מנחם ציון פח

ונתנה בהגוף ויפח באפיו נשמת חיים ויקרא את שמם אדם להיות קשור בעליונים ותחתונים. ואולם מדאגה מדבר פן ואולי חלילה בהיותם בגוף מוגשם ונעכר הלהוט אחר תאוות רעות ויצר מחשבות לב האדם רק רע מנעוריו נעו מעגלותיהם לשכוח צור מעוזם ויפרעו על דברי קדשו כאשר רבים לא הצליחו ונאבדו אשר קומטו בלא עת. ומאהבתו את עם סגולתו לבל ישובו לכסלה הנחילנו ימים טובים חגים וזמנים לששון הנקראים מועדי ה' שהקב"ה יתוועד אצלנו להטות לבבנו אליו לעבדו בלבב שלם ולא נסוג אחור ממנו וע"כ שואלין ודורשין שלשים יום ולר"ג שתי שבתות טרם בוא יום ה' כי צריכים הכנה גדולה לקבל אור האלוקיות המוכן ומזומן לשפוע עליהם בי"ט ובשביל כך היו הבית דין מוכרחים לעבר השנה. כשראו שעדיין לא השלימו חוקם והזמנה מלתא להתאחד עם בוראם לעשות רצונו בשמחה ובטוב לבב. וזה נתוודע להם על ידי הדוממים והצומחים כאשר לא נשלמו בתכליתם כמשפטם בכל שנה ושנה. זה היה אות אמת המורה באצבע על ישראל שעדיין צריכין תקון והכנה ועברו את השנה להרחיב את הזמן עוד שלשים יום ואם נשארו עוד מעט מזעיר עשו פסח שני. וזה היה כוונת חזקיה המלך כי בזמן ההוא ביער הקליפות וטיהר את הארץ להעביר גילולים ומכשול עונם וישב מצרף ומטהר את ישראל באמרו להם לפני המזבח הזה תשתחוו. וראה שהגיע יום שלשים ועדיין אינם בתכלית שלימותם עבר את השנה וניסן הוא לשון התנשאות לנטלם לנשאם למצוא חן וחסד בעיני הבורא. והב"ד לא הבינו ולא השיגו עדיין תכלית כוונתו ע"כ לא הודו לו. וע"כ לא נשאר בחיזוק וקיום כמו על אותן הדברים שהודו לו שנתחזק ונתקיים כגון על גניזת ספר רפואות שהודו לו. ועדיין כל איש אשר משכבו נהפך בחליו יעתר אל ה' ויבטח בשמו ישלח דברו וירפאהו. וכן כלם וידוע שכוונת מלכי ישראל לא היתה רק למען ישבו על כסא המלוכה להשתרר ולרדות בעם ה' לעשות מלאכתם ולעבוד עבודתם וכו' רק העיקר הוא להכין לבבם ולסעדם להודיעם דרכי ה' ללמד דעת את העם ולהורות להם הדרך ילכו בה.