מנחם ציון כט

אליו למען יהיה מורכב משניהם ויכול לפעול בעליונים ובתחתונים שני הפכים בנושא א' ויש כמה בחינות פעולות שאם עושה דבר לפי תומו ואינו משרה שכלו וחכמתו על העסק ההוא הדבר הזה לא תצלח והיה כלא היה אבל כשמשרה שכלו וחכמתו על המעשה ההוא תעלה למעלה לפעול את הראוי לה כמו שמצינו רבים חורשים וזורעים ואין עושה טוב אבל יצחק אבינו זרע ואלישע הנביא חרש והגיע בזה לנבואה. אין זה כי אם בהתקשרות כל עובדותיו לעבודת הקודש ואולם הפועלים ההם לא ידעו ולא ישכילו עד היכן הדבר מגיע ואם הבחינה אשר התעוררו למטה להיות כגוונא דא אתערותא דלעילא עד יום השבת הקודש שאז מתגלה סוד האמת ונקודה האחרונה שלה שאפי' עם הארץ ירא לשקר בשבת ובחול אף אם יגיע למעלות התי"ו של אמת שהוא ג"כ טוב מאוד והוא תי"ו דתמים תהיה מ"מ הוא רק חלק א' מארבע מאות של הא' דאמת שהיא נקודה האחרונה המתגלה בשבת ואז יוכל הצדיק להבין כל פרטי עובדותיו של ימות החול אחת מהנה לא נעדרה. וזהו שכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו שאז יבונה לאמיתו כל אשר הביאו בימות החול והי' משנה שיהיה הדבר כפל וכנ"ל ומה שאני מחלף הכ"ף בבית נפרש במ"א

והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו' איתא במדרש שכאן רמז לו הקב"ה למשה על מצות שבת ומשה עכב מלומר לישראל עד יום הששי כשבאו אליו נשיאי העדה ואמרו שנותר להם מן המן אז נזכר מעצמו ואמר הוא הדבר אשר צוה ה' לאמר שבתון שבת קודש ואמרו חז"ל שסיבת השכחה היתה שבג' מקומות בא משה לכלל כעס ונתעלמה ממנו הלכה וזה אחד מהם בעבור שקצף על אותן שהותירו מן המן והבאיש ולכאורה דבריהם תמוהים הלא הכעס הזה לא היה עד יום המחרת ולמה לא אמר להם מיד ביום. הראשון מצות שבת ע"ק האיך היו יכולין להותיר מן המן שהרי אותו העומר היה מצומצם די צרכם שאף קטן שבקטנים לא העדיף. גם תיבת משנה צריך פירוש אבל שורש הענין הוא כך שיום השבת הוא כמו נשמה לששת