אשר שם הטיח דברים על אותו המורה שהזכיר שם והוא הגאון מו"ה יצחק בצלאלש וכבר קראו אחריו מלא כל גאוני דורו על דבריו שם והחזיקו בפסק הגאון מוהרי"ב הנ"ל ועיין בשארית יוסף סימן י"ז מה שהטיח מאוד על מוהרש"ל ז"ל וכן גס הוא עצמו חזר וביטל דבריו נגד כל גאוני דורו וחיזק דבריהם ולכך אותה התשובה דסימן פ"ט הוא עיקר ועתה מי יבא אחרי המלכים האדירים האלה מוהרש"ל וב"ח וכל גאוני דורם אשר עשו כ"פ הלכה למעשה ומעשה רב האם נבא עוד לחקור ולתור ולדרוש אם יפו דנו לא יעשה כן בישראל כי מימיהם של גאונים אלו אנו שותין ומי יתן והי' לבבנו שלם בתורתם להשכיל בכל דבריהם ולא לבדוק אחריהם מעתה הרי הדברים ק"ו אם הגאונים הללו חייבו לשלם הוצאות והיזקות ע"י מה שנתנו הוספה אחרי כלות משך אורנדא ק"ו ב"ב של ק"ו במי שכבר קנה האורנדא ובא אחד ועשה רשעות גדולה וגזל מידם בחזקה באמצע המשך ומכ"ש שהוסיף רשעה על רשעתו שמסרו ליד גוי פשיטא דחייב לשלם כל היזקות הנמשך מזה ויותר מזה דמהרש"ל שם ביאר דלפי מה שמחלק ריב"א בין גרמי לגרמא פשיטא דחייבים רק דלאותן המפרשים שמחלקים בדרכים אחרים יוכל ב"ד טועה לטעות לפוטרם מש"ה הוצרך שם לאריכות שלו יעו"ש וא"כ לפי מה שכבר הוקבע הלכה עפ"י גדולי האחרונים הש"ך בסימן שפ"ו סק"א שקבע מסמרות בדעת הריב"א שהוא סברות ריצב"א דכל דד"ג קנסא בדבר הרגיל שנראה לחכמים לקנוס א"כ פשיטא דחייבים בלי שום פלפול וכדברי מהרש"ל ואע"ג דכ' שם הש"ך בס"ק ק"ד דדוקא מלתא דמצינן בש"ס אבל בשליש שהוחזר השטר מאן לימא לן דשכיח הוא וכיון דד"ג אינו אלא קנסא דרבנן הבו דלא לוסיף ואין לך אלא מה שאחז"ל עכ"ל היינו דוקא בדבר דמצינן למימר שהוא מלתא דלא שכיח וכענין שליש שהחזיר את השטר ממילא כל מה דלא מצינן ליה בש"ס אמרינן אולי הא מלתא לא שכיח משא"כ בעניני האורנדיש דמעשים אלו הוא מידי דשכיח מאוד וכי מה יעשה העני הזה במה שלא הי' אורנדיש בימי האמוראים בעלי הש"ס משום הא יאכל הלה וחדי ונאמר כיון דאינו נמצא בתלמוד אינו חייב לשלם הא פשיטא דליתא ותו דאפילו אם היו גם בימי האמוראים אורנדיש ולא הוזכר בדבריהם מ"מ לא הוי פליג עלי' הש"ך בדבר שהוא ודאי שכיח ובפרט שאע"ג שלא הוזכר בתלמוד הרי הוזכר בדברי המרש"ל והב"ח וכל גאוני הדור ההוא אל תבוז כי זקנה אמך וכ"ז ברור ופשוט ואולם לא שיצטרך פלוני לשלם כל ההיזק שאמרו הם אלא צריך להושיב ג' אורנדארש בקיאים שיבינו ההיזקות אשר נמשכין ע"י שנשארו בלי אורנדא וזה ישלם על פי שבועתם שהי' להם הזיקות אלו (ואם נאמר בהא מחושואיל"מ ויהיה מחויב לשלם בלי שבועתם עיין בדברינו בסימן הקודם בד"ה מכל טעמים האלו יעו"ש ובהא השותפים מודים שפלוני אינו יודע) אבל מה שיהי' נראה לבקיאים היזקים שאינם נאותים כלל לימשך ע"י מה שנשארו בלי אורנדא רק שבא מעצמו והמה הי' יכולים להנצל מזה ולא הצילו בשאט בנפש א"צ פלוני לשלם והכל לפי ראות הבקיאים ובענין היזקות שנצמח להם ע"י זריקתם לחוץ נראה דהוי לי' דין מסור דאחוי אחוויי או דין משסה ואין בידינו כ"כ לחייבו בהיזקות אלו הן על פי החילוקים של המפרשים בין גרמא לגרמי עיין בסמ"ע רסי' שפ"ו סק"א באורך דשמא דאע"ג דבאחוי כ' שם דחייב דהוי קלי' בדבורו מ"מ י"ל דהיינו דוקא שהראה לאנס שאותו האנס יטלנו לעצמו או קליא בדבורי' משום כתוא מכמר. משא"כ כאן הוי שיסה בזו את הנכרים דהא לא הראה להם שיקחו לעצמם וגם י"ל דגם בהא שייך כתוא מכמר שממון ישראל נפל לידיהם לשלוט בו ועת אשר שלט האדם באדם הם גוזלין וחומסין וחוטפין והן לחילוק הריצב"א הנ"ל מי יודע אם ענין הזה הוא מלתא דשכיחא ואולי מלתא דלא שכיחא הוא שיעשה אדם רשעת כזה ולכן אין בידינו להחליט הדבר לא לחיוב ולא לפטור ולפי שאנו רואים שלא יעלו היזקות הללו לסך רב לא שמנו עיונינו היטב בזה והנחנו דבר זה סוף דבר בטענה הזו שעפ"י דברי הבקיאים ההיזיקות הנאותות לבא ע"י שנשארו בלי אורנדא ושלא הי' אפשר להשותפים להנצל מהם מחויב פלוני לשלם. אבל מה שהן יכולין להנצל אפילו ע"י טרחא אין בידינו לחייבו ואולם לפי מה שבארנו בסימן הקודם לענין הגזלנים משלמין כשעת הגזלה וע"ש שהנחנו הדבר עד אשר יבורר דין דכאן יעו"ש בסוף הסימן כי אין לכפול הדברים ועתה אחר שבררנו דין דכאן נבאר עתה איך הדין שם ומובן הדבר דבודאי ההיזקות אשר ישלם פלוני עפ"י הבקיאים אין לשום בתוך החלק הג' כמה שוה לדידהו אבל אותן ההיזקות אשר היו יכולין להציל ע"י טרחא דאמרינן כאן דפטור פלוני א"כ בודאי יהי' נשומין בתוך החלק הג' כמה שוה לדידהו יותר עבור שלא יצטרכו לאותן הטרחות להנצל מהיזקות וככה ישלם והברירה ביד השותפים שאם ירצו לא ישבעו כלל על