ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עד

וכפי יכולתכם: או יאמר קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל וכו' ע"ד ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה דאי' בגמ' הקב"ה מחי' מתים אליהו מחי' מתים הקב"ה מוריד גשמים אליהו מוריד גשמים מצינו שהצדיקים יכולים לפעול בצדקתם וקדושתם ותפילתם ניסים ונפלאות וז"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל וכו' רצ"ל מה שהוא [יכול] שואל מעמך גם את תוכל לפעול בצדקתך ותפלתך אלא שלא תתגאה מזה שכן נאמר כי אם לירא' את ה' אלהיך זאת רומז לנו המדרש קדושי' תהיו יכול כמוני ר"ל יכולי' אתם לפעול בצדקתכ' כמוני ובכל זאת לא תתגאו ת"ל כי קדוש אני רצ"ל שתלמוד עצמך לומר תמיד שקדושת הבורא למעל' מקדושתכם כלומר כל הנפלאות שתפעלו הכל מאתו ומכוחו ב"ה

לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר איתא בגמרא מ"מ בניהם של ת"ח אינם ת"ח מפני שאינם מברכים ברכת התור' וקשה וכי ס"ד שאינם מברכים ברכת התורה ובס' גור ארי' עמד בזה ותירץ שאינם מברכים בשמחה וכל מצוה שלא נעשית בשמחה אינה נחשבת לכלום כי העיק' השמחה של מצוה וזהו שכתוב ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים רצ"ל כמו שאנו מתפללים הערב לנו ה' אלקינו את תורתך ערוב לשון מתוק כלומר שתמתיק לנו את הטוב היינו התורה והמצות שנעשה בשמחה ואל יעשקוני זדים רצ"ל שלא יהי' לס"א חלק במצותינו כי כל מצוה שלא נעשה בשמחה נותנים כח בס"א ר"ל ולהבין שהקב"ה נקרא רעך כמ"ש ריעך ורע אביך אל תעזוב וזאת רומז לנו הכתוב לא תעשוק את רעך רצ"ל שלא תעשה המצוה שלא בשמחה ח"ו ותעשוק את ריעך זה הקב"ה פי' שתתן כח בס"א וא"ת כשלא תוכל לעשות המצוה בשמחה לא תעשה שום מצוה ולא תאמר שום ברכה ותפילה ותאמר בלבבך עתה אין שמחה לעשות המצוה כראוי לכשאפנה ואוכל לעשות בשמחה אז אעשה לכן נאמר לא תגזול כדאיתא כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל וכו' אלא מחויב אתה בכל עת שאתה צריך לעשות איזה מצוה או להתפלל או ללמוד תורה מחויב אתה בכל יכולתך לעשות בשמחה רבה ועוד אנו צריכים להקדים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא היום לעשות' ולמחר לקבל שכרם אבל שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא זה רימז לנו הכתוב כשיעשה המצוה בשמחה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר רצ"ל אין אתה צריך להמתין עד בוקר לעוה"ב לקבל השכר כי שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא ודו"ק: פרשת אמור

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו נ"ל הרמז בזה כי ידוע בחי' נפש הוא הדיבור כאשר מובא בתרגום ויהי' האדם לנפש חיה לרוח ממללא הוא נפש המדברת מעלת ויתרון האדם מן הבהמה וגם בענין הדיבור יש בחי' שונות כי הצדיק העובד בצדקו דבוק למעל' במחשבות קדושות אין שכחה מעבדות ה' לפניו עליו נאמר והחיות רצוא ושוב כל דבריו קדושים זה פרי מחשבתו עושה פרי למעל' ושורש למטה הגם בדברו עם אנשים המונים פועל אמת בכל ענינים הנצרכים לפי דרכו בקודש כי גבהו דרכיו בל ישיגם שכל איש המוני אשר לא נסה בזה והוא כסולם מוצב ארצה בעיני האדם מדבר דברים גשמים וראשו מגיע השמימה דבוק במחשבתו בדברים רוחנים איש אלה לו הרשות נתונה לדבר עם אנשים שונים ועניני עולם כל הצורך וממעלת קדושתו לא יזח ולא ימיש מעשות פריו הטוב הן זאת מעלת צדקת הצדיק אשר עוצם צדקתו באה אליו מיגיע כפו רובץ וסובל עבודת הקודש בכסף ישא ותשוקה ובהתלהבות האמיתי מצד עצמו גורמת זה אך הצדיק אשר עדיין לא הגיע למעלה זו רק שזכות אבותיו מסייעת אותו את צדקתם וקדושתם מתהלך לפני אלקים הגם כי כהן עובד הוא לא יהרס ממצבו ועם אנשי' שונים בל יתערב פן יהרוס כו' וזה הנרצה בדברנו אמור אל הכהנים המה העובדים את ה' בני אהרן דייקא לא מידם ועוצם קדושתם להם זאת כי אם מצד שהם בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו היינו לדיבור לא יתערבו עם אנשים המונים פן ינתקו ממקום חיבורם במחשבותיהם הקדושים ולא יוכלו לעלות בהחזרה למדרגתם הראשונה עד אשר יופיע עליהם רוח ממרום ויזכו למעלת הצדיק ואז יעלו למדרגה הנ"ל ודו"ק

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד המשנה במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים הנה התורה והמצות נתחלקו לשלשה חלקים כמו שרימז לנו הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי יש מהמצות התלוים במחשבה כגון ואהבת את ה' אלקיך ואהבת לרעך לא תשנא אחיך וכדומה להם ויש מהמצות התלוים בדיבור כגון ק"ש ותפילה וכדומה ויש מהמצות התלוים במעשה