מבוא שערים קא

זולת מוחין דגדלות שהם הויות ורחמים גמורים מפנימיות או"א ונמצא כי הז"א מתחיל ממטה למעלה מעט מעט עד שיושלם. וכבר ידעת כי כל השערות ממותרי המוח נפקו וכיון שיש לו מוחין בהיכרח יש לו אח"כ שערות כנראה בחוש העין כי יש שערות בראש עובר וא"כ יש אל הז"א שערות בראשו אף בסוד העיבור ולקמן ית' ענין השערות הנמשכין ממוחין דגדלות וע"ש

פרק יד ונב' אלו המוחין דעיבור מה ענינו דע כי יש שינוי א' בין המוחין שבז"א דזמן עיבור למוחין דיניקה וגדלות כי אף על פי שנתבאר לעיל שהמוחין דגדלות הם העיקרים שהם הרחמים ודקטנות שהם דעיבור ודיניקה הם שוים שהם דינים גם יש חילוק ביניהם כי בהכרח עלה ממדרגה אל מדרגה ומדרגת היניקה גדולה משל עיבור ויש בה תוספות לשבח על העיבור והענין כי ביניקה יש בו היכר ג' מוחין שהם חב"ד אמנם בזמן עיבור אין לו רק ב' מוחין דחו"ב אבל המוח הג' הנק' דעת אין בו עדיין. והנה ב' המוחין הנקרא חו"ב דצלם דאימא הם סתומים תוך הנו"ה דתבונה וכן חו"ב דצלם דאבא הם סתומים תוך הנו"ה דאבא אמנם הדעת הוא תוך בחי' יסוד דאו"א לכן הוא מגולה ויוצא משם בסוד חסדים שיוצאים משם ומתפשטים בז"א ומגדילים אותו וגם הם מגדילים את הב' מוחין הסתומים שהם חו"ב ונמצא כי עיקר הארת המוחין באדם הוא ע"י הדעת והוא הנותן בו ידיעה ולכן העובר שעדיין לא נתגלה בו מוח הדעת כלל גם הב' מוחין דחו"ב הם סתומים כנז' לכן העובר אין בו דעת כלל משא"כ בזמן היניקה שכבר יש לו קצת דעת למה שצריך אליו. ואמנם הגור' בזה הוא ב' דברים א' בענין העובר עצמו והב' מפני התבונה א' מהם כי העובר בזמן העיבור הוא דינים גמורים ואז יש שם אחיזת החיצוני' יען כי הם בחי' דינים והם כלים החיצונים דז"א בחי' החיצונים מכלי הג' והנה עיקר אחיזת החיצונים הוא בחסדי' המגדילים בדעת כמבו' אצלינו בסוד עץ הדעת טו"ר ולכן לא ניתן בו עדיין בחי' הדעת שלא יהא אז להחיצונים בו אחיזה יותר מדאי. עוד טעם אחר כי הנה עיקר מוח הדעת הוא לצורך הלידה והזיווג כי משם באה הטפה הנמשכת משם בסוד וידע אדם את אשתו וידע אלקנה ולכן עד שיולד ויהי' לו בחי' נקב' אז יתגלה בו הדעת. עוד טעם ג' בעבור התבונה והוא כי הנה נת' לעיל כי הצלם הזה דמוחין דז"א מלובש תוך התבונה ובחי' צ' דצלם שהם המוחין הפנימים הם מתלבשים תוך נה"י דתבונה ונמצא כי הדעת מתלבש תוך היסוד דתבונה והנה מצינו כי התבונה בכלים החיצוני' שלה אין בה בחי' יסוד כי הנה בחי' ג' כלים יש בכל ספי' וספי'. והנה ביסוד דתבונה והם עור ובשר ובשר יותר פנימי בפנימיות הרחם. והנה עור החיצון אין שפתותיו דובקת ונושקת כי פה היסוד שלה הוא רחב שם אמנם ב' בחי' הבשר