מנחם ציון לד

ואמר להם טועים אתם בזה ואנא חד ממשמשי קמי דקב"ה אני ואתם נבואה נשתחוה ונכרעה כמוני כמוכם. ככל החזיון הזה היה חפץ ה' הצליח ביד אבותינו יוצאי מצרים שלא ידעו דרך ה' עד אכלם מן המן שניתן בהם החיות והארה אלהיית לכל זה.. וזש"ה כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' שחיות האדם והארתו אינו בא לו מן המזון המוגשם רק על מוצא פי ה' אשר שפתי רננות יהלל פיהו לפרסם אלהותו להתוודע ולהגלות חסדיו וגבורותיו ונוראותיו להמשיך קדושתו ושפעו בכל העולמות בסתר המדרגות מעילה לעלול עד העולם השפל הזה והשכל הזה הוא נסתר ונעלם בקדושת יום השבת שהוא פנים ואחור שנותנת חיים לששת ימי המעשה תלתא מקמי שבתא ותלתא לבתר שבתא. וכמו כן התורה הקדושה אף שגם שם טמיר ונעלם האור והשכל בכל זאת הוא יותר בהתגלות וכמו שהיה ע"י המן שהיה אוכל דבר הנראה לעינים. ונרגש בחוש המישוש כמו גשמיות והוא ג"כ בחי' פנים ואחור כי מאתו לא תצא הרעות אך טוב וחסד ומי שהרע מעשיו ואינו יכול לקבל הטוב ההוא כהווייתו צריך להלבישו בדברים אחרים ונראית לעין כעין קללה. וכמ"ש שלשה נתקללו חוה ונחש וארץ נתקללה חוה הכל רצין אחריה נחש מזונותיה מצוין לה. ארץ הכל צריכין לה שאף הקללות הם ברכות ואם היו יכולים לקבל אותם בצביונם ובתבניתם היורדין מלמעלה בוודאי לא נמנעו מהם. רק בעבור שהרעו מעשיהם לא יכלו לקבל ברכותיהן שוות ממעייני הברכות כאשר הובאו משם רק ע"י התלבשות במדריגה התחתונה וזה נקרא בשם קללה. כי בעבור שהקב"ה נסתר ונעלם מרוב קדושתו ואינו יכול לגלות רק מעט מזעיר בלבושים ועטופים רבים כפי כח המקבל. וכל עולם שלמטה מחבירו יתמעט האור והשפע המחי' אותו עד העולם התחתון הזה שהאור מעט הכמות זעיר שם. וע"כ אותן המריעין מעשיהם יהיו לאחור ולא לפנים אשר לזאת אמרו טפחו ש"ז בצד טפחו ש"ז שהטפח' הוא מפסיק כידוע לבקיאים בחכמת הדקדוק פירוש שאל יהרסו מצבם לעלות במעלות למקום התגלות האורות בעולמות העליונים