מנחם ציון ל

ימי המעש' וכל עבודת ימי החול המה בגשמיות ואין הכוונ' על ההולכי' אחרי תאות לבם כי לא ד"ת במתים רק גם הכשרים וצדיקים המתהלכים לפני ה' וכל עובדותיהם ופעולותיהם הם על דבר כבוד שמו הגדול לעשות נחת רוח ליוצרם מכל מקום אינן יכולין לבא ולהגיע לתכלית שלימותם ולהבין כל פרטי פעולותם עד היכן הגיעו עד יום השבת שאז מתגלה סוד האמת שיש יראת השקר בשבת ואז ישכילו על כל אשר פעלו בימות החול שהיה בגשמיות וכל הנהגת העה"ז הוא כך שהנשמה אינה באה עד אחר תשלום הגוף בצאתו מרחם אמו וכן אח"כ אין בו שכל עד שנעשה בן ג' שנים ויש בו כח להכיר את בוראו כמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שבן ג' שנים הכיר את בוראו וע"ז נאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים ואח"כ כשהוא מתחיל ויודע לדבר אביו מחנכו לדבורים קדושים לענות אמן אחר הברכות ועל ידי זה יש לו חלק לעולם הבא בעבור שמשבח ומפאר את יוצרו וכמ"ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים ששפת רננות יהלל פיהו וכשנעשה בן ה' שנים שמתחיל ללמוד מקרא יתוסף בו שכל והבנה מדי יום ביומו וע"ז נאמר ובשנה החמישית וגו' להוסיף לכם תבואתו. אבל למעלה מן העה"ז נהפוך הוא כי ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני. וטרם הוולדו מזווגין זיווגו ורואין את הנולד הפירות שעתידין לצאת ממנו וכן הוא בשבת שהוא נשמה לימי החול והוא בחינת פנים ואחור שע"י העובדות של ימות החול ינתן בו בשבת נשמה יתירה שהיא שכל עליון להורות לפניו הדרך הטוב והישר ולסמוך את ידיו שעל פיהם יתנהג בשש"י המעשה הבאים עלינו לטובה וביאור הדבר כי הבורא כל העולמים אדון כל היצורים בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון לעשות מעשהו ולעבוד עבודתו לפרסם אלהותו בכל העולמות ובכל הברואים שידעו כלם כאחד כי יש אלהים גדול ונורא המחיה אותם והמהוה אותם. ולא בצדקותינו וביושר מעשינו זכינו לכל אלה רק למען אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שהיו יחידים בכל העולם כאשר העיר ממזרח צדק היה יחיד בין שבעים אומות כמ"ש אחד היה אברהם ולא נתיירא מהם