נאות דשא קד

וכ"כ הגאון בנודע ביהודא בסימן הנ"ל ולכן אע"ג דבסימן נ"ו אסרו רמ"א ומשמע דאפילו בה"מ ולא סמך אמתירין היינו משום דהטרפות אשר מחשש צומת הגידין הוא באין חולק ומוזכר בש"ס משא"כ בקוליות שנשבר סמיך לגוף שאין מוזכר בש"ס ואינו טרפות ברור רק חומרת האחרונים לכן במקום שנקשר היכי שיש הפ"מ סמכינן אהמתירין הנ"ל אבל היכי שלא נקשר לא סמכינן אפי' בהפ"מ נגד הסוברים דשבור סמוך לגוף דינו כשמוט כן נ"ל ברור וממילא דתו לא קשיא קושייתינו שאמרנו מדוע בגוף הנשבר סמוך לגוף לא מקילינן בהפ"מ משום דשם לא הזכיר הרמ"א מנקשר אבל באמת בנקשר מבואר שם בש"ך סימן נ"ג סק"ו דיש להקל וע"ש המשך דבריו תראה שכ' ככל דברי אלה כי הב"ח כ' בפשיטות להכשיר בנקשר וע"ז חולק הש"ך בצירוף גדולי דורו דהרי אין הטרפות מצד עצמו ולבסוף סיים ומ"מ אפשר לצדד ולהקל הואיל ובלא"ה רוב הפוסקים מכשירין בנשבר ור"ל דבהפ"מ יש להקל דל"ד לצ"ה דהוא טרפות ברור לא סמכינן אהמתירין משא"כ בזה דיש בו פלוגתא וכנ"ל ובהא נדחה מה שפקפק הפ"מ שם על מה שהש"ך הביא מסי' נ"ו ולא מסימן נ"ה סעיף ב' ע"ש ובאמת ז"א דמה לו להביא משם ואדרבא שם מקילין באמת בה"מ והבן ועכ"פ יהי' איך שיהי' הדבר ברור דבין בגף ובין בקוליות סמוך לגוף ובין בצ"ה הכל טעם א' הוא דאין הטרפות מחמת עצמו ותליא בפלוגתא אי מהני נקשר רק דאנן בצ"ה לא סמכינן אהמתירין ובקוליות והגף סמכינן כיון דטרפות דסמוך לגוף אינו דבר ברור וכנ"ל וכ"ז ברור ומיושב כל מה דהוי קשיא לן ובזה תראה שלא יפה עשה הרב פרי מגדים בשפתי דעת סימן נ"ג סק"ו שכתב שם דאף שהש"ך מצדד להקל מ"מ אין להקל כי הכרו"פ כ' חלילה להתיר עכ"ד הרב פרי מגדים ובמח"כ לא דק כלל כי הכרו"פ שם כ' ככל דברי הש"ך וכדברינו הנ"ל ובודאי דבהפ"מ יש להקל בגוף בנקשר כמו דמקיל רמ"א בהדיא בעצם הקוליות דדא ודא אחת הוא ומ"ש בשם הכרו"פ חלילה להקל התעה עיני המעיינים כי הכרו"פ מתחלה רצה להקל על הש"ך שיהי' דבר זה מותר אפילו בלי הפ"מ לכן כ' דלמעשה חלילה להקל נגד הש"ך וגדולי דורו. אבל שיחמיר הכרו"פ יותר מהש"ך זה לא שמענו ולא הי' ולא נברא ובמח"כ לא דק בזה. לכן פשוט דבהפ"מ יש להתיר בזה

ומתוך דברינו אלה יצא לנו דין מחודש והוא בנשבר הקוליות סמוך לגוף ולא נקשר דאין להתיר אפילו בה"מ וטרפה כמו בגף הסמוך לגוף כי אפילו בהפ"מ אין אנו אומרים דנשבר סמוך לגוף אין דינו כשמוט ואין חנו אומרים זה רק בנקשר בה"מ וכנ"ל. ולכן לכאורה הי' נ"ל דברי הרב פרי מגדים בסקי"ד אינם צודקים במ"ש דתרי קולי לח מקולינו בהפ"מ. ובאמת טעם זה אינו מוכרח כ"כ כי אף שהט"ז כ"כ בססי' צ"א מ"מ בכמה דוכתי בדברי האחרונים מצינו להיפוך וא"כ למה נתן הרב טעם זה אשר יהיה אפשר לבע"ד לחלוק עליו ומדוע לא כ' טעמא דקושטא דבלא נקשר לא מהני כלל ההפ"מ לומר דנשבר אינו כשמוט. וכמו בגף. שוב ראיתי שדבריו כנים ונאמרים בהשכל כי אע"פ שזה אמת דבלא נקשר אפילו בהפ"מ אין אנו אומרים דאין שבור כשמוט מ"מ עכ"פ מנשמט לא גרע וא"כ כי היכי דנשמט בה"מ סמכינן אבקיאותינו ה"ה בנשבר סמוך לגוף בהפ"מ יש לסמוך אבדיקתינו לבדוק בניבי' לזה נתן הרב ז"ל טעם דתרי קולי לא מקלינן בה"מ ומש"ה כת' הרב ז"ל וז"ל חדא לומר דבקיאין בעיכול כו' וכתבתי לעיל (בד"ה שוב ראיתי) דדבריו קשיין אהדדי דהא באמת אפי' בלא בדיקה בניבי' כלל כשר בה"מ. וא"כ איך כתב דענין הקולא בה"מ לומר דבקיאין אנחנו ועתה הנך רואה שצדקו דבריו ולא קשיין כלל אהדדי משום דהכא מיירי בלא נקשר לכן ליכא שום קולא בה"מ רק לסמוך על הבדיקה בניבי' משא"כ בההוא דסימן נ"ה סק"ה דשם מיירי בנקשר ואז שפיר סמכינן בה"מ אפילו בלי שום בדיקה כלל וצדקו כל דברי הרב פרי מגדים ומכלל דברינו אלה נסתר גם הראי' ששית שכתבתי בתחלת דברינו ועתה אזלא לה כי אותה הראי' אינה רק בלא נקשר משא"כ בנקשר וכנ"ל

