נאות דשא קל

איך דרשת ללחם הפנים הא מדת יבש לא נתקדשה וכ"ת דמיירי דנתחמצה תחלה ואח"כ נאפה וחייב אחר הקרימה דז"א דא"כ תו לא אצטריך קרא למחמץ אחר המחמץ דהא בלחם הפנים לא משכחת בגוונא אחרינא אלא במחמץ אחר מחמץ דהא כבר נתחמצה קודם האפי' ובשלמא לפי מה דהוי ס"ד מעיקרא דאחר שקרמו ג"כ יכול לבא לידי חימוץ הקשו שפיר דלא מוכח מהכא מחמץ אחר מחמץ דאי לאו קרא דלא תאפה ה"א דההוא דלא תיעשה אין הכוונה רק על החימוץ גופי' דאחר שקרמו פני' אסור להחמיצה ושפיר צריך קרא דלא תאפה משא"כ השתא דא"א לבא אח"כ לחימוץ ולא משכחת אלא בנתחמצה ואח"כ קרמו ומחייבו קרא על האפי' דאח"כ לפ"ז לא צריך יתירא למחמץ אחר מחמץ כן נ"ל

וחוזרני לענין הראשון ונראה להביא ראי' ברורה לדברינו דכל האי כללא דכיילי הפוסקים דקרימת פנים הוי שיעורא דאין חונ"מ הכוונה אותו מקום הנקרם דהרי מקור דין המצה בפסחים דף ל"ו ובמנחות דף ע"ח דקאמר יוצאין במצה נא ומפרש דהיינו כל שפורסה ואין חונ"מ וקאמר וכן לענין לחמי תודה דכל שפורסה כו' קרוי לחם לשחוט הזבח עליהן ופריך פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב כו ע"ש והנה התוס' והר"ן במס' שבת הביא הירושלמי מודה ר"א בלחם הפנים שאינו קרוי לחם עד שיקרמו פני' ופירשו דר"ל דאע"ג דר"א מקיל לענין ליתן פת בתנור ע"ש עם חשיכה דסגי כדי שיקרום כל דהו דהכוונה מצד א' אבל לענין לחם הפנים מודה דאינו קרוי לחם עד קרימה מעליא מב' צדדים עיי"ש ממילא הדבר פשוט דה"ה שתי הלחם ולחמי תורה דג"כ בעינן בהו קרומה מעליא ובקרימה כ"ד לא מקרי לחם ממילא כיון דהש"ס מדמה מצה ללחמי תודה ופריך פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב מבואר דשניהם שוים לגמרי וא"כ גם במצה בעינן עכ"פ קרימה מב' צדדים ואע"ג דהאי לענין אם יוצאים בה מיירי מ"מ כבר ביאר המרדכי וכל הפוסקים שם בפסחים דלענין חימוץ ג"כ איירי ולפ"ז כיון דלענין שבת קיי"ל כר"א דסגי בקרימת צד א' ויהבי שם הפוסקים שיעורא כל שפורסה ובמצה דבעינן קרימה מב' צדדים ויהבי נמי שיעורא כל שפורסה והרי חילוק גדול יש בין קרימת צד א' לקרימת ב' צדדים ואיך יהבי חד שיעורא למלתייהו והיותר תימא על התוספות שם במנחות דף ע"ח שכתבו וזה לשונו כל שפורסה נ' דכהאי גוונא שיקרמו פניה דפ"ק דשבת והרי לא דמי דהא שם כתבו בעצמם דמודה ר"א דאינו קרוי לחם אלא בקרומה מעליא והכא קאמר הש"ס הטעם דלחם כתיב בהו א"כ מיירי בקרימה מעליא ובשבת בקרימה כל דהו סגי

