מבוא שערים יג

בעת הפגם ואדרבה הם מוכרחים להמצא תמיד כי הו"ק שבו הם ו' ימי בראשית אשר כל הנבראים נבראו מהם ומוכרחים להיות נמצאים להעמיד העולם ולהשפיע אמנם בהגיע הפגם עד הז"א אז הו"ק גופא דילי' נשארו שם לטעם הנז'. אמנם הד' ראשונות שבו שהם כחב"ד הם מסתלקו' כי להיותם מעולות בתכלית העילוי אם ח"ו יפגימו ויונקו משם אף אם תהיה אחוזה מועטות מאד להיות אחיזתם ממקום גבוה שאחיזתם עצומה מאד ויחרב העולם נמצא כי ז"א הוא להיפך הנוקבא כי בעת שיחטאו התחתונים למטה אם יחטאו במלכות אז מסתלקים הט' תחתונים ונשאר הכתר שבה ואם יחטאו בז"א אז מסתלקים ד' עליונות רישא דז"א ונשאר גופא דילי' לבד. ועתה נבאר לתרץ השאלות שהערנו בריש הפרק כי להיות כן ראה המאציל העליון שהגימל נקודות ראשונית שיצאו מתוקנות דרך קוים ושלימות כ"א כלולה מי' לפי שאין שום פגם מגיע עד שם שיצטרכו להסתלק אח"כ בעת הפגם אכן הב' נקודות התחתונים שהם ז"א ומלכות הוציאם חסירות ובלתי נתקנת לסיבה הנזכר והוא כ"א היה שלימות בתחלה בעת אצילו' הראשין לא היה אפשר להם להסתלק אח"כ בעת הפגם והיה אחיזת הקליפות בהם מאד ויחרב העולם לכן הוציא נקודות ז"א חסר מד' ראשונות ולא יצאו רק ו' חלקים התחתונים לבד ונקודות המלכות חסר כל הט' חלקים התחתונים ולא יצאו רק חלק כתר שבה כי אלו לעולם נשארים בהם אף בזמן הפגם. אכן הד"ר דנקודות ז"א וט"ס דנקודות מלכות יצאו חסירות שיהיה בהם אח"כ ע"י תיקון של העיבור כמ"ש בע"ה ח"א פ"ג כדי שכמו שבאו עי תוס' ולא בהשרשה גמורה יהי' יכולת אח"כ להסתלק בעת הפגם כי אינם משורשים בהם היטיב מתחלת אצי' ובזה לא יתאחזו בהם החיצונים ליחרב העולם והנה מלבד היותם ו"ס באין חסרים כנז' כדי שאחר כך יבואו על ידי תיקון עוד היה בהם ענין אחר כי אף הו' חלקים שבנקודות ז"א יצאו נפרדות ולא מחוברות והתשובה לזה כי אין הפגמים שווים יש פגם מגיע לחסד בז"א ויש בגבורה ואם היו מקושרות מתחלה הנה בהיות התחתונים פוגמים בו בחלק אחד מהם היה הקליפות נאחזים בכל הו"ק יחר להיותם נקשרים ושווים ביחד בעת הבריאה ולכן נשארו נפרדים כדי שאם יפגימו התחתונים בחלק אח פגם לא יתאחזו הקליפות בכולם יחד. ואמנם הד"ר דז"א אם היו גם הם יוצאים באצי' והיה מקושרת בקשרות יחד היה הפגם מגיע בהם אחר כך בשלשתן יחד אפי' אם לא יפגימו רק א' מהם ותהיה אחיזה רבה ויחריבו העולם ואם היו יוצאים גם הם נפרדים כמו הו"ק כדי שאם יפגימו באחד לא יפגימו בכולם הנה אין לך פגם גדול מזה שהג"ר יהיו נפרדות זו מזו ונודע כי ג"ר חשובות כאחד ואיך יהי' חיו פירוד בהם ולכן יותר טובים שלא צאו מתחלה רק יבואו אח"כ בסוד תוס' כדי שאם ח"ו יפגימו בהם יוכלו