מבוא שערים יד

בעיבור א' לבר מספיק לה שיבואו לה כל הי' חלקים התחתוני' שחסרו ממנה ויבוא עתה בסוד תוס' בפעם א' ונעשה גופא ומוחותיה הכל בפעם אי כי אין בה רק נקודה קטנה וניבנת כא' עד השלימה לעשר והבן זה היטב בשערים הבאים. הכלל העולה מכל זה והוא שורש גדול לחכמה זו כי הי"ס דאצילות אינם שווים זו לזו אמנם שרשם אינ' רק ה"ס לבד וג"ר כ"א כלולה מי' אך הרביעית לא יצא רק הו"ק התחתוני' שבה מחסד ועד יסור ומלכות שביסוד כלולה עמו והה' יצאה החלק העליון והוא הכתר שבה בלבד ואח"כ בעת התיקון המלכים שחזרו להיות אז נתקנו זו"נ להיותם גם הם כ"א מי"ס גמורות. ובזה תבין למה נק' זעיר להורות כי הוא קטן בתחלה ואח"כ נגדל ע"י התיקון כשאר העליונים א"א ואו"א ונמצא כי חג"ת נה"י די"ס דאצילות אינ' ו"ס גמורות רק ו' חלקי ספי' אחת לב ושמור כ"ל זה שהוא יסוד המוכרח בידיעת החכמה זו וית' לך כמה וכמה שבילין בחכמה זו וכמה שאלות עמוקית יתבארו עי"ז

פרק ג אחר שנתבאר בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הגימל נקודות הראשונות הם א"א ואו"א לא מתו אך הב' נקודות שניות המתחלקים לז' מלכים כי נקודה הד' נתחלקה לו' חלקים התחתוני' שבה כי הג"ר שבה נשארו דבוקים בשרשם אשר משם יצאו ונקודה הה' לא יצאה ממנה רק הכתר שבה באופן שב' נקודות אלו נחלקות לז' מלכי' שמתו. נבאר תחלה ענין אלו הז' מלכים דזו"נ איך מלכו ואח"כ מתו לגמרי ואח"כ בפ"ד הבא נבאר גם החסרון שאירע גם בג"ר הגם שאינה שבירה ומיתה ממש גם נבאר למ' פגם הז' מלכי' נק' מית' ממש ופגם הב' איני כן. וביאור נין זה הוא כי הז' מלכים התחתונים היה בהם מיתה גמורה כאדם הנפטר מן העולם שהרוח ישוב אל האלהים אשר נתנה והגיף שאין בו כח עור לכלוא את הרוח ולהעמידו כולו בתוכו מת ושב אל העפר למטה ולכן גם באלו המלכים שהכלים שלהם שלא יכלו לסבול את האור הגדול מתו וירדו עד העפר העליון הוא עולם הבריאה ורוחם עלה אל האלהים היא אימא עילאה שממנה יצאו שהאורות והעצמות המתפשטים בהם הוא שנסתלק ולכן נק' מיתה כמ"ש בזוהר פר' נשא באדרא קל"ה לא תימא דמתו אלא כל מאן דנחית מן דרגוי וכו' כמד"א וימת מלך מצרים ע"ש. אמנם הפגם אשר אירע בג"ר ומה שנפל מהם נשאר באצי' עצמם אלא שהיא למטה ממקומו כמ"ש בע"ה ולכן לא יקרא מיתה אלא ביטול בעלמא. עוד יש טעם אחר ויתבאר בפ"ד אמנם טעם אל הנז' כבר נת' בפרקים שעברו ובפרט בש"ב ח"א פ"ד כי הג"ר לקחו הארתם לצורך כליהם בשיבולת הזקן דא"ק במקום אשר שם ג' אורות אח"פ אבל הז"ת לקחו הארתם מחוטם ופה ולא לקחום במקום הראש דא"ק אלא בגופא דילי' מתחת השיבולת הזקן ולכן הארת כליהם היתה מועטת ולא היו כליהם חזקים