ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עה
Likkutei Maharil (vayikra bamidbar dvarim) 75 · ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →כנודע וזה רימז הכתוב בפיך היינו המצות התלוים בדיבור ובלבבך היינו המצות התלוים במחשב' לעשותו היינו המצות התלוים במעשה ע"כ צריך האד' לזרז א"ע מאד מאד להתפלל בכוונה עצומה כי התפלה היא הכוללת כל שלשה חלקים הנ"ל כי הש"ע כנגד החלק המצות התלוים במחשבה כי כשעושין מצוה אחת כראוי הוא כוללת כל תרי"ג מצות כדאיתא בגמרא עשה מצוה אחת מטיבין לו וק"ש הוא כנגד חלק המצוה תלוים בדיבור ולבישת טלית ותפילין הם נגד חלק המצוה התלוים במעשה והשלשה חלקים הנ"ל הם כנגד נפש רוח ונשמה חלק המצו' במחשבה הם נגד נשמה כי נשמה הוא לשון נשימה כמו שאי אפשר להאריך בנשימה כמו כן אי אפשר להאריך במחשבה אחת וחלק המצות במעשה הם כנגד נפש לשון וינפש לשון מנוחה שם הדיבור נח כי מעשה הוא הסוף וחלק המצות בדיבור הם כנגד רוח כמו ויהי האדם לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא וזה עין רואה אם יש לך מחשבה שאינה נראית לאדם אבל למעלה יש עינא פקיחא הרואה כל מחשבותיך ואוזן שומעת מה שאתה עושה בדיבור וכל מעשיך בספר נכתבים וזה אמור אל הכהנים המה הצדיקים העובדים את ה' כי כהן לשון עובד כנודע בני אהרן הם האנשים המתחברים להצדיקים הם נקראים בני אהרן ואמרת אליהם אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל הצדיקים מחויבים להזהיר לקטנים היינו האנשים הנלוים אליה' לנפש לא יטמא בעמיו פי' נפש הוא מעשה כנ"ל בעמיו הוא לשון גחלים עוממות כלומר שלא יטמאו עצמן בשום מעשה ולא תאמרו במעשה עבירות החמורות היינו גזל וגנבה וניאוף ח"ו אטו בשופטני עסקינן בפושעי' ח"ו אלא שלא יטמאו עצמם בשום מעשה בטילה שאינם עושים בה מצות הבורא ב"ה ועקימ' שפתים הוה מעשה שלא ידבר דברים בטלים וכדומה להם
או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו כמו שאיתא אנכי נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית כלו' שהתוה"ק הי' בחי' נפש חלק אלקים ממעל וצריך ללמדה בדחילו ורחימו ובהתלהבות גדול לחבר ולדבק את התורה בשורש העליון רמז והרוח תשוב אל האלהים וזה לנפש זו התורה לא יטמא בעמיו שלא ילמוד בשפלות בלא דחילו ורחימו ח"ו ולא פרחת לעילא אלא ילמוד כראוי ובהתלהבות כדי לחבר התורה לשורש העליון
או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' ופירש"י ז"ל סרס המקרא וינזרו מקדשי ב"י אשר הם מקדישים לי ע"ש ולי נראה לפרש כפשוטו כי רומז לנו הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל רצ"ל הרוצה לעבוד את הבורא ב"ה באמת צריך לפרוש עצמו שלא יתחבר עם אנשים מקדשי ב"י פי' שלא לעשות המצוה בכוונה מועטת כמו רוב האנשי' כמו שאמרנו על הפסוק ויקחו לי תרומה וכו' פירוש כשתקחו עצמכם לעבודתו תרומה מאת כל איש פי' תפרשו עצמכם מאת כל האנשים הגשמים ותחברו בהש"י ובתורתו ומצותיו ואעפ"כ ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי פי' שלא יאמרו על המצות ועבדות שפשוטי בני אדם עושים שאינם ראוים לכלום כי אני ה' בכל מקום שב"י עושים מצות אע"פ שהוא בכוונה מועטת שם אני אלא שהעובד ה' באמת אינו צריך להתחבר להם שהוא מחויב לעשות המצות והטבדות בכוונה גדולה ולהרבות כבוד שמים וזה לנפש לא יטמא בעמיו רצ"ל שלא יטמא בעמיו שלא יאמר על שום נפש שהוא טמא ח"ו בעמך פי' כשעושה מעשה עמך אפילו שלא בכוונה גדולה כנ"ל: פרשת בהר סיני
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר ומביא רש"י ז"ל הת"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו בסיני וכו' ולהבין למה מביא רש"י ז"ל הת"כ להשמיענו שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בהר סיני ונ"ל ע"ד הפ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציונו ויש לדקדק למה תחשב המצוה הזאת שאנו מקיימים לצדקה הלא אנו מחויבים לעשות המצוה בגזירת המלך הקב"ה ונ"ל כי כל המצות צריך לעשות בדחילו ורחימו כמ"ש בזוה"ק כל שנעשה בלא דחילו ורחימו לא סלקת לעילא ואיתא כשקיבלו ישראל התורה בהר סיני כפה עליהן ההר כגיגית והקשו בתוספות למה הוצרך לכפות עליהם את ההר הלא ישראל מאליהם אמרו נעשה ונשמע אלא ידוע שכ"א מישראל יש לו אור פנימי רמז לאהבה ואור מקיף המצמצם רמז ליראה הרוממת וזה סוד טלית ותפילין תפילין רמז לאור פנימי הוא אהבה וטלית רומז ליראה אור מקיף וישראל כשיצאו ממצרים וראו האותות והמופתים אשר עשה להם ה' וקרע להם את הים וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ובאו לאהבה עזה ועצומה ואמרו שירה באהבה ובשמחה רבה אבל יראה לא הי' להם אעפ"י שנאמר ויראו