הם שפתותיהם נושקת ודובקת זו בזו וסוגרות פי הרחם שלה ולכן בזמן העיבור שהוא המוחין האלו הם מלובשים בכלים החיצונים דתבונה ואין שם בחי' יסוד כנז' בחי' לבוש להתלבש בו מוח הדעת לכן לא ניתן דעת בעובר. ועתה צריך ליתן טעם למה בתחלה היה כן היסוד של התבונה והענין כי נודע כי כל אחיזת החיצונים אינו אלא בנוק' כי היא מבחי' הגבורות והדינים בפרט היסוד שבה ששם קיבוץ הגבורות והדינים שהם בחי' המ"נ וכל חשקם לבוא אל חוה ולהטיל בה זוהמא ולינק וליק' משם כל השפע הנמצא שם ביסוד שלה כי שם הוא בית קיבול וקיבוץ כל השפע עליון והוא מקור שמשם נשפע השפע לכל העולמות בסוד מה רב טובך וגו' ובפרט בבחי' החיצונה של כל הכלים כי וודאי הם דינים גמורים ויש אחיזה גדולה מאוד אל החיצונים ואם היה שם בחי' יסוד היו נאחזים שם החיצונים במאוד מאוד ויונקים כל השפע אשר היה שם לכן לא נתהווה שם בחי' היסוד. ואמנם בב' הבחי' של הכלים שהם אמצעי ופנימי אין שם אחיז' כ"כ לחיצונים כי אינם דינים גמורים כמו הכלי החיצון מכולם ואין יכולים להתאחז שם לכן נעשה שם בחי' היסוד ונמצא כי כיון שביסוד אין שם בחי' החיצונים גם דעת אין שם בסוד אם אין בינה אין דעת והנה גם בצלם דמוחין דמצד אבא לא היה שם דעת כי הטעם שאמרנו אין זה אלא ביסוד דנוק' שאין בה בחי' יסוד רק האמצעי והפנימי לבד אך היסוד דדכורא יש בו כל הג' בחי' יען גם מה שנתאחזו בו החיצונים בסוד ערלה ופריעה כמ"ש בדרוש המילה עכ"ז אין אחיזה גדולה שם כ"כ כמו אם היה בנקיבה שהיו נאחזים בה יותר וא"כ למה לא היה דעת בבחי' המוחין דצלם דאבא והטעם כי הנה נת' כי הצלם דאבא מלובש תוך צלם דאימא כי אבא טמיר וגניז יתיר גו אימא וכיון שאין בחי' יסוד לאימא בחיצונים איך יתלבש שם יסוד דאבא נמצא שגם שם אין בו דעת לעובר. גם טעם כי הלא מוחין אלו מזיווג או"א הם באים ואין אבא מזריע טפת הלובין עד שתחלה תעלה אימא טפת מ"נ וכיון שאימא לא העלית מ"נ הנמשכים ממוח הדעת שבה לצורך מוחין אלו דז"א לטעם הנז' שאין לה יסוד להלבישו גם אבא לא הוריד טפת מ"ד מבחי' מוח הדעת שבו לצורך הז"א ונמצא עתה מבואר למה העובר אין בו רק ב' מוחין שהם חו"ב אך אינם. בו עדיין לא בצלם אבא ולא באימא אך חו"ב יש לו כפליים בצלם אבא ובצלם אימא. סליק פ' י"ד

פרק טו נבאר עתה ענין אלו הב' מוחין דחו"ב שיש לבדו בו כי הנה נתב' שהם בחי' אלהי"ם יען הם מבחי' הניצוצות והאורות של המלכי' שנשברו ונמצא כי הם ד' שמות דאלהי"ם ב' אלהים דחו"ב דצלם אבא וב' אלהים דחו"ב דצלם אימא וצריך שתדע כי מלבד ההפרש שיש בין עיבור ויניקה וגדלות בענין הדעת כן יש חילוק ביניה' בענין הב' מוחין אחרים