מנחם ציון פט

וע"כ המורד במלכות חייב מיתה שכבודם הוא כבוד שמים וכן עשה שלמה המלך ע"ה שכל דבריו היה בהקהל בהתאסף קרן עדת ישורון דיבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף שכל אחד היה כלול מאלף. לאחד דעתם ולהכניע מחשבתם ולבבם לעבודת הבורא ב"ה. וגם חזקיה המלך מגודל אהבתו לעמו על ישראל אמונתו בתוכחת מגולה הבין מדעתם שצריכין עוד הכשר וקצר להם הזמן והעת לעשות לה' ע"כ עבר את השנה. והרחיב את המועד אף שלא היה מן הדין אבל הב"ד לא הודו לו כי לא כן היא המדה רק מחוייבים לעשות את שלהם לדבר על אוזן שומעת תוכחת מוסר השומע ישמע והחדל יחדל ומי שרוצה להיות שוטה כל ימיו אין אנו אחראין וערבאין לו וגם בעבור זה קיצץ דלתות ההיכל ושיגרן למלך אשור אף כי היה נכון לבו בטוח בה' שיצליח בכל אשר יפנה כי מלחמת ה' הוא נלחם והיא מלחמת מצוה מכל מקום היה חפץ יותר בשלוה והשקט כמו שנתנבא עליו ישעיה טרם צאתו מרחם אמו למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וזה ג"כ מאהבת ישראל שלא היה רוצה לסכן נפש אחד מישראל רק שישבו בהשקט ובבטחה להיות פנוים לעבודת הבורא יתברך ויתעלה זכרו

במדרש שיש שלש פרשיות שיש בהם ששים מצות והם פ' בא ומשפטים וקדושים ודבריו תמוהים כשנעמוד לחשבון בס' המצות וס' החינוך יחסרו מהם הרבה ועוד שיש פרשיות שיש בהם יותר מששים מצות ולמה לא חשבן ושורש הענין שפרשיות הללו הם סגולות ופעם אחת מצאתי סגולה בפ' ויקהל נאמר אשר צוה ה' לעשות ושם צוה על שבות שבת. וגם לקמן בצוותו על מלאכת המשכן אמר אשר צוה ה' לאמר והול"ל לעשות. אבל זה הוא סגולה לאמר פסוקי מלאכת המשכן קודם התפלה ויעלה לו כאלו בנה משכן. וכן פ' קדושים שיש בני אדם שטבעם מחוממים וקשה עליהם לפרוש מעריות והסגולה לקרות פ' קדושים וללמוד אותה עם כל שרשי המצות ויקבל עליו לקיימם באמת. וסוד הדבר שיש בה ששים מצות והעבירה בטילה בששים ולפ"ז שני המדר'