נאות דשא קלא

ט' דזה ר"ל ובזבחים דף כ' ע"ב ובכמה דוכתי דדוקא דבר שיש לו מתירין כגון נסכים הבאים עם הזבח וכן ב' הלחם שאינם ניתרים אלא ע"י הכבשים בהו אין מועיל קידוש כלי לענין יוצא עד שיקדישנו מתירו אבל אבל דבר שאין צו מתירין אלא ניתר מעצמו מהני בי' קידוש כלי ליוצא ובדף מ"ה ע"ב במשנה ס"ל לר"ע כי כבשים אינם מעכבים את הלחם ואפי' אבדו כבשים לא אבד הלחם ור"ש פליג עלי' ופסק הרמב"ם כר"ע עיין הטעם בתוי"ט וקאמר התם ר' יוחנן הכל מודים שאם הזקקו זה לזה מעכבים זא"ז ואיזה זיקה שלהם זו שחיטה שאם כבר נשחטו הכבשים אין הלחם ניתר אלא על ידן אבל כל זמן שלא נשחטו אין הלחם תלוי בכבשי' ובדף מ"ו ע"ב ת"ר שתי הלחם הבאות בפני עצמן פי' לר"ע תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך ממ"נ אי לאכילה אתיין (פירש"י שיכולין להיות ניתרים בלי הכבשים לר"ע ולא בעי מתירין) ליכלינהו ואי לשרפה אתיין (דבעי דוקא מתירין) לישרפינהו לאלתר ומשני רבה לעולם לאכילה אתיין וגזרה כו' ורב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין כו' ע"ש ולפי זה פריך שפיר אלמא מדת יבש לא נתקדשה דאל"כ מיפסלי ביוצא דהא הכבשים נשחטים ביו"ט והלחם נגמרין בעי"ט דהא אין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט כדתני בסוף פרקין וא"כ הרי כל זמן שלא נשחטו הכבשים וליכא זיקה הויין שתי הלחם דבר שאין לו מתירין דהא יכולין להיות ניתרין בלי הכבשים לרבה לשטתי' וממילא כיון דהוי אין איירין מועיל בהו קידוש כלי ליפסל ביוצא ומיושב שפיר פירש"י ז"ל ומש"ה רבה לשטתי' משתבח לי' לקושיא זו ואמר הקשה אדם קשה כו' דלדידי' לשיטתו הוא וכנ"ל ואהא קאמר מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש מש"ה צריך האפי' להיות בפנים כדי שלא תפסל ביוצא וע"ז קאמר אלא אי קשיא הא קשיא דאיפסלה בלינה וצ"ל תברא ואז חוזר הקושיא הראשונה והוא עפ"י הסברא שהוצאתי לעיל עפ"י דברי החק יעקב דאעפ"י דקידש התנור אינו אלא בקרומה מעליא מ"מ הכבשים מותרין לשחוט מיד בקרימה כל שהוא. והנה בדף מ"ז ס"ל לרבי דהלחם קדוש ואינו קדוש בשחיטת הכבשים והזריקה מקדשין לגמרי וראב"ש ס"ל דהשחיטה אינה מקדשן כלל ואמר אביי לאפסולי ביוצא א"ב ורבא קאמר א"ב אחריתי ונוכל לומר לדידיה דלכ"ע לא מפסלי ביוצא לפי גירסת רש"י ז"ל הראשונה דגריס לרבא תפיס פדיונו והא ודאי דמידי דנפיק לחולין ע"י פדיון לא מיפסל ביוצא עיין בגמ' דף מ"ח ובדף מ"ו בתוס' ד"ה ואיזה ע"ש ותבין כי אין כאן המקום להאריך הרבה

