מנחם ציון לג

שבת לא יהיה בו ותירץ דנשתלח בו ברכה ואכ"ק היה לו לירד רק עומר א' והו"ל לשלוח בו ברכה להסתפק לכל השבת כיון שגם שני עומרים היו צריכים לברכה עליונה ולפרש כ"ז נקדים מקרא שכתוב ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת. הנה הקבלה בידינו שהתורה היא נצחיית שע"כ נקרא שמה תורה שמורה לנו דרך בכל עת ובכל זמן. אף כי במצוה זו נאמר חק עולם ברית עולם ואמרי' בגמרא לפני ה' תמיד טפחו ש"ז בצד טפחו ש"ז. ולפי מראה עינינו מצוה זו היתה נוהגת רק בזמן הבית והענין הוא כך שאחז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן וק' וכי הבאים אחריהם בהמות ירעו ואנן מה תהוי עלן וביאור הדבר דקי"ל לכ"ע בשבת נתנה תורה לישראל שהתורה נקראת עץ חיים שנותנת עצה לדרך החיים וכמו שהיה ע"י המן אשר ממקום קדוש יבא לזכות השכל לתת עצה בלב איש איך לעשות רצון קונו ואיך לפרסם אלהותו להמשיך שפעו לכל העולמות ולכל הברואים וכמ"ש אצל אדה"ר כשעמד באו כל החיות והבהמות להשתחוות לו אמר להם בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושינו וכמו שאמרנו אמש שעיקר רצון הבורא לפרסם אלהותו שידעו כל הברואים כי המלך המרומם לבדו וכל עבודתם ופעולותיהם כאשר גזרה חכמתו ית"ש עליהן. לא יסבו בכלתן ולא ישיגו את תפקידו. וזה הוא ע"י עבודת האדם אשר נפח באפיו נשמת חיים דעת ותבונות יודיענו שהוא ימשיך להם ע"י עובדתו הארה ושכל עליון אשר מדי דברו בהם ובענייניהם לשם ה' יקבלו השכל והדעת הזה שידעו שעושים רצון קונם ומקבלים נ"ר מזה. ואל יפלא בעיניכם דבר זה איך דוב ונמר שור וחמור יחדיו וכל בהמות שדי כל צפור כל כנף ידעו ויבינו מגדולות הבורא ב"ה. כי הכל ברא לכבודו וכלם יודעים את ה' כל א' לפי מדרגתו וכח שכלו אחת מהנה לא נעדרה רק שאינן יודעין שפעולתם ההכרחיית הוא רצון השי"ת ב"ה וע"כ כשהמשיך להם אדם הראשון הדעת הזה בקריאת שמות סברו שהוא הבורא כי מידו היתה זאת להם ובאו להשתחות אליו.