נאות דשא קלב

אמרו כד כיון דדין מצה כפולה הוא רק חומרא בעלמא משא"כ הא דידן שהוא חמץ גמור דהא ליתא דסוף סוף כיון שקראוהו איסור בלוע ודין זה דאין בלוע יוצא בלא רוטב הוא גם באיסורי דאורייתא כן נ"ל

אלא שהרב בחק יעקב סימן תמ"ז סק"ח כ' על מה שמתיר המ"א אותן שנגעו שלא במקום הכפל מטעם דהוי בלוע וז"ל אף שמתיר בנגעו מצד אחר מטעם דמקרי רק איסור בלוע הוא נגד הסברא כיון דעכ"פ במצה זו האיסור מצד עצמו ולא הזכיר חילוק זה בשום פוסק ואדרבא משמעות דבריהם בי"ד דכל כה"ג מקרי איסור מצד עצמו מ"מ אין להחמיר במצה כפולה שהוא רק חומרא דספקא בעלמא עכ"ל הרי לפי דבריו בנ"ד נסתור טעם הב' שלנו דהא לא רצה לסמוך לקרותו איסור בלוע רק בכפולה שהוא בלא"ה רק חומרא בעלמא משא"כ בנ"ד שהוא חמץ גמור. איברא שאין דבריו מוכרחים בזה לחלוק מסברא בלי שום ראי' על הרש"ל ומ"א וט"ז בסימן תס"א סק"ד שכולם הסכימו דמקרי איסור בלוע וכמדומה דבשעה שכ' הח"י זאת אשתמיטתי' דהרש"ל והט"ז ג"כ ס"ל כך דאל"כ לא הי' חולק על גדולים הללו מסברא בעלמא ד"ש ואדרבא משמעות דבריהם בי"ד כו לא ידענא שום משמעות כי לא הזכיר שום דבר מענין זה ואין לדחות דברי הגדולים האלו במשמעות וסברא בעלמא גם הפר"ח בסימן תס"א הביא דברי רש"ל ולא ערער בדבר

ויש לי להביא ראי' לסברות מהרש"ל וט"ז ומ"א ופר"ח דהוי שפיר בכה"ג איסור בלוע אע"ג דבאותו דבר עצמו יש איסור מצד עצמו והוא מדברי הש"ך בסימן ס"ו סקי"ג בדין ביצה ששמוה על החמין להצטמק ונמצא בה דם דמתיר הרמ"א באם הביצה בקליפתה משום שהקליפה שעל הביצה אינה אסורה מצד עצמה רק מחמת שבלעה מהביצה הו"ל איסור בלוע ואינו יוצא בלי רוטב הרי דאע"ג דכל הביצה אסורה מחמת עצמה דשדא תכלא בכולה אפ"ה בקליפת הביצה מקרי איסור בלוע ואע"ג דכ' שם דמהרש"ל ואו"ה פליגי בסברא זו נ"ל דעד כאן לא פליגי אלא בקליפת הביצה שהוא בבירור מנוקבת כמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בט"ז רסי' צ"ה מש"ה לא הוי כאיסור בלוע כי י"ל דפולטת דרך הנקבים עיין מזה בסימן פ"ו אבל בשאר מילי לא פליגי הגם די"ל דקליפה נגד הביצה הוי כמלתא אחריתי וליכא ראי' לנדון דידן מ"מ נ"ל דאין לחלק בהכי ועיסה כמאן דפליגי דמי ועיין שם בשפתי דעת מה שמפרש לדברי הרשב"א שם דמיירי בטיפת דם על הקשר דזורק הדם ואוכל השאר וא"כ הוי הביצה בלוע ואינו יוצא בלי רוטב יעו"ש וזה הוא ממש כנ"ד הרי דבחתיכה א' אעפ"י שיש בה איסור מעצמו אפ"ה חשבינן השאר ממנו כחתיכה אחרת ולא הוי האיסור אלא כדין איסור בלוע ואינו יוצא בלי רוטב וע"ש ותבין כל דברינו ולדעתי זה ראי נכונה ודלא כהח"י וגם מ"ש הח"י שדברי המ"א הם נגד הסברא אני תמה בזה דאדרבא מסתברא טובא כדבריו דכיון דהדבר מוחש לחז"ל שאין בטעם הבלוע כח להיות יוצא בלי רוטב המפעפע א"כ מה לי שאותו הטעם באה מחתיכה נפרדת לגמרי או אם בא מאותה חתיכה גופא מעצמה על עצמה סוף סוף במקום הזה הוא בלוע שם ואין בו כח להיות נפרד ממנו ולצאת לחתיכה אחרת בלי רוטב וזה נ"ל ברור בסברא ועוד נ"ל להביא ראיה דלא כהח"י מההוא דסימן ק"ה סעיף ט' ע"ש בט"ז ס"ק כ"א וס"ק כ"ב ובמשבצות זהב שם ס"ק כ"ב יעו"ש. והנה התם הוא מהמרדכי בכרס שלא נקרוהו מהחלב ונמלח עם שאר החתיכות יעו"ש שכ שאין החלב מפעפע מהכרם לשאר חתיכות ולכן כל שאר החתיכות שלא נגעו בהחלב עצמו רק בבשר והכרס מותר משום דאיסור בלוע אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ואף הפוסקים שאסרו שם היינו משום דהחלב הוא שמן ומפעפע ועיין בפר"ח שהאריך בביאור הדעות שיש בזה אבל לא אשתמיט אפילו חד מינייהו לומר כיון דהכרס עם חלבו הוא חתיכה א לכן לא מקרי איסור בלוע ואין נ"ל שום חילוק בין זה ובין נדון שלנו באופן שדברי הח"י בזה תמוהים בעיני מכל צד והדבר ברור בזה כמהרש"ל והט"ז ומג"א ופר"ח כנ"ל ולדעתי יש עוד ראיות לענין זה אלא שנ"ל ש אין מהצורך להאריך כלל בזה כי פשוט הוא. עוד יש לפלפל ולמצוא היתר למצות אחרות עפ"י דיני תערובת יבש ביבש עיין מ"א סימן תס"ז ס"ק י"ג וח"י סימן תמ"ז סקי"ד בשם הא"ז ועיין עוד בח"י סימן תמ"ו ס"ק י"ד בסופו בשם הפר"ח וח"י סימן תנ"א ס"ק נ"ד ופר"ח סימן תס"ו סעיף ד' ועיין מ"א סימן תמ"ז ס"ק מ' ועיין משבצות זהב סימן תמ"ז ס"ק ט"ו ועיין באשל אברהם סימן תמ"ז סוף סק"א וסק"מ יעי"ש בכל המקומות ולפי שבכל אלה יש לפלפל ופן יארכו הדברים עזבתים וכתבתי רק להעיר לב המעיין כי בנ"ד נ"ל דאין צורך לכל זה האריכות ודי בטעמים שכתבתי ויצאו כל המצות בהיתר והש"י יצילני מכל טעות והנראה לפי עניות דעתי כתבתי הצעיר