ולפ"ז א"ש הכל דהא קושיית הש"ס הראשונה ביארנו דאם הכלי מקדשם היה נפסל ביוצא כיון דהקידוש הוא קודם שחיטת הכבשים ואז הוי הלחם דבר שאין לו מתירין לרבה לשטתיה אלא ודאי דהכלי אינו מקדש משום הכי פריך שיהיה גם האפיה בחוץ. ומשני דהכלי אינו מקדש והתנור מקדש ופריך מאחר דהתנור מקדש איך תני אינו דוחה שבת הא איפסל בלינה אלא על כרחך תברא ממילא מאן דתני אפייתן בפנים סבירא ליה דשתי הלחם נאפין ביום טוב לפ"ז הדרא קושיא הראשונה דמ"מ אי כלי מקדש למה לישתן בחוץ ואי אינו מקדש למה אפייתן בפנים וליכא למימר דהתנור מקדש ז"א דאע"ג דתנור מקדש מ"מ כיון דהאפי' בי"ט שפיר יוכל להיות נאפה בחוץ באופן זה דמיד בקרימה כל דהו ישחטו הכבשים דהא מותר לשחוט אז הכבשים ומיד נעשה זיקה והוי הלחם דשיל"מ ממילא דאע"ג דהתנור מקדש אח"כ בעת קרימה מעליא אין מועיל קידוש התנור לענין יוצא כיון דכבר הוא דשיל"מ ושחיטת הכבשים לא קידשן לאיפסולי ביוצא לרבא לשטתי' ממילא לא יפסלו הלחם ביוצא עד אחר זריקה ממילא יכולין להיות באפה בחוץ וקודם הזריקה יקחם לעזרה דבשלמא אם מדת יבש נתקדשה זה הי' קודם השחיטה דהא השחיטה אינה עד קרימת פנים ממילא כיון דהקידוש קודם שחיטה ואז ליכא זיקה ממילא מועיל הקידוש לפסול ביוצא דאז עדיין הוי דבר שאין לו מתירין אבל מאחר דלישתן בחוץ ש"מ דמדת יבש א נתקדשה א"כ אע"ג דתנור מקדש מ"מ יוכל האפי' להיות בחוץ כנ"ל מש"ה קאמר רבא לשטתי' הקשה אדם קשה כו'. ממילא ע"י קושי' זו חוזר קושיא הראשונה דבשלמא כדהוי ס"ד מעיקרא דכולה מתני' ס"ל דאין דוחה שבת ויו"ט א"כ האפי' מעי"ט ממילא התנור מקדשה בעוד דאין זיקה ונפסל ביוצא מש"ה צריך האפי' בפנים אפילו אם מדת יבש לא נתקדשה משא"כ ע"י תברא נשאר קושית הראשונה כנ"ל ונתיישבו הד' קושיות

ועתה שפיר קאמר רב אשי מאי מבפנים זריזין ר"ל באמת אופין בי"ט בחוץ ע"י המצאה הנ"ל דמיד בקרימה כל דהו שוחטין הקרבנות אלא דלזה צריך זריזין לשחוט תיכף כי בעוד רגע יופסלו ביוצא אם לא ישחטו מהרה ויבואו לקרימה מעליא. כי התוס' בשבת כתבו שדבר מועט מתעכב בין קרימת צד א' לקרימת ב' צדדים ומש"ה צריך זריזין ובלחה"פ דליכא סברא זו מש"ה פירש"י בלה"פ משום חימוץ ופריך אי אפי' בעינן זריזין כו' לישה ועריכה נמי ר"ל בלה"פ דשם א"צ זריזין רק משום חימוץ וזה שייך גם בלישתן ומיושב קושיא ה' והוא פרפרת נאה בע"ה למבין א"כ הראיתי פנים לדברי החק יעקב דלענין לשחוט הזבח סגי בקרימה כל דהו