הראי' הג' יש לדחות בקל כי אעפ"י שלא כ' הש"ך להקל בה"מ בנשבר סמוך לגוף מ"מ פשיטא בלא"ה דיש להקל אפילו בהפסד קצת ואפי בנשמט גופי' בהפסד קצת יש להקל כמבואר בדברי האחרונים אין כאן מקומו להאריך ומכ"ש לפמ"ש תחלה בדחיית הראי' ב' וראי' וי"ו דגם זו נדחית כי הש"ך לא מיירי שם בנקשר

הראי' הד ג"כ יש לדחות בקל דאע"ג דמקילינן בה"מ מ"מ באיעכול לא מקילינן כיון דיש פוסקים קצת שרצו לאסור בעיכול בלי נשמט אע"ג דלא קיי"ל כוותייהו ומ"מ זה דחוק אבל האמת דראי' זו נדחית ממ"ש תחלה דלא סמכינן בהפ"מ לומר דנשבר סמוך לגוף אינו כשמוט רק בנקשר מחמת צירף המתירין נקשר אפי' במקום שהטרפות אינו מצד עצמו ובזה נדחית ראי' זו בתרי אנפי חדא דיש לומר דבאמת בנקשר אף דראינו דעיכול ניבי' כשר והש"ך מיירי בלא נקשר דבהא לא מהני ההפ"מ רק לסמוך על הבדיקה ובהא קאמר דיש חילוק בין נשמט לנשבר דבנשמט כל שרואין שנפסקו ואף שרואין שלא נתעכלו שוב אין סומכין על בקיאותינו אפי' בהפ"מ משא"כ בנשבר כיון דאינו מוזכר בש"ס מקילינן לסמוך על בקיאותינו שלא נתעכל אף שרואין שנפסק. ולכ"ז יהי' בנשבר ג' דינים אם נקשר מותר אף בנתעכל ואם לא נקשר מותר בלא נתעכל אף שנפסק בה"מ ובאין ה"מ אסור. שנית והיא העיקר בעיני כיון דלא מקילינן בה"מ רק בנקשר מטעם צירף המתירין נקשר אף במקום שאין הטרפות מצד עצמו מש"ה כל שאנו רואין דאיעכיל ניבי' שוב אין מועיל לנו דעת המתירין הללו כי המתירין הללו אומרים דכל שנקשר יש ראי' שלא נתעכלו ניבי' וכדומה וכיון דאנן חזינן שנתעכלו ניבי' שוב אין מועיל הקשירה והגם שיש להתעקש בסברא זו מ"מ אחר הדקדוק הוא נכון וזה ברור בעיני

הראי' ה אינו כלום כי ודאי הדבר ברור דאין נשבר סמוך לגוף חמור כנשמט וכמבואר בש"ך סי' כ"ג סק"ו שהבאתי לעיל וכן מבואר בדברי כל הפוסקים קמאי ובתראי והוא דבר פשוט. והב"י שהביא ראי' מתשובת הרשב"א. היינו לפי מה שהרשב"א מיירי בניטל קורט מהבוכנא והא ודאי הו"ל כנשמט וזה ברור ואפשר שלזה כיון הבכור שור ואם לא כיון לזה אין דבריו מדוקדקים באמת ויש ליישבם בדוחק ואין להאריך כי האמת הברור כמ"ש וכן ראיתי להפרי מגדים שפתי דעת סימן נ"ה סק"ו ע"ש והבן וברור ולא רציתי להאריך בזה כי בלא"ה הדבר פשוט שא"א להיות לנשבר סמוך לגוף חמור כמו נשמט

הראי' הששית כבר כתוב סתירתו בתוך סתירת ראי' השני' בדברינו לעיל ואין לכפול הדברים באופן דלענין עיקר שאילתך נתברר לנו דבנשבר עצם הקוליות סמוך לגוף שכ' רמ"א דיש להקל בה"מ ושאלת מה כוונתו הנה נתבאר מדברינו דבנקשר מותר אפילו בלי שום בדיקה בניבי' וכנראה לי דאפילו אם עדיין אפשר להתברר א"צ כלל לבדוק כי סמכינן בה"מ דנשבר אינו כשמוט וגם על המתירין בסימן נ"ו סעיף י' אבל בלא נקשר אין להתיר בה"מ אא"כ בדק בניבי' ורואה שלא נתעכלו והרי נתבאר השאלה ועתה אבאר לך חידושי דינים