שאלה מ"ו

על דבר המעשים רעים ומכוערים שנתהוו מה שעשה פלוני אלמוני להשותפים ראובן ושמעון עם בנו וגוף המעשה צריך לבאר בארוכה כדי שיובנו הטענות הנולדים מהמעשה ההוא. גופא דעובדא הכי הוי איש אחד החזיק אוראנדא בכפר א ובאו השותפים הנ"ל ושכרו מאתו ונתנו לו סך הרבה ואמרו לו שבשביל כך נותנים לו הרבה כי אינם שוכרין על שנה זו לבד אלא שיהי' הם מוחזקים לעולם ולא תהא אתה מוחזק ואנחנו קונים ממך החזקה. בשנה השני' נמכר כל הגלילות ההוא לאדון חדש דהיינו עיר וכמה כפרים השייכים לה אשר גם כפר זה בכללם:

בשנה השלישית כשבאו השותפים אל הקאמיסאר לשכור כפר הנ"ל השיב שאינו רוצה להשכיר כל כפר בפ"ע אלא שישכיר דוקא כל הגלילות לאיש אחד ואמרו להאדון שיסעו לביתם להתיישב אם לשכור כל הגלילות אח"כ נתיישבו בדעתם לשכור הכל ובאו להעיר ואח"כ בא גם פלוני הנ"ל מעירו לשם ורצה לשכור כל הגלילות והלך הוא תחלה להקאמיסאר ובראותו כי הוא ביוקר אמר להשותפים הנ"ל שהוא נוסע לדרכו והשותפי' הנ"ל נשארו שם כמה ימים והרבו הוצאו' עד שפיתו מעט מעט את הקאמיסאר והבטיחו שחדים לערך מאה אדומים עד שגמרו הדבר כחפצם בכמה פונקטין ובתוך הפונקטין היה שיתן להם בהקפה אלף מדות יי"ש וגם מכר להם בית גדול העומד שם בעיר ונקרא סטורייע בעד ארבעה אלפים זהובים שישלמו לאחדים תוך שני שנים גם האורנדא יהי' שתי שנים ואחרי כל הטרחות האלו הלכו אל הקאמיסאר לגמור השכירות בא גיסו של פלוני וצעק על הקאמיסאר מדוע אינו ממתין על ר' פ' ומחמת זה אמר להשותפים שילכו מאתו. ויבואו ביום שני ובתוך כך הודיע לגיסו פ' הנ"ל ובא לשם בלילה והשותפים הנ"ל השכימו בבוקר והלכו להאדון הלל ועשו תקיעת כף כדרך התגרים ונתנו השחדים שהבטיחו כנ"ל כי ע"י השחדים שכרו הכל בפחות משוויו בזול מאוד ולקחו מהאדון כתב הנקרא רעווירש וענין הכתב ההוא שכתב בו בקצרה כל הפונקטין וחותם בח"י ונתן זאת להם עד שיתן אח"כ כתב גמור הנקרא קאנטראקט וכאשר באו מהאדון וראה ר' פ' שכבר יש בידם רעווירש היטב חרה לו ורץ להאדון והם אחריו והשיב להם האדון שילכו להעיר ויתפשרו בינם לבין עצמם והלכו לעיר ואמרו לפלוני שמקבלים אותו לשותף על חלק חמישית כי אותם השותפים היו ארבעה אנשים דהיינו ראובן ושמעון ובנו ועוד א' ולא האמין להם פ' על השותפות עד שנתנו ת"כ וקבלו בקנין ודברו ביניהם שאחר י"ט הסמוך יעשו שטרי שותפות ובתוך כך עסקו השותפים הנ"ל בכל עניני השותפות ונתנו שכר ויי"ש בכל הגלילות להמוזגים שלהם אחר יו"ט נזדווגו פ' והשותפים להעיר לילך לה אדון ולהגיד לו איך נתפשרו ונתנו לו וועקסיל בחתימת חמישתן על ארבעים אלפים זהובים בעד האורנדא של שני שנים ושם