מבוא שערים יט

ע"י המלכים אחרים כמ"ש וחסרו למעלה ברישייהו וחסרון זה נק' חסרון הסתכלות עיני או"א זה בזה כי חסר מהם הדעת שכנגד העינים שלהם ואמנם כיון שעדיין החו"ג בגופייהו לתתא היו עדיין פב"פ אח"כ מלך החסד והוא הגורם ע"י העלאת מ"נ להתפשט ה"ח בגופא דאבא להגדיל אחוריו כנ"ל בפ"ד וכו'. מת ירד כלי החסד בבריאה ואור שלה ירד באצילות למטה כנ"ל בפ"ה ושאר ה' האורות יצאו בכלי המלך הג' ואז נפגם אבא ונפלו כל הח' שלו שנתפשטו בגופא ואז נגמרו אחורי אבא ליפול ואז חזר אבא פניו מאימא והיו או"א אחור בפנים אחורי אבא בפני אימא ואעפ"י שעדיין לא נגמר פרצוף אבא לפגום עד שלישית ת"ת כנ"ל הטעם הוא כי בכל הספירות יש בהם בפנים ואחור חוץ מן היסוד שכולו פני' לפי שכל היסוד הזכר נכנס תוך נקודות היסוד של הנוק' משא"כ בשאר הספירות שקצתם דבוקים עם אברי הנוק' פב"פ וקצתו באחוריים. והנה כשתעריך תמצא כי שליש הא' של הת"ת שהוא עד החזה הוא שיעור היסוד דאבא כמו שהוא בז"א עם היסוד דאימא כנז' בש"ה לכן בהגמר חסד למות נגמרו כל אחוריו ליפול ואח"כ מלך הגבור' והוא הגור' ע"י העלתו מ"נ להתפשט הה"ג בגופא דאימא להגדיל אחוריים כנ"ל בפ"ד וכשמת ירד הכלי שלו בבריאה והאור שלו באציל' ושאר הד' אורות נכנסו בכלי הת"ת ואז נפלו בחי' הגבורות שנתפשטו בגופא דאימא ונגמרו אחורי אימא לפול וחזרו או"א שניהם אב"א. ועתה היתה גמר נפילת אחורי או"א כי במות החסד עדיין היו או"א פב"א אך עתה כמות הגבורה חזרו או"א אב"א לגמרי כי גם אימא נגמרה לפול לכן לא יקרא נפילת אחורי או"א בתכלי' עד מות הגבורה וכמ"ש בפ"ב. והענין כי כיון שפני האימא היו עדיין מאירים ומסתכלים באחורי אבא אינ' נקראים אחורי אבא אחוריי' גמורים עד שהוחזרו שניהם או"א אב"א. אח"כ מלך הת"ת ובהגיע האור עד שליש העליון שבו שהוא עד החזה דכלי הת"ת אז גרם ע"י העלאת מ"נ להמשיך בחי' התפשטות ההחו"ג ביסוד דאו"א אשר שם מקומם בשליש העליון דת"ת כי הדעת כולל שני רישין דאו"א וחס גופא דאבא וגבורה גופא דאימא ושליש העליון דתית כולל ב' יסודות דאו"א כי נודע התלבשות או"א בז"א ע"ד הנזכר. ונודע כי היסוד נק' כל לסבת שנכללין בו הה"ח או הה"ג ביסוד דנוק' כנז' כש"ה עיין בח"א ולקמן בפ"א. גם נתפשטו כללות ה"ח וה"ג במלי דאבא ומל' דאימא כי לכן נק' המל' כלה בה' אך היסוד נקי כל בלא ה' כמ"ש בע"ה בש"ה ולאשר נכנס האור בב' שלישי התחתוני' בכלי הת"ת החזה ולמטה אז היה גור' ע"י העלתו מ"נ להמשיך ה"ח וה"ג ברישייהו די"ס ותבונה כי שם ראשם יחד וכאשר מת הת"ת והתחיל למות ולהסתלק האור משליש עד החזה ירדו כללות הה"ח והה"ג השני היסודות שני המל' דאו"א עילאין