אשר מחמת כ"ז נ"ל כדברינו דכל הנך שיעורים בשבת ובמצה איירי דאין חונ"מ במקום הנקרם ולא איירי כלל לענין כל העיסה ממילא כל חד כדיני' דבשבת דבעינן רק דלא נגזור שמא יחתה די בקרימת צד א' דאז לא יחתה משום שיפסיד אותו הצד ובלחמי תודה ובלחה"פ בעינן שיהי' קרוי לחם צריך דוקא שיקרב כל סביביו וקודם לזה השיעור אין שוחטין הזבח עליהן דהא בעינן שיקרא על כולו שם לחם ממילא אע"ג דבאמצעותו מחוסר אפי' מ"מ כבר נקרא עליו שם לחם עפ"י ראות העין ובמצה לענין חשש חימוץ בעינן שיעור הקרימה בכל שטחותה ומש"ה הוצרך הש"ס ליתן במצה שיעורא דחונ"מ כי בפנים אינו נקרא קרימה מש"ה צריך ליתן למיהב הך סימנא ממילא ה"פ יוצאי' במצה נא כל שפורסה וקאמר וכן לענין לחמי תודה כלומר הא דתני במשנה בלחמי תודה דבעינן קרימת פנים היינו נמי האי שיעורא שלא יהי' חונ"מ ואולם כי דיני' דהיינו סביבותי' ולא בכל שטח ופריך פשיטא כיון דבעינן לחם ותני במתני' דהיינו קרימת פנים א"כ דמי למצה האי כי דיני' והאי כי דיני' וממילא שפיר כתבו התוס' נראה דכה"ג שיקרמו פני' דפ"ק דשבת ר"ל דשם הוי נמי שיעורא בהכי ואולם כי דיני' דהיינו מצד א' וממילא נמי לא סתרי אהדדי שיעורא דיהבי הפוסקים בשבת ובמצה חד שיעורא ר"ל על אותו מקום הנקרם דהיינו בשבת מצד א' ובמצה לא הזכירו כלל קרימה כי הכוונה על כל השטח כ"ז נ"ל ברור

אמנם החק יעקב בסימן תס"א סק"י כו' וז"ל ואע"ג דע"פ הרוב המצות שלנו שבאין לפנינו נתקרמו פניהם מכל צד ואז ליכא למיחש תו לחימוץ וכמ"ש תוס' במנחות דף נ"ז ע"ב וכן משמע בש"ס שם דף ע"ח ע"ב מ"מ י"ל דלא מקרי קרמו פני' אלא כשנאפת כ"כ שאין חונ"מ עכ"ל ביאור דבריו שבא להקשות על השארית יוסף שפסק לאסור מספק אם אין יכול לעמוד ולשער היטב אם חונ"מ או לא ע"ז הוקשה כיון דק"פ מכל צד ודאי לאו חונ"מ ואין בהם חימוץ כדברי התוס' וכן משמע בש"ם דף ע"ח כוונתו דבמתני' תנא שלא ישחוט הזבח תודה עד שק"פ של הלחם ובגמרא קאמר לענין מצה שיעורא דכל שפורסה וקאמר רבא וכן לענין לחמי תודה הרי דבל"ת נמי הוי שיעורא דפורסה ובמתני' תני שיעורא דק"פ הרי דכל שק"פ ודאי אין תונ"מ (ועיין במרדכי דפסחים פ"ג) וממילא תו לא אתי לידי חימוץ זהו כוונתו הרי דמפרש הך כללא כפשוטו דכל שק"פ ידענו שאין חונ"מ מכל העיסה ומש"ה לית בה חשש חימוץ ולי נראה ברור דליתא מכל הנך ראיות שכתבתי וגם דתקשי לדבריו מה הוצרכו התוס' לדקדק בדף נ"ז הך מלתא דבק"פ ליכא חשש חימוץ הרי הוא מבואר בש"ס להדיא דהא יוצאין במצה נא דהיינו כמו בלחמי תודה שהוא ק"פ ש"מ דאינה באה אז לחמץ ואולם לדרכינו ניחא דמההוא לא מוכח כלל דהא במצה הוי שיעורא דכל שפורסה בכל שטח העיסה ממילא י"ל דוקא אם שלט האש בכל השטח אף בפנימיותו עד שאין חונ"מ אז אינ' באה לחימוץ אבל אם לא שלט בפנימיותו רק שקרמו פניו מבחוץ עד דשם אין חונ"מ אפ"ה יכול אפי' אותו מקום לבא לידי חימוץ לזאת הוכיחו משם דעכ"פ אותו מקום הנקרם אינו בא לידי חימוץ ודו"ק