אכן כל זה הוא לפלפולא אבל עיקרא דמלתא נ"ל דלענין הכל בעינן קרימה מעליא וממילא שלשה חילוקי דינים יש בזה כמו שביארתי בשבת סגי בקרימת צד א' בתודה וב' הלחם ולחם הפנים בעי קרימה מעליא משני הצדדים. בפסח לענין חימוץ בעינן האי שיעורא בכל שטח המצה מש"ה נקטי בי' שיעורא דכל שפורסה לפי שאין ניכר בפנים ענין קרימה לפ"ז יצא הדבר בנ"ד לאיסור התבשילין והתערובות והריבאייזי"ן והכלים כדין חמץ בפסח במשהו

ולענין שאר המצות שנגעו בה בתנור וכן אח"כ בעודם חמין ואין יודע אם כולם נגעו או מקצתן הדבר צריך ביאור ואעתיק מ"ש זה איזה שנים בגליון הש"ע א"ח שלי בסימן תס"א סעיף ה' על מ"ש המחבר שם דחמץ ומצה שנגעו זה בזה בתנור נוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום והשאר מותר ח"ל שם רש"ל וב"ח אוסרין כולה והט"ז והמ"א והח"י מסכים ג"כ דאינו אוסר רק כדי נטילה אם לא תוך הפסח מטעם דבחמץ ליכא סרך שמנונית ובה"ג מודה רמ"א בי"ד סימן ק"ה סעיף ה' דסגי בנטילה ע"ש אמנם תמהני דהא כ' הש"ך שם ס"ק ט"ז דזהו דוקא באיסור דרבנן אבל באיסור תורה אפי' בחמץ שאין בו סרך שמנונית אוסר כולה א"כ בהך דכאן למה לא יאסר כולה ובאמת המעיין בט"ז שם יראה בהדיא דאינו מחלק וס"ל דבאיסור דאורייתא נמי סגי בכדי נטילה כל שאין בו סרך שמנונית ונראה. דהמ"א אזיל ג"כ בשיטת הט"ז מש"ה הסכימו כאן לפסק המחבר אבל העיקר כדברי הש"ך דכדבריו כן הוא בת"ח בהדיא כלל ל"ז ול"ח והמ"י עצמו כ' כן בכלל ל"ח ס"ק י"ד דדוקא באיסור דרבנן סגי בכדי נטילה, א"כ איך הסכים כאן לפסק המחבר ולפ"ז באמת הך דהכא אוסר כולה וגם על הרמ"א יש לתמוה שלא הגיה כאן כלום ומצאתי שהקשה כך בשפתי דעת בי"ד סימן ק"ה ס"ק ל"ח ולדינא כ' שם דדוקא במקום הפסד יש להורות כדברי המחבר כאן והיינו אף קודם פסח מיהו מצה כפולה אותן שנגעו במקום הכפל דכ' המ"א ס"ק י"ב דלדידן סגי בנטילה זה נ"ל נכון משום דמצה כפילה לא מקרי רק איסור דרבנן דהא אינו רק חומרה בעלמא ואע"ג דכ' הד"מ דבאותה מצה עצמה צריך ס' נגד הכפל ובפסח כולה אסור הוא חומרא בעלמא כמ"ש הט"ז סק"ה אבל בשאר מצות שנגעו בה די כדי נטילה אפילו בלי הפסד משא"כ מצה שנתחמצה חמץ גמור אסור מה שנגעה בה כולם אם לא במקום הפסד סגי בנטילה ודוקא קודם פסח אבל בפסח כולם אסורים כמ"ש הח"י ס"ק ט"ו ע"ש כן נ"ל ברור ופשוט דבכל זה אין חילוק בין נגעו זב"ז בתנור בשעת אפי' או נגעו אח"כ חוץ לתנור בעוד היס"ב ולענין אותם שנגעו שלא במקום הכפל עיין ט"ז ס"ק ד' ומ"ש וכי היכי דבשאר איסורין סגי בקליפה הלשון שלא בדקדוק דאיסור בלוע אינו יוצא