ונגמרו אחוריהם לפול לגמרי ונמצאו עתה כי אחורי או"א עילאין יושבין פה למטה באופן זה כי אחורי אבא יושבי' בקו הימין במקו' שהיה חסד דז"א שהוא מלך ב' ואחורי אימא במקו' שהיה מלך ג' שהוא גבורה דז"א כנודע כי או"א תמיד היו בסוד קוים כנ"ל ח"א פ"ז ובכח היות אלו האחוריי' שנפלו עד פה זו בחי' כלי החדש שעשו או"א שנתפשטו עד פה ועלו שם אח"כ אור החסד והגבורה כנ"ל פ"ה והתפשטות ההוא הוא עצמו בחי' האחוריי' האלו שנפלו עד שם ולא נפלו יותר למטה כי שם נגמרו נפילתם בעת מיתת החסר והגבורה ושליש הת"ת שיצאו מתחלה ולכן נשארו שם ונתעלמו אח"כ ונתלבשו אורות חו"ג בשני אחוריי' האלו וגם האורות הנו"ה כנז' פ"ה אלא שהכל למעלה במקום החסד והגבורה והבן זה היטיב. ונמצא לפי זה כי ג' מלכים דעת חסד וגבורה ושליש הת"ת שיצאו תחלה למלוך יצאו מגולים כי לא היו עדיין שם האחורי' הנז' והיה אורם גדול מאד ולכן בהשבירת כליהם היתה שבירה גדולה כי לא יוכלו לסבול האור הגדול שלהם אכן אורות התחתוני' שהוא מהחזה ולמטה יצאו אחרי נפילת אחוריי' הנז' שם ובהכרח יורדי' ועוברים בתוכם ומתלבשי' בהם ואינם כ"כ מגולי' והי' בכח בכלי שלהם לסבול אורם יותר ולא היתה שבירת' כ"כ גדולים כמו הראשונים ושמור כלל זה. ולכן בבוא התיקון הז"א שהוא צלם המוחין שנבאר בש"ה ח"א פ"ג שאז נגמר התיקון ז"א בעיבור ב' לגמרי אז מתהפכין כחומר חותם ואז האחוריי' ההם הנז' של או"א נתלבשין בהם מוחין דז"א כמבואר שם בסוד כונן שמים בתבונה שהוא הסוד הצלם דז"א המתלבש באימא והבן זה. והאורות והמוחין העליוני' שמן הראש עד החזה באים סתומים באותן האחוריי' כנודע כי גם אחורי אבא נתוני' תוך אחוריי' דאימא ובתוך שניהם המוחין דז"א שהם סוד אלו האורת שנשארו פה באצילות אחר מיתת המלכים ושאר האורות והמוחין התחתוני' המתפשטים בגופא דזעיר הם מגולים מחזה ולמטה וכמ"ש בש"ה ח"א פ"א כי גם המוחין המכוסין בנ"ה דאימא (דז"א) מכין בהם החסדים המגולים ומגלים הארתם והבן זה היטיב כי להיותם בתחלה מגולים העליונים היתה שבירת כליהם גדולה ועתה באים מכוסה כי הכיסוי וההעלם הוא תיקונם כנודע אך התחתונים שבאו מתחלה מכוסים יכלו להתגלות אח"כ אחרי אשר כבר נתקנו והיה יכולת בהם לקבלו שלא ע"י מסך אחורי הבינה וז"ס הגדלות דז"א של כניסת מוחותיו המלובשים בצלם דאבא ובצלם דאימא הנז' בכל מקום והבן זה מאוד כי זה הוא כלל גדול. והנה במות הד' שהוא הת"ת ונסתלק אורו מהחזה ולמטה אז ירד הכלי הת"ת למטה בבריאה ואורו נשאר באצי' במקומו כנ"ל פ"ה אלא שאח"כ עלה בכלי החדש כנ"ל שם וגם אז נשאר במקומו ושאר האורות ירדו ונכנסו בכלי נו"ה ואז ירדו החו"ג דברישייהו די"ס ותבונה