העולה מתוך דברי גף הנשבר סמוך לגוף ונקשר יש להקל בהפ"מ מיהו זה דוקא כשהבוכנא קיים דאל"כ ודאי דינו כנשמט וגם זהו דוקא כשאין עוקץ וכמו שמבואר כ"ז בשפתי דעת סימן נ"ג סק"ו וכן בלא נקשר אסור אף בהפ"מ אפי' באין עוקץ והבוכנא קיים

קוליות שנשמט ממקומו אם לא בדקו בניבי' אסור אפילו בה"מ וכן אם המורה יודע שאינו בקי להבחין אם איעכיל ניבי' או לא יטריף אפי' בהפ"מ והבקי הבודק ורואה שלא נפסק ולא נעכל יתיר ודוקא בהפ"מ אבל אם נפסק אפי' שיודע ובקי שלא נעכל אסור אף בהפ"מ

קוליות דנשבר סמוך לגוף תוך אגודל ולא נקשר דינו כנשמט לכל דבריו וכמ"ש תחלה בנשמט כך הדין כאן זולת בזה נשתנה שהבקי ורואה שלא נתעכל כשר אף אם רואה שנפסק לדעת הש"ך ואעפ"כ יש להטריף בזה אפי' בהפ"מ כי יש לצרף בזה דעת הט"ז בס"ק ב' דס"ל דבנפסק לבד אוסר כמו בעיכול והיכי דאין הבוכנא קיימת כתיקונה טרפה גם לדעת הש"ך כי היכי שאין הבוכנא שלימה ומתוקנת כהלכתה לכל הדעות היא כשמוטה (כמ"ש לעיל בסתירת ראי' ה') והיכי דחזר ונקשר בהפ"מ יש להתיר בלי שום בדיקה בניבי' והיכי דאפשר עדיין לבדוק המחמיר לבדוק תע"ב והמתיר בלא בדיקה אין גוערין בו אבל אם רואה דאיעכיל אסור אפילו בה"מ ואם רואה שנפסק ולא נעכל להט"ז טרפה דס"ל דאיפסק הוי כמו עיכול ולהש"ך כשר ואפשר דלדעתו אפי' אינו בקי כלל בעיכול וגם רואה שנפסק אפ"ה כשר ועיין ובלא נקשר שכתבתי תחלה דדינו כשמוט היינו לומר דכל חומרת נשמט עליו ולא סמכינן אפי' בה"מ לומר דנשבר סמוך לגוף אין תורת שמוטה עליו אבל בהא מלתא גרע מנשמט דהיינו שאפילו הבקי ורואה שלא נפסק ולא נתעכל אפ"ה יש לאוסרו בהפ"מ כפי דברי הפמ"ג דתרי קולי לא מקילינן בה"מ מיהו בהא הרוצה להתיר בהפסד רב וצורך גדול וסעודת מצוה וכה"ג אין מוחין בידו אכן כל היכי שיתיר בנשבר ולא נקשר צריך המורה שידקדק היטב בדיני עור ובשר החופין המבואר בדברי המחבר סימן נ"ה אין כאן מקומו ודע שמה שאמרנו בנקשר להקל היינו דוקא שאשי"י דאל"כ לא מקרי נקשר ובה"ג לא מתירין היש מתירין בסימן נ"ו סעיף יו"ד מיהו בנשאר עדיין עוקץ ע"ד שכתב הט"ז בסימן נ"ה סקי"א מועיל בקוליות שכ"כ בנודע ביהודא חלק י"ד בסימן כ"ב יעו"ש שכתב דבה"ג מתירין הם אותן המתירין בסימן נ"ו סעיף יו"ד משא"כ בגף דכבר כתבתי דבגף בעינן שלא יהיה כלל עוקץ אבל בקוליות מהני בכה"ג אבל כששוכבין שבר על שבר לא מהני גם בקוליו' ודינו כנשמט זולת לענין מ"ש תחלה דנשבר ולא נקשר גרע מנשמט מחמת דלא מקילינן תרי קולי בהפ"מ זה אינו כנקשר אפי' שע"ש כי הש"ך מתיר כה"ג בסימן נ"ה ס"ק י"ד כשאין ריעותא בעור ובשר אפילו בלא הפ"מ ומזה תקיש על כל דינים אלו וזה נ"ל ברור בע"ה והנלפענ"ד כתבתי והחונן לאדם דיעות יצילנו מטעות

שאלה לו

ואשר שאלת בדין ישיבת קרקע בט' באב שכתב המחבר בא"ח סימן תקנ"ט שיושבין על הארץ עד הערב ורמ"א כתב דבמדינות האלו המנהג שלא לישב על הארץ רק עד חצות ושאלת מי שרוצה במדינות