בלי רוטב מחתיכה לחתיכה וא"צ אפי' קליפה כמבואר בי"ד סימן ק"ה עיין בגוף התשובה שם רק דבנשיכה כיון שנעשית קצת כגוף אחד הוצרך קליפה אבל בנגיעה לחוד א"צ קליפה כיון דהוי איסור בלוע ולדידן א"צ כלל לטעם זה דבלא"ה אותה מצה גופ' מצד השני אין בה אפי' בליעה דבמקום הכפל אינו אוסרה רק כדי נטילה ומה דאסרינן כולה תוך פסח הוא חומרא בעלמא ורש"ל לגרמי' הוצרך לטעם זה דס"ל צלי ואפי' אוסר הכל עיין ט"ז י"ד סימן ק"ה ס"ק כ"ו ע"ש ולענין משוחים בשומן כ' המ"א סקי"ב דלמנהגינו אסורה חברתה אפילו נגעה שלא בכפלה כוונתו כדי קליפה כהכרעת רמ"א בסימן תס"ז במליחה כן משמע בהדיא במ"א סימן תמ"ז סק"ב משא"כ בלי שומן א"צ קליפה אלא בנשיכה כמ"ש תחלה ולא כחידושי רז"ה ודו"ק היטב כי כ"ז עיקר לדינא כל אלה הם דברי שם בגליון הש"ע ועתה ראיתי בחק יוסף שם ס"ק י"ח שהקשה על המ"א בענין משוחים בשמן מדברי המ"א בסימן תמ"ז סק"ב ולפמ"ש ניחא

והנה בכל הדברים שהעתקתי כאן לא העברתי עתה עיוני עליהם זולת אדבר במה שנוגע לנ"ד דנראה להתיר כל המצות אחרות מתרי טעמי דהיינו מהנך ב' טעמים דמתירין בנגעו שלא במקום הכפל חדא דאותו השטח אשר באמצעית המצה מה שלא שלט האור שם אינו אוסר אותה המצה עצמה רק כדי נטילה בכל סביבותי דאע"ג דלדברינו דלעיל שהארכנו יצא לנו דאותו שטח יכול להיות חמץ דאורייתא מ"מ הרי אפילו במקום הפסד קצת כתבנו דאינו אוסר רק כדי נטילה מכ"ש כאן דיש ה"מ ומניעת שמחת יו"ט דיש לנו לומר שאותן המצות לא נאסרו רק כ"נ וכבר בא בלשון שאילתינו כי אותו השטח הוא דק באופן שכדי נטילה מכל צדדיו אינו אלא ב' אצבעות ויותר והמצה היא עבה בערך טפח ממילא המצה זו עצמה בכל צדדי' שמבחוץ ליכא בה שום קבלת טעם חמץ כי אותו השטח לא נתן טעם. רק בכל כדי נטילה ומהשטח עד צדו החיצוני של המצה יותר יש מכ"נ ונמצא לא נאסרו כל המצות שנגעו בהם ונהי דאותן הב' מצות נאסרו כולם כיון דאפי' במצה כפולה צריך סמ"ך נגד הכפל מכ"ש בהא היינו דוקא בהם עצמן מחומרא בעלמא אבל לענין אותם שנגעו בהן מוקמינן אדינא ואמרינן דלא נאסרו רק כדי נטילה סביבות השטח שנתחמץ הא חדא. ושנית דאפילו אם הוי אותו השטח אוסר כל המצה מדינא אפילו יותר מנטילה מ"מ מותרין כל המצות שנגעו בה דהא דמי לנגעו שלא במקום הכפל דהא איסור חמץ ליכא הכא רק באותו שטח עצמה אבל השאר כל המצה לא נאסרה רק מחמת שקיבלה טעם מהשטח ההוא והוי איסור בלוע ואינו יוצא בלי רוטב ואינן אוסרים כלום לכל המצות שנגעו בהם ואין לחלק ולומר דדוקא לענין מצה כפולה