ומ"מ לענין גוף הדין ודאי גם הח"י מסכים לדברינו לפי תירוצי שהבאתי דלא מקרי ק"פ אלא כשנאפת כ"כ כו' כוונתו דאע"ג דמוכח מהש"ס דכל שק"פ תו אינו בא לידי חימוץ ואין חונ"מ מכל העיסה מ"מ אנן לא ידעינן שיעור הקרימה ואפשר דמה שנקרא בש"ס קרומה הוא כ"כ עד שאין חונ"מ מכל העיסה מש"ה אע"ג דהמצות שבאין לפנינו ק"פ מכל צד מכל מקום אפשר להיות שבפנימיותם חונ"מ ממילא אף על פי שאינו מסכים לדברינו בביאור הדברים (וגם אפשר לדחוק בדברי הח"י באופן שיסכים לכל דברינו ממש ודו"ק) וס"ל דכל שק"פ תו אין חונ"מ בתוכו מ"מ מודה לדינא דאף מה שנראה לנו שהוא ק"פ מ"מ אפשר שאינה קרימה ועדיין בתוכו חונ"מ ואין אנו בקיאין ומכ"ש בנ"ד שהדבר נראה לעינים שהי' חונ"מ מתחלה. ואולם תמהני על הח"י לפי פירושו איך יתרץ הנך תרתי מילי דסתרן דבשבת דסגי בקרומת צד א' יהבו שעורא כל שפירסה ובמצה דבעי קרימת ב' צדדים כמבואר מלשון הח"י שהבאתי וכדמוכח מהך דמודה ר"א בלחם הפנים וכמ"ש לעיל יהבי נמי שיעורא כל שפורסה וזה דבר תמוה ואולי ס"ל להח"י מאיזה טעם לחלק דדוקא בלה"פ מודה ר"א דבעי קרימה מעליא אבל בלחמי התודה וב' הלחם די בקרימה כל דהו לשחוט הזבח עליהן ממילא ה"ה לענין מצה די בקרימת צד א' דמשוי לי' הש"ס לל"ת ומש"ה א"ש מה דיהבו בתרוייהו חד שיעורא דאין חונ"מ ואע"ג דבמעילה תני ב' הלחם ולה"פ ק"פ בתנור הוכשרו לפסול בט"י כו' משמע דתרוייהו חד שיעורא י"ל דהיינו לענין קידוש התנור דלענין זה בעינן בכל דוכתא קרימה מעליא מהטעם שכ' התוי"ט שם על מה דמצריכין קר ימה לענין הקידוש ולא נימא כיון דהתנור הוא כלי שרת מקדש מיד כשבאו לתוכו וכ' שם דאין התנור או כלי שרת מקדש עד שיעשו כל הפעולה שצריכה לעשות באותו הדבר ע"ש מש"ה בעי נמי קרימה מעליא שיהי' חשוב אפי' גמורה וגמר הפעולה אבל לענין לשחוט הזבח עליהם י"ל דסגי בקרימה כל דהו וממילא דא"ש נמי דא"צ לדחוק ולחלק בין לה"פ לב' הלחם אלא דבב' הלחם לסדרן על השלחן צריך ג"כ שיהיו נגמרים לגמרי ובקרימה מעליא כמו בב' הלחם לענין שיהיו קדושים אבל לשחוט הזבח עליהן בכל דהו מקרי לחם ושוחטין הזבח עליהם בין בלחמי תודה בין בשתי הלחם וכן במצה ומ"ש הח"י בלשונו שהבאתי שנקרם בכל צדדי' להגדיל הענין כ"כ אבל באמת סגי בצד א' כן נ"ל לדחוק לשיטת החק יעקב

