מנחם ציון לא

ולא ישוב מפני כל. רק למד דעת את העם ופרסם אלהות הבורא ב"ה והרגיל שמו בפי כל הברואים והצליח בכל אשר יפנה מפני שהיו כל עובדותיו באמת ובתמים שהיה נאמן רוח וכל כוונתו היה רק להתוודע ולהגלות גדולת הבורא ב"ה שהיו שוטים שבעולם אומרים שהעולם הוא קדמון. והוא מסר נפשו על הדבר עד שנתאמת אצלם כי שקר נחלו רק מאת ה' היתה בריאת העולמות ובעקבותיו דרכו בניו יצחק ויעקב ולכן הגלה אותנו לבין שבעים אומות למען נפרסם אלהותו ולהודיע גדולתו כמונו כמוהם ואולם מדאגה מדבר פן ימצאו בנו אנשים חלושי שכל ונכשלי כח שלא יוכלו להחזיק מעשה אבותיהם בידיהם ע"כ נתן לנו השתי תורות אף שכלם א'. מרועה א' נתנו מכל מקום יש הפרש ביניהם שהתורה שבכתב היא דרך כלל והתורה שבעל פה היא דרך פרט והכלל היא לידע ולהאמין שאין בירה בלא מנהיג. והפרט הוא שאם יבוא איזה שוטה להסתפק בזה בענין השגחת הבורא בכל תנועה קלה אשר עיניו פקוחות על כל דרכי איש וכל צעדיו יספור וירצה להטיח דברים לומר שהעולם מתנהג על פי מקרה. אזי נאזור חיל ליישר דעתו להוציאו מתוך הרעות עד שיודה על האמת. וע"כ נקראת תורה שבכתב לפי שהיא דבר ברור כתובה על לוח לבם של כל אדם שכבר נתאמת אצל כל האומות ע"י אבותינו הקדושים שאין בירה בלא מנהיג ועכשיו שניתן רשות לכתוב גם התורה שבע"פ שגם היא כלה אמת ויציב לא נפל דבר. והתורה שבע"פ היא כמו גוף לתורה שבכתב שהיא הנשמה לה שכל התורה שבע"פ נכללת בתושב"כ. וכל התושב"כ כלול בעשרת הדברות וכלם כלולים בשני דברות הראשונות ששמענו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך והכל נכלל בב' של בראשית. כי האדם בפני עצמו יוכל לכוין דעתו ולהפשיט עצמו מגשמיות העולם העשיה הזה להתבונן בגדולת הבורא ב"ה ולהדבק באור פני מלך חיים עד שכל הפועל והוא הכסא כבוד. אבל כאשר ידבר האדם באדם להבינהו ולהורות לפניו מאשר השיג צריך להלביש הדבורים בגשמיות וע"כ נתלבש רצון העליון בתורתינו הקדושה בכל הלבושים הללו. וע"כ כיון