דברי השותפים עם פלוני ואמרו לו כי השחדים שנתנו ועוד איזה הוצאות עולה סך ב' אלפים ממילא מגיע על כל שנה סך כ"א אלפים ונשתהו שם בעיר עד שהי' עיו"ט האחרון ונסעו כולם לביתם ודברו ביניהם שאחר י"ט יבא פלוני לעירם ויעשו כתבים אמנם פלוני הנ"ל חרש רעה על השותפים ומעת שנעשה שותף עד אחר יו"ט האחרון הי' כמה פעמים בפני האדון והגיד לו כי השותפים הנ"ל אינם בטוחים והם לא ידעו מזה ועשה כמה קלקולים ומחמת הרע אשר הי' בלבבו לא בא אצלם תמיד ביום מועד וזמן הקבוע שהעמידו להם שיתוועדו לעשות כתבים וגם בכל עת שנתוועדו יחד לחלוק את הגלילות בין השותפים שיברר כ"א וא' חלק מבורר תמיד קלקל פ' את הדברים שלא יבא לידי גמר וחלוקה והשיב להם תמיד לא כן יהי' כאשר אתם אומרים והם לא ידעו ולא הבינו רוע כוונתו ומחשבתו הרעה אשר חשב ואחר יו"ט שנתוועדו יחד אל העיר הנ"ל נתוודע להם כל רוע מהשבותיו אמר לו שמעון הנ"ל א"א שוב שנהי' שותפים אלא או אתה לבד תחזיק הגלילות או אנחנו לבד השיב להם פלוני בל"א איך טרעט אפ בלייבט איהר ודיברו ביניהם שילכו כולם להאדון ויגיד פלוני להאדון איך הוא מסלק א"ע וכוונתו בזה הי' לפי שידע שכבר קלקל הדבר בעיני האדון ואמר על השותפים שאינם בטוחים לזאת עלה בדעתו שכאשר יסלק א"ע לא ירצה האדון את השותפים וממילא יודחו השותפים והשותפים חשבו בדעתם שיעמידו בעדם בטוחים והלכו כולם להאדון ואמר ר' שמעון להאדון כבר דברנו בינינו שא"א עוד שנהי' שותפים רק או אנחנו לבד והי' הכוונה כדי שיאמר פ' להאדון שהוא מסולק אבל לא כדהי' אלא כאש' דיבר ר' שמעון ככה ככה להאדון

א' פשט פלוני את ידו ועשה האנדשלתק עמו ומיד התחילו השותפים לצעוק ואמר להם האדון איני רוצה אתכם כי אינכם בטוחים. וגם פלוני אמר זאת להאדון בפניהם שאינם בטוחים וכאשר ראו שאין האדון פונה לדבריהם צעק ר"ש להאדון היכן מעותיי דהיינו השחדים וההוצאות אז אמר האדון לפלוני לך אתם ותסלק להם עד פרוטה א' בתוך שהלכו מהמבצר הגיד להם פלוני. ב' אל תדאגו כי אין ברצוני לדחות אתכם רק את שותף הרביעי שלכם אבל אתם ראובן ושמעון ובנו אינני מדחה ונחלוק הגלילות לג' חלקים ואם תרצו תקחו חלק א' ואם תרצו תקחו ב' חלקים רק הסטארייע יהי' שלי לבד ונשבע להם ע"ז ובאו להעיר וחלקו לג' חלקים דהיינו העיר עם ב' כפרים חלק א' ועוד ג' כפרים אשר א' מהם הוא הכפר שהשותפים ישבו בה מקדם הי' חלק ב' ועוד ג' כפרים אחרים הי' חלק ג' ומחמת שהבין פלוני כי א"א להשותפים לעקור דירם מהכפר שישבו שם מחמת שכבר נשתרשו שם בכמה דברים לכן עשה להם שומא של אותו חלק ביוקר מאוד ומחמת זה הוצרכו לברור להם חלק הג' הנ"ל והי' בדעתם שכעת ישארו באותו