נאות דשא קלט

והרי הש"ך הקשה זאת על התוספת שמחלקים בין שורף שטרותיו לשור הנסקל ודעתו דמאן דמחייב בשורף שטרותיו מחייב גם בזה ממילא כיון דאנן קיי"ל בשורף שטרותיו דחייב כמבואר בסימן שפ"ו סעיף ב' יש לנו לחייב גם במה ששוה אצלו ואינו שוה לכל האדם וכנ"ל ואיכא ראיה שפיר אלא דלכאורה יש להביא ראיה להיפוך ממ"ש הש"ך סימן ע"ב ס"ק מ"ם באחד שהפקיד לחברו סייף של כותי והזיקו בידים א"צ לשלם רק כפי שהי' שוה הסייף אבל מה שהכותי מעליל עליו זה א"צ לשלם לו ע"ש הרי דאע"ג דאצל זה הסייף שוה יותר משום שעל ידה ינצל מהיזק מעלילות הכותי אפ"ה לא מצי למימר מאי הוי ליה גבי' דאזיקתי' וא"צ לשלם רק כפי מה ששוה לכל העולם ולא כפי מה ששוה אצלו אכן אין משם ראי' דהתם בעת ההיזק שעדיין לא הי' העלילה בעולם לא הי' הסייף שוה גם אצל המפקיד רק כמו שהוא שוה לכל העולם כיון דעדיין לא נולדה העלילה וכן בתשובת הרא"ש שהביא המחבר בס"ס שע"ח דאע"ג דדאין ליה התם כמזיק במזיד ובפשיע' אפ"ה אינו מחייבו במה שהכותי מעליל והיינו נמי מה"ט משום דבשעת ההיזק לא נודע עדיין שהכותי מעליל א"כ מסתמא אינו שוה יותר רק הדמים משא"כ כאן דבעת שהיזיקו הי' גלוי וידוע ששוה אצל השותפים סך רב כי אם ישארו בלא אורנדא יצמח להם היזקות א"כ י"ל שפיר דכיון דצריך לשלם כפי מה שהי' שוה בעת הגזלה ומחמת שבעת הגזלה הי' שוה להם יותר ככה צריך לשלם ועיין שם בלשון הש"ך ס"ק מ"ם בסופו שסיים ואפי' בהזיק בידים פטור מעלילה וכדלקמן רסי' שע"ח ע"ש בלשון זה ודאי יש שם ט"ס כי בר"ס שע"ח אין רמז לזה ויש אצלינו ספק אי צ"ל וכדלקמן ססי' שע"ח והכוונה לתשובת הרא"ש הנ"ל או אם צ"ל בר"ס שפ"ח ויהי' כוונתו להא דמבואר שם דמידי דלא הו"ל לאסוקי דעתיה פטור כשהוזקו עיי"ש ברסי' שפ"ח סעיף א' וה"נ כאן בדין הסייף לא הו"ל לאסוקי דעתיה שזה יעליל עליו מש"ה פטור ואם כך יהי' כוונת הש"ך ממילא במידי דהו"ל לאסוקי דעתי' הו"ל דין מזיק בידים בכל היזקות הנצמחים לו וחייב לשלם וא"כ בנ"ד הי' חייב לשלם כל מה שהי' שוה אצלו ומ"מ יותר נראה בעינינו לגרוס וכדלקמן בססי' שע"ח וא"כ אין מדברי הש"ך ראיה לנ"ד לא לפטור ולא לחיוב

והנראה אצלינו בספק זה שנסתפקנו בו דהוא ממש פלוגתא דר"ש ורבנן בב"ק דף צ"ח ע"ב דאמר הש"ס בשורף חמץ שעבר עליו הפסח אצל הנפקד או הגזלן באנו למחלוקת ר"ש ורבנן. דלר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב לשלם משום דגרם לו הפסד דאם הי' החמץ הי' יכול לומר הש"ל ומש"ה חייב לשלם אע"ג דהחמץ אינו שוה שום דבר דהא אסור בהנאה לכל העולם מ"מ גבי האי גברא שוה שהי' יכול להנצל מהיזק תשלומין ולרבנן דאמרו לאו כממון דמי פטור וא"כ אנן קיי"ל כרבנן וכמו שהאריך הש"ך בסימן שפ"ו ס"ק יו"ד וא"כ לכאורה שפטור מלשלם מה ששוה לזה יותר מלכל העולם ואע"ג דל"ד לגמרי דהתם גוף הדבר אינו שוה כלום לשום אדם ואינו דבר שבממון כלל וא"כ שפיר י"ל דהוי גרמא בעלמא כיון דהזיק עפרא בעלמא משא"כ דבר שבגופו ממון רק שלכל אדם אינו שוה כ"כ כמו אצל זה שפיר י"ל דכל מה ששוה אצל זה חייב לשלם ובפרט אחר שראינו בעינינו שהשותפים רצו ליתן עבורו כ"כ מעות ופלוני עצמו קלקל להם כמבואר בלשון השאלה מ"מ און בידינו מסברא זו להוציא ממון דהא שפיר י"ל דלענין המותר מה ששוה אצלו יותר מלשאר אדם דמי לחמץ שאין גופו ממון כלל וא"כ בשביל שאנו מדמין לא נוציא