מבוא שערים קב

כי אעפ"י שישנם בו אינם שלימים יען כי חסר מהם סוד הדעת המגדילים כו' לכן מוח החכמה לא ניכרו בו עדיין התפשטו' ל"ב נתיבות חכמה ובמוח הבינה לא ניכרו בו התפשטות נש"ב וגם הדעת לא נחלק לאדרין ולאכסדרין הנז' באד"ר אמנם כל בחי' אלו היה אז עדיין בכח ולא בפועל ובפרטות ולכן היה בהם ג"כ שינוי אחר במוחין דחו"ב אלו דעיבור ממוחין דיניקה כי אעפ"י שכולם הם שמות אלהי"ם עכ"ז אלו אלהי"ם לא נתגלו לגמרי כולם זולת ג' אותיות מהם והם אל"ם מאלהי"ם אך ב' אותיות י"ה דאלהים לא נתגלו בו עדיין ואמנם ענין י"ה מאלהי"ם מה ענינם ית' בענין היניקה כי אז נתגלו והנה זהו הטעם שהעובר אינו מדבר כלל כי הוא בסוד אל"ם מאלהי"ם ולכן הוא אלם בלי דיבור וז"ס או מי ישום אלם כי עתה אלו המוחין מתלבשים בחיצונית אימא הנק' מ"י כנודע וחסר משם עתה בחי' היסוד והדעת זה גרם שעובר יהיה עדיין בסוד אלם מאלהים ולא נתגלה כל השם ונמצא כי האדם שהוא הז"א עשאתו מ"י אלים והענין כי הז"א נק' אדם ע"ש מ"ה דאלפין שיש בו כנודע ואם תחבר עמו אותיות הפשוטים שהם כ"ו הכל גי' אל"ם הרי איך מ"י עשאתו לאדם להורות זה הענין כי לא נתגלו בו רק אל"ם מאלהי"ם גם אם תמלא ב' אותיות מ"ה מ"ם ה"א יהיה הכל גי' אלהיים כי משם הם ג' אותיות אל"ם ודע כי אין זה אלא בהתחלת האצילות אמנם אחר שכב' נכנסו בו מוחין דגדלות אעפ"י שאח"כ מחמת פגם התחתונים חוזר ז"א לבחי' עיבור א' כי בעת גלות מצרים ובעת חורבן בהמ"ק בעו"ה אין בחי' היניקה מסתלקת ממנו אמנם כל שם אלהי"ם נשאר שם רק שאותיות י"ה דאלהים אינם מתגלים הארתם ויושבים סתומים שם ואינם מתגלים רק אותיות אל"ם וז"ס נאלמתי דומיה החשתי מטוב כי אז נשארת אלם וזהו נאלמתי אך ב' אותיות י"ה נשארו דוממין וז"ס דום י"ה אך לא נסתלקו לגמרי וכמ"ש בכוונת ק"ש איך בחי' היניקה ואיך אנו מתקנים אז י"ה דאלהי"ם במלת ישראל שבפ' ש"י וכן בכוונת קדיש. ונבאר הענין הראש של העובר מה ענינו כי הנה הראש הוא כלי דמוחין בסוד חללי דגלגלתא והנה אמרנו שאין בו עדיין רק ב' מוחין שהם ב' אלהים ונודע כי אלהים דחכמה הוא ביודין גי' ש' ואלהים דבינה הוא בבחי' אחוריים פשוטים שהוא בגי' ר' ואלו הב' בחי' הם ש"ר מראש וא' יתירה היא כללותם אמנם בחי' דעת אין בו עדיין כלל ואחר שנת' ענין המוחין דעיבור נבאר עתה אימתי נעשים ע"ד שביארנו לעיל הנה בבחי' הכלים שהם ג' חללי דגלגלתא נחלקים לד' כי החלל הג' שהוא כלי הדעת צריך שיהיה בו ב' בחי' כמו שיש במוח עצמו שהוא כלול מחו"ג ונמצא שהם ד' חללים והם ד' שמות אלהי"ם בבחי' כלים וכל אלהי"ם גי' פ"ו שהם ג' חדשים בקירוב ונמצא לד' הכלים