ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קח
Likkutei Maharil (Ketubot Kiddushin) 108 · ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →שהיתה אלמנה והוא אומרת שאח"כ נשאת לאיש ונתגרשה דהא כיון שבאתה לפנינו בלא גילוי ראש ע"כ נשאת וא"ל מגו דהיתה באה בגילוי ראש דגנאי הוא לה אלא ע"כ כנ"ל
אמרה נשבתי וטהורה אני וכו' צ"ע לענין מה נקט הנך תרתי בבי במתני' ואם יש עדים שהיתה אשת איש וכו' קשה לי לענין מה דווקא עדים הא בעד א' סגי דהוי מגו להכחיש העד אך צריך להיות דביש חזקה אמרינן מגו להכחיש כיון דחזקה מסייע יכול להעיז נגד העד והכא איכא חזקת פנוי' יש לתרץ דלכך נקט תרתי בבי במתני' דלכאורה קשה לענין מה נקט בין ברישא ובין בסיפא הך בבא דאם יש עדים דאינה נאמנת דהא מילתא דפשיטא הוא אך יש לומר דאשמעינן דאע"ג דבעת שבאתה לב"ד לא הי' באו עדים רק אח"כ באו עדים אזי למפרע אינה נאמנת או משום דאין מגו דמתייראת מעדים או בפשוט דמגו לא מהני וא"כ בסיפא אשמעינן רבותא דאף דעדים אינם מעידים שנבעלה רק שנשבית הגם שמכל מקום אסורה לכהונה היינו מטעם ספק מ"מ לא מהני אף שלא היה עדים אז בעת שבאתה לב"ד רק אח"כ באו עדים וזה לא שמעינן מרישא דשם אוסרים אותה העדים מטעם וודאי שמעידים שהית' אשת איש ולא קשה ליתני בבא דבסיפא לחוד דז"א דברישא נמי שמעינן רבותא דאמרינן הפה שאסר הפה שהתיר אף כשאוסרת עצמה בוודאי דאמרה אשת איש הייתי וכו' משא"כ בסיפא קאמרה רק נשביתי אף דאסורה לכהן היינו מטעם ספק לכך מהני הפה שאסר משא"כ ברישא לכך אשמעינן תרוויהו או י"ל דלכך בעי תרוויהו משום די"ל בשבוי' הקילו וא"כ אי הוה תני סיפא לחוד ה"א דברישא אינה נאמנת אף בדליכא עדים ואי תני רישא ה"א דבסיפא אף ביש עדים נאמנת לכך נקט תרווייהו
ע"ב תוס' ד"ה חזרה ואמרה וכו' פירוש מועיל אמתלא אי לא אבל אין לפרש אם צריכה אמתלא וכו' ע"ש ולכאורה קשה מה נפקא מיניה בזה אם הפשט הוא כך או כך ולענין מה פירשו התוס' ונ"ל בע"ה לתרץ דלכאורה צריך להבין האבעי' גבי נדה מה בעי הא מצי למילף הדין מאשת איש דמה חילוק אך צ"ל משום דגבי אמרה אשת איש אני מיירי וודאי שהוא בחזקת פנוי' דאל"כ לא מהני גם אמתלא וגם אם אמרה מתחילת' שהיא פנוי' אלא ודאי דמיירי שהיא בחזקת פנוי' וא"כ י"ל דמש"ה מהני אמתלא כיון דיש לה חזקה ג"כ משא"כ גבי נדה י"ל דאיירי בשעת ווסתה דהא הדין אם לא בדקה בשעת ווסתה טמאה משום חזקה דאורח בזמנו בא וא"כ כי אמרה אח"כ טהורה אני אף שנתנה אמתלא לדברי' מ"מ אין לה חזקה בהדה אדרבה הוא נגד חזקה לכך י"ל דלא מהני אמתלא ואם נימא דהאבעי' הוא כך אם צריכה אמתלא לכאורה ג"כ צריך להבין אמאי גבי אשת איש צריכה אמתלא וכאן ה"א דלא צריכה י"ל בפשוט דשם גבי אשת איש דהוא מיתת ב"ד צריכה אמתלא משא"כ גבי נדה דהוא כרת וכרת קיל ממיתת ב"ד י"ל דלא צריכה אמתלא וע"כ צ"ל דהאבעי' הוא שלא בשעת ווסתה וא"כ יש לה חזקה דאינה נדה אף דאיכא נשי דקא משניין ווסתייהו היינו מיעוט והראי' דמותרת בלא בדיקה וא"כ י"ל דאף דגם גבי אשת איש יש לה חזקת פנוי' ואעפ"כ צריכה אמתלא י"ל החילוק דשם הוא חמור משום דאיכא מיתת ב"ד משא"כ נדה קיל ולא צריכה אמתלא ואין לומר דאבעי' הוא גם בשעת ווסתה דנימא דאין צריכה אמתלא דזה דוחק דהא נגד חזקה הוא וכיון דאשת איש אף דיש לה חזקה להתיר צריכה אמתלא בוודאי אף דנדה קיל מ"מ נגד החזקה ודאי צריכה אמתלא וא"כ ודאי דאם נימא דהאבעי' הוא אם צריכ' אמתלא ודאי דהאיבעי' הוא שלא בשעה ווסתה וא"כ אף לפי הפשיטות רב דצריכה י"ל דבשעת ווסתה לא מהני אמתלא כיון דהוא נגד החזקה משא"כ אם האיבעי' הוא אי מהני אמתלא ודאי דהאבעי' הוא בשעת ווסתה וא"כ לפי הפשיטות דמהני אמתלא וא"כ יש נפקא מיני' לדינא ופי' תוס' שפיר וק"ל
דף כ"ג ע"א: ד"ה מאן דמתני וכו' וא"ת מנ"ל דילמא אסיפא לא מצי קאי דאפי' באו עדים וכו' ונ"ל בעז"ה לתרץ דבגמר' מוכח שפיר דמאן דמתני אריש' כ"ש אסיפ' דאם הריש' דווק' הוי לי' למתני הך בבא בתר הריש' אלא ודאי דקאי אתרווייהו אך קשה דלענין מה נקט הגמר' דבשבוי' הקילו הא בפשוט מוכח דאסיפ' נמי קאי דאל"כ רק אריש' ניתני אריש' אך ז"א דא"כ הוי קשה אמאי מתני אריש' נתני אתרוייהו לכך קאמר דאין צריך לומר דקאי אתרוייהו דכיון דקאמר דקאי אריש' א"כ כ"ש דקאי אסיפ' דבשבוי' הקילו לכך אף שאמור' צריך לפרש דבריו כאן א"צ לפרש דממיל' ידעינן דקאי נמי אסיפ' דכ"ש הוא ואין לומר דמ"מ ליתני במתני' הך בבא אריש' וממיל' ידעינן דבסיפ' נמי הוא כן מטעם כ"ש ז"א דהא בסיפ' אפי' באו עדים וכו' דבשבוי' הקילו
דף ע ע"א ד"ה המדיר וכו' וקשה וכו' מגופה דמתני' הוה לי' למפרך ע"ש ונ"ל לתרץ בפשוט דלא מצי מקשה מגופ' דמתני' די"ל