ממון. איברא דכל זה ליתא אחרי שאתה רואה בש"ך סימן שפ"ו סקי"א מה שהביא בשם הרמב"ן לחייב בשורף חמץ מחמת שגרם להפסיד ממון מכיסו ומהרש"ל השיג עליו איך פסק כר' שמעון ותירץ הש"ך שם דסבירא ליה להרמב"ן דלא כתירוץ התוספת הראשון משום דמה לי ששוה לכל העולם או ששוה לו סוף סוף גרם לו היזק ומודי רבנן בהא יעו"ש ומיישב דברי הרמב"ן להלכה הרי חזינן דהכי הלכתא דאף שלא שוה לכל העולם רק אצלו לבד חייב ג"כ רק שסיים שם הש"ך לחלוק על הרמב"ן מטעם אחר מחמת שהעלה שם בסק"א דמידי דלא שכיח פטור בדד"ג וכ שם בסק"א וז"ל אבל גוזל חמץ ועבר עליו הפסח לא שכיחא וגם אינו ראוי לקונסו שהרי אדרבא בשרפתו גרם תשלומין לנגזל והפסד לגזלן עכ"ל מה"ט לחוד חלק על הרמב"ן וכל דברי הש"ך הללו סלקי אליבא דהלכתא להמעיין בהסוגיית וסוגיא דעלמא כוותי' ממילא לפ"ז בנ"ד לא מבעיא להרמב"ן ודאי חייב אלא אפילו להש"ך שחלק עליו מטעמים הנ"ל משא"כ בנ"ד שהוא מלתא דשכיח טובא שקונים אורנדיש ואח"כ באים אנשי בליעל ונוטלין מידם וגורמין להם היזקות וכבר נתקבצו ע"ז גדולי הדורות ועשו תקנות לרוב הקלקולים שנתהוה מזה וכאשר יתבאר אי"ה לקמן מדברי תשובת הב"ח סימן ס"א ותשובת רש"ל סי' פ"ט א"כ פשיטא ופשיטא שחייב פלוני לשלם להשותפים כל מה שהי' שוה להם אותו החלק הג' שגזל מידם ומסרו בידים ליד גוי

ואל יפול לב אדם להקשות על דברינו מדברי המרדכי ריש הגוזל קמא הובא בש"ך סימן שפ"ח סקל"ז שכ' שם ויש לחלק בין נזקי גופו לנזקי ממונו כו' אבל כשהזיק לממונו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר כו' ופטור יעו"ש וא"כ איך אנו מחייבין כאן לאותו פלוני ששילם בעד חלק הג' כפי מה ששוה אצלם ע"י מה שנגרם להם היזקות בחלק הב' שישבו שם מקדם הא הו"ל מזיק ממונו של חברו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר הא ליתא מכמה טעמא חדא והוא העיקר דהמעיין שם במרדכי כל דבריו יראה שאין זה ענין כלל לנ"ד דהתם מחלק בין נזקי גופו לממונו דבגופו אם הזיקו מחויב לשלם מה שנותן לרופא אע"ג שמשלם נזק במה שנפחת מדמיו משא"כ חובל בהמות חברו אינו משלם רק ההיזק ולא מה שצריך ליתן לרופא והיינו משום דכשמזיק לגופו על כרחו הוא נפסד גם הפסד ממון דאי אפשר להשתמט מלרפאות עצמו דמאן דכאיב ליה כאיכא אזיל לבי אסיא משום הכי חייב לשלם רפוי לבד מן הנזק מה שאין כן בחובל בהמה מי מכריחו לרפואתה מש"ה אין לו לשלם רק נזק יעו"ש משא"כ כל כי האי גוונא דנ"ד דע"כ נפסד ממון אחר א"כ הכל הפסד א' הוא שהפסידו וחייב לשלם כמו בנזקי גופו. ותו דהא בזורק מטבע של חברו כ' ג"כ שם המרדכי דפטור מלשלם מה שצריך ליתן לבר אמוראי שיעלהו מן הים משום דהוי ג"כ שמחמת אותו ממון נפסד ממון אחר ואפ"ה. כ' שם דהיינו דוקא באדי' אדוי' אבל שקלי' בידו מגזל גזלי' והשבה בעי למעבד ממילא בנ"ד שכבר ביארנו שיש לו דין גזלן ומסור שנשא ונתן ביד וא"כ חייב לשלם גם ממון אחר ותו דבלא"ה אין דברי המרדכי ענין למה שאנו עסוקים בו דהא אין אנו מדברים עתה אם מחויב לשלם אותו ההיזקות שנצמח להשותפים בחלק הב' ע"י שלקח מהם החלק הג' אלא שאנו אומרים דכיון דהו"ל גזלן בחלק הג' וצריך לשלם כפי מה שהיה שוה בשעת הגזלה צריך לשלם כפי מה שהי' שוה אצלם וא"כ אין זה ענין לההוא דהמרדכי שע"י אותו ממון נפסד ממון אחר דכאן משלם בעד אותו ממון עצמו שגזל כפי מה שהיה שוה אצלו

