ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עו

העם את ה' ר"ל ויראו העם (ע"ר) [ע"ד] את ה' לרבות ת"ח ר"ל שהיה להם יראה בפני משה מחמת שראו את המופתים שעשה ה' על ידו אבל יראה הרוממת לא הי' עדיין לישראל ורצון הבורא ית"ש שגם יהי' לישר' ירא' [הרוממ'] כמ"ש לבעבו' תהי' יראתו על פניכ' לכך כפה עליהם הר כגיגית להביאם אל היראה לקבל התורה הקדושה באהבה וביראה וזה מה שאנו מתפללים בכל יום וקרבתכו מלכנו לעבודתך באמת ובאהבה צריכין לזכור מעמד הר סיני שהי' ביראה ובאהבה וה' פתח לנו כל הרקיעים וראינו שה' אחד ואיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה שעיקר הוא האמונה באמת כי כל ישראל יש להם אמונה אלא העיקר שיהיה אמונה באמת והכתוב מעיד על אאע"ה והאמין בה' שהי' אמונת אמת ע"כ ויחשבה לו צדקה והיוצא לנו מזה שכל מצות ועבדות ועשי' שאנו צריכין לעשות לה' צריך להיות באהבה וביראה כי כל ישראל עושין מצות ולומדין תורה כמו שאיתא כפלח הרמון אפילו פושעי ישראל מלאין מצות כרמון אלא המצות לא נעשו באהבה וביראה ולא פרחת לעילא והעיקר לעשות המצות והתורה באהבה וביראה לעלות אל שורש העליון כמו שנאמר לאהבה את ה' ולדבקה בו וזהו שנאמר אם בחקותי תלכו היינו החוקים שאין שום טעם להם שאנו עושין אותה רק מחמת אהבה שאנו אוהבים את הבורא יתברך אנו מקיימים אפילו החוקים שאין בהם שום טעם ואת מצותי תשמרו שתקבלו עול מלכותי ועול מצותי רמז ליראה פי' כשיהיה להם אהבה ויראה הפנימיות אז ועשיתם אותם פי' תעשו את המצות בשלימות וזה שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את המצוה הזאת לפני ה' אלהינו פי' שכל המצות יהיו לפני ה' באהבה וביראת ופרחת לעילא כאשר צונו במעמד הר סיני וזאת תחשב לנו לצדקה וזה רמז לנו הכתוב וידבר ה' אל משה פי' הקב"ה צוה למשה בהר סיני לאמור פי' כל המצות שיעשה וכל התורה שילמוד שיהי' באהבה וביראה כמו מעמד הר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיט' נאמרו כללותיהן ופרטותיהן וכו' כי שמיטה מצוה חמורה לקיימה כי כל מצוה שתלוי בשכל כגון גנבה וגזילה וכדומה המה קל לקיים ומצוה שמיטה הוא חוקה בלא שום טעם וגם הוא דבר שבממון וחסרון כיס לשמוט כספים ולהפקיר פירות וביובל להחזיר השדות ולשחרר את העבדים והא ראי' שלא קיימו בארץ ישראל לא שמיטה ולא יובל ובשביל שכבד על בני אדם לקיים מצות שמיטה ע"כ נאמרה כללותי' ופרטותי' בהר סיני כדי שנוכל לקיימם באהבה וביראה כמו שניתנ' בהר סיני וכן בכל המצות שאינם חוקים אעפ"י שיש בהם טעם הכל צריכין לעשותן רק בגזירת המלך באהב' ובירא' כמו שניתנ' בהר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיטה שהוא חוק' בלא טעם ושכל וגם דבר שבממון וחסרון כיס נאמרו כללותיהן וכו' פי' שצריך אתה לעשות' באהב' ובירא' כמו שניתנה בהר סיני וכנ"ל אף כל המצות אף שיש להם טעם ושכל מחויב אתה לעשותן בשלימות באהבה ובירא' פנימיות כמו שניתנה בהר סיני ודו"ק

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור דבר אל ב"י וכו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' הקשה רש"י מה ענין שמיט' אצל הר סיני וכו' עי"ש עוד יש דקדוק תיבת לאמר הוא כמיותר עוד יש דקדוק דבפסוק מתחיל תיכף בשמיטה והי' לי' לכתוב קודם שש שנים תזרע את ארצך וכו' עוד יש דיקדוק דבר אל בני ישראל ואמרת דתיבת ואמרת הוא כמיותר ונ"ל כך דיש אמת ואמונה והיינו דמתוך האמת בא לידי אמונה והנה מצינו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וכל ישראל יש להם אמת ואמונה כ"א לפי מדרגתו יש לו יותר ונפרש הפסוק וירם את אדרת אלי' ויאמר אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' והפסוק טוב לפרש אותו כי רבו בו הדיקדוקים גם בהפטרה הממני יפלא כל דבר ונראה לי כך דהנה משה רבינו בתחילה שהראה אליו ה' בסנה כתיב ויסתר משה פניו וגם מצינו שאמר מי אנכי וכו' וראינו שהחזיק א"ע קטן ונוכל לומר דהפסוק מרמז דאף אח"כ שזכה שדיבר עמו ה' תמיד היה גם כן מחזיק א"ע אותו קטנות שהי' לו בתחילת נביאתו בהר סיני או י"ל כוונת הפסוק דלאמר מרומז על מוח היינו רצון ומדיבור של הקב"ה בא הרצון למשה וזאת ג"כ כוונת הפסוק השני דבר אל ב"י ואמרת אליהם היינו דבר עמם ותעשה להם רצון ומוח וענין בהר סיני לשון שנאה כדדרשינן בגמרא שירדה שנאה לאו"ה א"כ נוכל לפרש דהנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וידוע מאחז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלה ומצינו במשה שכתוב בו והאיש משה עניו מאד וכו' ומצינו הר סיני היה נמוך משאר הרים ומצינו לומר פי' הפסוק דמרמז שזכה שדיבר עמו ה' מחמת הר סיני שהי' שונא א"ע שהי' מחזיק א"ע למקצר בעבודת ה' כי מחמת יראה נפתח שערי חכמה ומשיג רוממה אל ואזי האדם בא אל הענו' ומי לנו גדול כמשה מבחר האנושי שעפ"י רוב השגתו