מנחם ציון יז

אמרו חז"ל אין שוחטין הפסח על היחיד שהיחיד אין לו עם מי לדבר

אמר ר"י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וגו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לכאורה הקושיא היא שר' יצחק רצה שלא יכתוב בתורה כלל סיפורי מעשיות רק מצות וא"כ קשה הלא מהחודש ולהלן ג"כ כמה סיפורי מעשיות והיה לו לומר שלא יתחיל התורה רק מהמצות. עוד קשה מהו שתירץ שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עמים. הלא מנהג העולם הוא כך שכל מלך הנוצח לחבירו לוקח ארצו מידו והענין הוא כך היסוד מוסד ושורש קיום עבודת הבורא הוא שצדיק באמונתו יחיה ויתחזק תמיד ולא ירף כלל להאמין באמת שיהיה לו כל צרכו ויש בזה שני בחינות הא' כשישכיל וישגיח העובד על כל הנבראים כי אין דבר עושה את עצמו ואין בירה בלא מנהיג ואיך כל נברא הוא לצורך העולם לא בעודף ולא בחוסר אזי לבבו יבין ויכיר מזה אמונה שלמה ונכוחה במציאת בורא עולם ה' המשגיח והמחיה את הכל ואולם לאו כל העתים שוות לעמוד במדריגה רבה הלזו. אשר לזאת יש לנו בחינה אחרת והיא האמונה מפי הקבלה שספרי תורות שלנו כתובים ומועתקין אות באות איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה בלי שום שינוי שאל"כ הספר פסול ודבר זה גלוי ומפורסם שקבלנו התורה במעמד ששים רבוא איש לא נעדר והאמונה הראשונה היא עיקרית ונכבדת ונקראת אמת שהוא דבר הנראה לעינים שהוא כך שאינו צריך להאמין לשום אדם וכמו שאמר משה לישראל לא את בניכם וכולי כי עיניכם הרואות והבחינ' השנית נקראת אמונ' שצריך להאמין איך שהקב"ה שידד המערכות. וע"כ אמונת האבות היתה חביבה וחשובה לפני השי"ת מאוד שעדיין היא זוכר חסדי אבות. לפי שהסכילו מדעתם אמונת אלהי עולם אף שלא ראו שום חידוש ממנו וזהו שהקשה ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה רק מהחודש הזה שלא יספר כלל ממעשה בראשית רק די לנו אם נאמין בהשי"ת ע"פ הקבלה ותירץ משום כח מעשיו הגיד לעמו וגו' שבזה אנחנו חשובין מאוה"ע שנשכיל לדעת את ה' ע"פ