מבל הלין טעמי אנו דנין בזה ואומרים שאף אם באותו טענה שהשותפין חוב היזקם בחלק הב' ע"י גזלות החלק הג' נפטור לפ' מלשלם אפ"ה חייב לשלם בעד החלק הג' כפי מה ששוה אצלם יותר ממה ששוה לכל העולם מחמת שע"י החלק הג' ניצלים מהיזקות ומיהו לא כפי מה שאנו רואין שרצו השותפים ליתן בעד אותו החלק הג' אלא יהי' נישום ע"פ אוראנדריש בקיאים ומיושבים שיבינו היטב כמה חלק הג' שוה לאלו השותפים משום דשמא אף שהם רצו ליתן סך רב מ"מ אינו שוה כ"כ אפי' להם ובטלה דעתם מש"ה צריך דבר זה להתברר ע"פ שומא וככה ישלם פלוני ואולם אם נברר אי"ה לקמן (בסימן מ"ז) שמחויב פלוני לשלם היזקות שנצמח להם בחלק הב' ע"י גזילות חלק הג' אין נ"מ מכל פלפולינו הזה דאז בודאי אין אותו פלוני צריך לשלם בעד החלק הג' רק כאשר שוה לכל העולם ולא כפי מה ששוה לדידהו דהא בעד ההיזקות משלם מבחוץ רק דכל פלפולינו זה אם נברר שם שאין פלוני חייב לשלם בעד ההיזקות ונאמר דהוי גרמא בעלמא וכדומה אז עכ"פ חייב לשלם מצד כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה כפי מה שהי' אצלם עפ"י שומא והדבר מובן דשומא זו לא יעלה לסך כל היזקות בשלימות והבן. ואם לחשך אדם לומר ולהקשות על דברינו אלה ממה שביארנו בסוף טענה הראשונה דלפ"ד פלוני נשארו כולם שותפים בחלק הב' אף אחר שהשכיר פלוני להשותפים חלק הג' ולפ"ד השותפים אין להם בחלק הב' כלום ואמרנו שם מחמת שהם מזכים לפלוני אף שלפי דברי עצמו הוא חייב אין מוציאין ממון מיד המוחזק וא"כ למה נחייב עתה את פלוני עבור החלק הג' שהשכיר להערל הלא אומר שעשה זאת מחמת שהערל גיזם לו שאם לא ישכיר לו חלק הזה יטול מידם כל הגלילות וא"כ יוכל פלוני עתה לומר כיון דלפי דברי המה שותפים בחלק הב' א"כ עשיתי זאת לטובת השותפות מה שהשכרתי להערל הא ליתא דפשיטא דזה הבל המה מעשה תעתועים חדא דא"כ ממ"נ או יתחייב אטענה ראשונה או על טענה זו וזה קל להבין. ותו והוא העיקר דכל כה"ג דבר גדול כזה אפילו אם יומשך מזה איזה טובה להשותפים הי' לו להתיעץ עם שותפיו ולא כאשר עשה ברמאות להשכיר חלקם בלי ידיעתם ולכחש בפניהם איזה ימים עד אשר נשארו כתוא מכמר אשר לא יכלו לתת עצות בנפשם כלל הלזה יקרא טובת השותפות ותו דאם רצה לעשות לטובת השותפות מאי חזית דדמא דידך סומק טפי ולמה הושכר חנק השותפים הי' לו להשכיר חלקו ותו מה טובת השותפות יש בזה מה שנשארו שותפים בחלק הב' הלא קודם מעשה הזה שהשכיר להערל חלק הג' כבר השכיר לר' אברהם חלק הב' בריוח מעט מזער א"כ מה טובה יש לשותפים בזה שלקח וגזל מהם חלק טוב כדי שיבא להם ריוח מעט מזער ותו דאפילו הי' נמשך להם טובה וכנ"ל מ"מ לא מצי למפטר נפשי' מדין שותף שעושה לטובת השותפות דהא עכ"פ בשעת עשייתן שעשה מעשה כזו הי' שינוי ופושע דאע"ג שאנו אומרים שלפ"ד אותו פלוני יכולים השותפים עתה לבטל החלוקה באופן שנשארו שותפים גם בחלק הב' מ"מ בשעת מעשה שהיו השותפים מוחזקים בחלק הג' ולא דיברו לפלוני מאומה ועדיין לא חזרו בהם ממילא הי' הכל בחזקת פלוני וא"כ פשיט' דהוי משנה ופושע ולא לטובת השותפות אלא לרעת השותפים ולטובת עצמו ותו דאפי' טובת עצמו ליכא בהא מלתא דכבר ביארנו דמה שאומר פלוני שנמשך מזה טובה להשותפים דאלולי שהשכיר להערל חלק הג' הי' נוטל כל הגלילות אין זה אלא דברי שחוק והיתול חדא מי שמע זאת מהערל שאחר כן ואפילו אם אמר כן מי שיאמר שהי' לאל ידו לעשות