מנחם ציון יח

החקירה שהוא אמת ויציב

לחם משנה צריך לתת טעם למה לא חייבו חז"ל לבצוע על לחם משנה בכל הימים טובים שהם ג"כ זכר ליציאת מצרים כמו שבת. והענין הוא שבכל מאכל יש בו שני בחינות הא' הוא הגשמיות הנראה לעינים ונתמשש בידים והב' הוא הרוחניות המחיה אותו והמהווהו מאין ליש ועיקר הנאת האדם מן המאכל הוא בטעם ומראה וריח שהם הרוחניו' שבו ואינן נראין ונרגשין. אבל הגשמיות שבו נדחה לחוץ וניתך ממנו והנה יום שבת קודש הוא ג"כ שני בחינות אמונה הנ"ל דהיינו שהוא זכר ליציאת מצרים ובזה אנו מאמינים ע"פ הקבלה וגם הוא זכרון למעשה בראשית אשר בחקרנו עליהם נכיר גדולת הבורא מתוך פעולותיו וכמ"ש בספרים שג' תפלות של שבת הם נגד הג' אבות שהם השיגו האמונה השלימה ע"פ החקירה ולא נפלו לעולם ממדריגה זו ע"כ נתחייבנו בשבת בלחם משנה למען נשית אל לבנו דעת ותבונה להתחזק בשתי בחינות הנ"ל ולא נסוג אחור ממנו בשתי אלה נתהלך במישרים

הנותן שלג כצמר מקרא זה צריך ביאור האיך המשיל השלג לצמר ואינן דומין כלל הן במראיתן והן בתכונתם. שתכונת השלג קר ושל הצמר חם גם מראה השלג לבן יותר מצמר כמ"ש עזה כשלג ולבאר זה נקדים לישב מ"ש וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח וגו' ואדם אין וגו' וקשה הלא כבר כתיב ותוצא הארץ אבל הענין הוא כך שקודם חטא אדה"ר שהיתה הבריאה בשלימותה כתכלית כוונת הבורא ולא היה דבר נברא בקליפתו שיצטרך להתעכל ולצמוח רק היה קיים לעולמי עד. ואולם אחר חטא נתגשמו כל הברואים והפירות וע"כ צריכין טרחות ויגיעות זריעה וצמיחה ומלובשין בכמה קליפות וצריך כמה תיקונים עד אשר יתכן לאכילת האדם וזש"ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ שעדיין לא היה בבחינת ארציות וגשמיות וכל עשב השדה טרם יצמח שלא היה צריך עוד זריעה וצמיחה כי אדם אין לעבוד את האדמה שבריאת האדם לא היתה בעבור שיעבוד את האדמה