והנראה להראות פנים מסבירות לדבריו מסוגיא קטנה במנחות דף צ"ה ע"ב משנה אחת ב' הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן מבחוץ ואפייתן בפנים כו' עד אלא הא דרב אשי בדותא הוא ופירש התוס' חבר' מי ששנה זו לא שנה זו והנה קשיין ה' קושיות א' קושיות התי"ט על מ"ש הרמב"ם בפי המשניות הסיבה שמחמתה מותר ללוש ולערוך בחוץ ולאפות דוקא בפנים לא נתבארה בגמרא והיינו קושיא הראשונה של הש"ס והרי הש"ס תירץ קושיא זו ומסיק אלא אי קשיא הא קשיא והוא קושיא אחרת אבל הראשונה מתרצא ע"ש בתוי"ט. ב' דקדקתי למה בקושיא הראשונה הגדיל רבה הקושיא ואמר הקשה אדם קשה ולא אמורא אחר ובקושיא השניה הגדיל רבא הקושי' יל"ד מאוד מעיקרא הגדיל רבה הקושי' כ"כ והש"ס דחה לה בדבר פשוט ומסיק דקושיא אחריתי הוא דקשה ולא הראשונה ואיך נעלם תי' זה מרבה עד שהגדיל הקושיא כ"כ ד' יל"ד דבקושי' השני' הגדיל רבא הקושי' מאוד ורב אשי פריך עלי' מאי קושי' ודחי הש"ס שינויא דרב אשי ופי' התוס' דעיקר התירוץ תברא והוא תירוץ פשוט ומש"ה לא הזכיר כלל בש"ס וא"כ סוף סוף קשיא עלי' דרבא למה הגדיל הקושיא הא מתיישבא בפשיטות וליכא למימר דזה הי' דחוק לרב ששת ולרבא דלא אשכחן תנא דלימא דאפייתן דוחה שבת דז"א דהא ברייתא דס"פ ר' ישמעאל ס"ל הכי וכן מבואר במשנה פ"ב דמעילה גבי קרמו פני' ע"ש בתוי"ט. ה' קושיות הרב באמרי צרופה בחדושיו לפסחים דף מ"ו על מ"ש רש"י כאן ואפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ וקשה דלא שייך זה רק בלחה"פ ועדיין בב' הלחם מאי איכא למימר שהם באין דוקא חמץ יעו"ש וראיתי שהגאון מו"ה אלעזר בספר אור חדש על פסחים בדף י"ד ע"א שהקשה ג"כ קושיא זו להגאון בעל נודע ביהודא ז"ל והשיב לו שם וז"ל ומה שהקש' מע"ל במנחות ד' צ"ה כו' הנה על קושיא זו אני אומר הקשה אדם גדול כברזל והוא חמורה מאוד וכו יעו"ש שלא תירץ כלום ובנודע ביהודא חלק א"ח סימן ט"ו שם כתובים ג"כ דברים אלו וע"ש שישב הקושיא בדוחק מאוד וכ' שלתרץ הקושיא בדרך תירוץ הוא דחוק מאוד ע"ש

ונראה לתרץ כ"ז בדרך חידוד קצת דהנה רש"י פי' בהא דקאמר אלמא מדת יבש לא נתקדשה משום דאל"כ מיפסלא ביוצא והתוס' השיגו עליו דמשום קידוש כלי לא מיפסיל ביוצא ע"ש ופירושם דחוק ונ"ל ליישב פירש"י ז"ל בפשיטות לפמ"ש התוס' עצמם במנחות דף