מנחם ציון לח

ישועות. וכאשר נלך בדרכיו לדבקה בו להחזיק במדותיו לזרוע צדקות וגמילות חסדים. מכל מקום לא נוכל להדמות אליו במדות המצמיח ישועות שהוא לשון שמחה כשהאדם משיג דבר שהוא צריך להוושע הוא שמח וטוב לבב. ושמעתי ממורי זצ"ל ואח"כ מצאתי ג"כ בספרים ע"פ והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כי אברהם אבינו ע"ה ראה באצטגניניות שלו דקאי צדק במערב המורה לחשוכי בנים ואמר לו הקב"ה צא מאצטגניניות שלך אין מזל לישראל והיה סבור שזכות שלו גרמה לשדד המערכה לזכות לבנים כי יש היכל הזכות שהוא למעלה מן המזל. אולם כשפשפש במעשיו ולא ראה זכות לעצמו ע"כ חשב שצדקת ה' עשתה זאת' וזהו ויחשבה לצדקה. והנה במצות הצדקה לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי כל דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי ביה וא"כ כשנותן הצדקה חבירו מתבייש ממנו ועיקר המצוה הוא מתן בסתר שהנותן לא ידע למי והמקבל לא ידע ממי. אבל זולת זה אין הצדקה בשלימות ואינה נקראת ישועה כי השמחה אין בה אחרי שמתבייש ממנו אמנם מדת הקב"ה נהפוך הוא כשהמקבל אינו מכיר את הנותן לחם לכל בשר ואינו רוצה לידע כי מיד ה' היתה זאת לו אין עושה טוב ואינו מקבל כלום. רק שצריך שידע כי מיד ה' היתה זאת לו' ואף שבהיל לאסתכולי ביה ומתבייש מלפניו הלא זה כל האדם ועיקר עבודת השי"ת לירא וליבוש מכבודו אשר הרבה טובותיו עלינו בלתי מחויב בדבר. וזה הוא תכלית רצון הבורא ב"ה ועבודת האנשים היודעים רבונם ומתכוונים להודות לשם קדשו כי לעולם חסדו שברא את העולם כלו להיטיב לברואיו להתוודע ולהגלות גבורותיו ונוראותיו וחסדיו הרבים והעצומים כי הוא לבדו הזורע צדקות עם כל בשר ורוח מצמיח ישועות נגיל בה' ונשיש בישועתו ואיתא בגמ' אל"ף ב"ת אלף בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים מ"ט אפי' דדלת וגו' משום דמיכסף מיניה וחסד ה' מעולם ועד עולם גם בארץ תלאובות במדבר הגדול והנורא המטיר לנו לחם מן השמים המן הזה אשר ממקום קדוש יבא להאיר עינינו לדעת את ה' ולהכירו כי מידו היתה זאת לנו ע"כ התחיל לשבחו ממטה למעלה שהיה כזרע גד פירוש שהיה