דד' המוחין. הוצרך עיבור די"ב חודש אלא שבג' ימי הקליטה נתקשרו יחד כל הד' כלים ע"י טפת הזיווג ומג' חדשים הראשונים נתקן כלי מוח החכמה שהוא העיקר שבכולם ולכן אז היה היכר העובר כמשארז"ל ושאר הכלים דמוחין נשלמו בי"ב חדשים ובבחי' הניצוצות שהם הקרומים הנה הם ג' מוחין לבד והנה בג' חדשים הראשונים נגמר קרום הא' של החכמה שהוא עיקרי לכן אז הוכר העובר וב' האחרים בו' חדשים האחרים הרי הם ג' קרומות שהם ג' אלהי"ם בט' חדשים דעיבור לבד ע"ד הנ"ל כי שם אלהיים גי' פ"ו שהם ג' חדשים בקירוב ובחי' המוחין בעצמם שהם האורות שמעתי ושכחתי ואני מסופק אם שמעתי שבתחלה נתקן מוח החכמה להיותו ראשון או אם מוח הדעת נתקן ראשון להיות בחי' חו"ג שהם עיקר גדלות הולד כנודע. והנה כבר נת' איך הם ב' צלמי' א' דאבא וא' דאימא ובכל א' מהם יש בו מוחין פנימי' שהם צ' דצלם ומוחין מקיפים שהם ל"ם. דע כי אחר שזה העובר נכנסו בו המוחין פנימים שהם צ' דצלם הנה אח"כ לקח גם המקיפים ונכנסו בו המקיפים תוך פנימיות' וענין זה בין בצלם דאבא בין בצלם דאימא בבחי' כלים החיצונים שלהם והכל הוא על הסדר שהוא במוחין דגדלות, וע"ש כי משם יתבאר לך גם אלו כי אינני כופל הדברים בכל מקום ומקום

פרק טז אחר שנת' הענין עיבור הזה בז"א צריכין אנו להודיעך ענין ג' בחי' שיש בעיבור הזה והוא שנת"ל שיש ג' בחי' זמני התיקון אל זו"נ והם עיבור ויניקה ועיבור ב' דמוחין ותחלה בעיבור א' היה ג' כלילין בג' וביניקה היה מן ו"ק ובעיבור ב' מן י"ס גמורות גם בעיבור הזה הראשון היה בו ג' בחי' אלו כנגדם כי גם בעיבור היו לו מוחין וא"כ מוכרח הוא שכל הג' בחי' שיש אל הז"א בג' זמני עי"מ היה כולם עתה בעיבור הא' אלא שכל ג' בחי' אלו כולם הם נק' בחי' עיבור אעפ"י שיש לו מוחין אינם נחשבים רק לג' כלילין בג' והענין כי בג' ימי הקליטה הוא התחלת תיקון העובר ואז הוא בחי' העיבור והענין כי אז בג' ימים אלו כבר הז"א התחיל להתתקן מעט מעט כי נתקשרו ונכללו ג' עם הג' ונעשו דרך קוים וגם כי הלבישו הג"ת את ג' עליונות ונעשו כגוף א' מיוחד בקשר אמיץ אמנם מה שנגלה אז מהז"א אינו רק הג' אחרונות נה"י שלו והנה אז זו"נ הם מלבישים את א"א באופן זה כי הנה הם מלבישים את שליש התחתון דת"ת ודנה"י דא"א הם ד"ס והנה המל' נוק' דז"א לוקח פרק תחתון דהוד דאריך ואז היתה נקראת פסיעה לבר שהוא הנקודה והגוף התחתון דאות ו' זעירא שבתוך הה' דבינה ואעפ"י שלא לקחה רק שליש התחתון דהוד נק' כל ההוד על שמה כיון שאינו כולו לזו"נ ונמצא כי מה שנשאר לזו"נ אינו רק ג"ס שהם שליש ת"ת ונצח ויסוד כי אעפ"י שהוא לוקח ב"פ העליונים דהוד כבר נת' שכל ההוד