להסתלק שלשתן יחד בחיבור אחד ולא יתאחזו בהם וזה יותר טוב משישאר אחד ויסתלק הב' כי הנה [אז נרא'] ב' רעות א' הפירוד שבהם הב' נגיעת הפגם בג"ר וזה שארז"ל כל פחות מג' כלבוד דמי וזהו פי' בעשרה מאמרות נברא העולם כו' כי הוקשה לו מה ששאלני מתחלה שלמה העשר ספיר' דז"א יצאו י' מאמרות נפרדו' והרי היו יכולין להכלל ולהיות מאמר אחד ע"ד שיצאו ג"ר כ"א כלולה מי' נקודות וקרוים נקודה א' ובהיותם מאמר א' יברא העולם הנברא ע"י ז"א כנודע ותירוץ להפרע מן הרשעים וכו' ירצה כי גלוי לפניו ית' שיהיו צדיקים ורשעים בעולם כי כל כוונתו לברר הקליפות מתוך הקדושה הנ"ל וליתן שכר ועונש ואלו היו מקושרים יחד כל הי' מאמרות לא היו רשעים מקבלים עונש תמיד כדין וכשורה כי הרי עונש החוטא בחלק א' ועונש החוטא בי' חלקים היו שוים כי אם יסתלקו מפני הפגם נמצא כי כ"כ יסתלקו מפני הפגם חלק א' כמו בהפגם כולם כיון שכולם קשר א' וא"א להסתלק אי זולת חבירו אכן עתה שהם נפרדים אשר זו ג"כ סיבה שלא באו ג"ר רק על ידי תוס' כנזכר הנה יש שכר ועונש כי כפי הפגם שפוגם הרשע כך מסתלק בפרטות אותו חלק הנפגם ואז משלם לו הש"י עונש אם מעט ואם הרבה כפי מעשיו. וזהו להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם בהיותו נברא בעשרה מאמרות נפרדים ועד"ז ליתן שכר טוב לצדיק אם מעט טוב ואם הרבה וגם כי אלו היו כולם נקשרים אפשר שלא היו יכולת בפגם להתאחז בהם ולא היה שכר ועונש אך עתה בהיות נפרדים הפגם מגיע בהם ואז השם יתברך נפרע על שגרם סילוקם וכפי המסתלק כן יפרע ממנו. עוד יש לומר באופן אחר כי אלו היה מתחלה יוצאים כל העשרה וגם שהיו נקשרות הנה בעת הפגם המצוי שהיא בנוקב' כי הזעיר איננו מצוי כ"כ כנ"ל יפגמו כולם בהכרח כי אינם יכולות להסתלק אכן בהיותם בסוד תוס' דמלכות הנה בבוא חס ושלום הפגם מסתלקים כל הט' חלקי המלכות התחתונים ואינם נפגמים הן בעצמם כלל אכן הפגם הוא ברשעים המאבדין את העולם וזה שאמר אלא להפרע וכולי והוא ע"ש אם חטאת מה תפעל וגומר. והנה בזה נתבאר לנו שאלה אחת למה הוצרך הזעיר אנפין עיבור ויניקה ועיבור ב' כמו שכתב בש"ה מה שאין כן באריך אנפין ולא באבא ואימא ואף גם בנוקבא דזעיר אנפין לא היה רק עיבור אחר כמו שכתב בש"ו. אך הענין הוא כי זעיר אנפין אשר היה בו שתי חסרונות אחת בגופא שיצאו ו"ק נפרדות זה מזה וא' ברישא שלא יצאו כלל ג' ראשונות שבו לכך הוצרך עיבור הא' לתקן הו"ק גופא דילי' ולחברם ביחד ע"י העיבור כמ"ש בש"ה ח"א ואח"כ בעיבור ב' להביא לו יחד הג"ר שחסרו לו מתחלה אשר הם עצמם סוד ג' מוחין דז"א כאשר יתבאר בש"ה ח"א אכן הנוק' לא היה להם רק חסרון א' שחסרו ממנו הט' חלקים התחתונים לכן