ולכן בבוא עצמותם ואורותם לתוכם לא יוכלו לסבול ומתו. עוד יש טעם כי הנה הג"ר חשובות כא' כנודע ולכן היה כח בהם לקבל אורותיהם משא"כ בז"ת שיצאו נפרדות וחסירות לכן לא היה בהם כח לסבול אורותיהם ובפרט שלא היה בהם רק בחי' הנפש לבד שהם העיגולים כנ"ל בח"א פ"ג. ועוד כי הז"ת בהכרח היו יותר דינים מג"ר כי כל מה שהדבר מתעלה למעלה אין הדינים ניכרים ומתגלה בו והם רחמים ולכן בהתגלות בהם הדינים להיותם תחתונים לא יכלו לסבול האור הגדול של הרחמים ונשברו ועיקר הטעם הוא היות סיגים מעורבים בהם והם הגורמים הפירוד עד אחר התיקון שאז נתבררו מהסיגים והקליפות ואז נתחברו כמ"ש בש"ב ח"ג פ"ד. אמנם גם ג"ר בעצמם יש להם שינוי כנ"ל בש"ב ח"א פ"ז כי כתר לקח האור האוזן ממש לא היה בו ביטול גדול אך או"א שחסר מהם אור האוזן היה ביטול גדול אך לא מיתה ממש כמו הז"ת. והנה שמעתי ע"א ממורי זלה"ה כי טעם מיתת הז' מלכים האלו היה כי הענפים לבד יצאו אך שרשיהם נשארו מבפנים ולכן לא היה כח בענפים לקבל האורות ולכן מתו וכאשר המאציל העליון רצה לתקנם החזירו לשרשיהם שנשארו מבפנים ועי"כ נתקנו. ונלע"ד פי' הדברים האלו כי ג"ר שבז"א הם שרשי הז"ת ולכן להיותם חסרי המוחין מתו ובעת תיקונם החזירום בסוד עיבור אל שרשיהם שהם הג' עליונים ויצאו שלימות עמהם ואז נתקיימו. גם אפשר שהוא מ"ש בש"א ח"ג פי"א כי שרשי הי' נקודות נשארו במלכות דעקודים וע"ש גם עיין בש"ג ח"ב פט"ו תבין ענין השרשים עם ש"ב פ"י הנז' הם היותר צודקים לענ"ד. ואפשר ששרשיהם הם האורות שנשארו בחזה דא"ק אשר משם יצאו ענפים אלו כנ"ל ש"ב ח"א וזה נראה נכון. ונבאר עתה סדר יציאתם של אלו הז' מלכים ומיתתם כי הנה נת' בח"א בפ"י כי אורות אלו ז' מלכים שהם זו"נ היו כלולים עם הבינה בכלי שלה וכאשר יצאו אלו הז' אורות לכנוס בכליהם אז היה ענין המליכה כמלך היושב על כסאו ואח"כ היו מתים ונופלים מכסאותם והנה בתחלה יצא איר הדעת שהוא המלך הא' כנ"ל ריח פ"א ויצא מתוך כלי הבינה הנק' ארץ אדום דמינ' דינין מתערין כמ"ש פ"ה ואז יצאו ג"כ עמו הז' מלכים התחתונים בהכרח שכאשר יוצא העליון מהם מכ"ש שיוצאים התחתונים ואז נכנסו כולם ביחד בכלי הדעת. והנה כל הז' מלכים אלו שוים כי הם סוד ו"ק ואין א' מהם גדול מחבירו כמו נקודות החכמה או הבינה שהם גדולים מזו"נ שהם בניהם חלק מהם אכן אלו אחים הם ומעלתם שוה רק שזה חסד וזה דין וזה רחמים וכו' לכן בהיות אורות אלו רבים וגם גדולים בהשוואה א' לא היה בדעת כח לסובלם כמו בהיותם למעלה בג"ר כי אז כל הט' אורות בערך אור הכתר אינם נחשבים למאומה וכן הז' אורות בערך החכמה וכן הז' אורות בערך הבינה וכו' כנ"ל ח"א פ"א אמנם