ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות לה

וגם שמעתי כמו בפסוק וגם הקימותי וכו' וגם אשר מצרי' מעבידי' אותם הוא מיותר כי בפ' שמות כתיב בפשוט וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים וגומר והי' לכתוב שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור וכו' והנראה בעזהש"י דהנה איתא בזוה"ק רשב"י אמר אנא סימנא בעלמא ונראה לי בעז"ה דתכלית עבדות השם הוא בכל דבר לעשות נחת רוח ליוצרנו לא בשביל תשלום גמול אפי' עולם הבא וזה ענין יקר והנה איתא בגמרא ברכות פרק שני ר' אלכסנדראי בתר צלותי' הוה מצלי ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יה"ר מלפניך שתצילני מידם ונשוב לעשות חקי רצונך בלבב שלם והנה כשאדם עובד להשם וחושב להנאת עצמו הוי כעובד את עצמו ג"כ וי"ל הפשט גלוי וידוע שרצוננו לעשות רצונך היינו כל מעשינו ותנועתינו הכל רק לשם שמים ומי מעכב שאור וכו' יהי רצון וכו' ולפי"ז יש לומר הפשט וגם אני שמעתי היינו כי במצרים מחמת השעבוד לא הי' יכולי' לעבוד להשם לבד בכל לב בלי שום הנאת עצמו והיינו וגם אני שעובדים אותי ג"כ שמעתי את נאקת וכו' אשר מצרי' מעבידי' אותם היינו שגורמי' להם שעובדי' את עצמם ג"כ וזה נרמז בתיבת אותם ואזכור את בריתי כדי להציל מידם

וידבר משה אל ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, והקושיא מפורסמת הלא כתיב למעלה טעם למה בני ישראל לא שמעו מחמת קוצר רוח ועבודה קשה אבל פרעה ישמע אליו אך הנראה כי שמעתי מאמו"ר על פ' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה כי משה רבינו הי' במדרגה אשר מגודל ההתלהבות הי' כמעט מגמגם ולזה לא שמע פרעה לשונו כי הוא הי' מס"א וזה כוונת הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ר"ל מקוצר דעתם כי הי' משוקעים ר"ל בגודל הגשמיות ולזה ניחא הק"ו הן בני ישראל לא שמעו אלי אשר זרע קודש בני אבות הקדושים ומחמת גשמותם אינם מבינים ואיך ישמע אלי פרעה שהוא מס"א גמירא ולזה השיבו השי"ת אתה תדבר וכו' ואהרן אחיך אשר הוא במדרגה נמוכה ממך ויכול להקטין ולהשפיל עצמו כפי הבנתם יהי' נביאך ודו"ק

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך כו' איתא במדרש הה"ד שאו שערי' ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד למה נקרא שמו מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו מלך בשר ודם אינם נקראים בשמו אבל הקב"ה קרא למשה אלקי' כשמו כמ"ש ראה נתתיך אלהים כו' דהשורש הדבר דהשערים ופתחים של האהל המה הצדיקים שבדור דבודאי אין אנו משיגים הבורא יתברך לא מחסידותו וגדלותו וידו הגדולה והתקיפה וגבורותיו הק' וכל צרכי כנס"י עי"ז ניכר גדולת הבורא כל אשר יש משגיח ושופט בארץ והמה הפותחים שערים ופתחים עליונים להריק שפע וברכה וכנס"י ושערים נקראו הצדיקים גדולים והקטנים נקראו פתחי עולם והקב"ה נותן כחו לצדיקים וחלק מכבודו להם מי זה מלך הכבוד ה' צבאות ר"ל אות הוא בצבא דילי' ר"ל שאף הקב"ה נותן כח וגדולה להצדיקים אעפ"כ הם מיחסים הכח לשמו יתברך ויודעים שאין זה כחם רק של הש"י אבל א"ה כשנותן להם איזה כבוד אז מכחישין כח וגבורה של מעלה אבל בצבא דילי' הוא צבאות ישראל הוא אות שהוא מלך הכבוד אף שחלק להם מכבודו (חסר תשלום המאמר

) ויאמר משה לפרעה התפאר אלי למתי אעתיר לך ויאמר למחר פירש"י התפלל היום שיכרתו למחר כו' לכאורה מנ"ל לרש"י זה אף דלשון הפסוק מורה על זה קשה על פרעה גופי' שקיבל על עצמו להיות מעונה ביסורים עוד יום אחד על לא דבר אך י"ל באמת פרעה לא האמין בנבואת משה רבינו והי' חושב בדעתו שמשה מפי עצמו אומר כל הדברים לכך רצה משה להראות לו שהוא נביאו נאמן ביתו ככל היוצא מפיו כן מקיים הוא יתברך כחפצו ורצונו של משה וז"ש משה לפרעה התפאר עלי ר"ל תן לי איזה נסיון והתפארות שתבחן אם כנים דברי וזה שהתחכם פרעה ובחר לעצמו על הזמן שיסורו על מחר ובאמת זהו התפארות גדול שיתפלל היו' שיכרתו למחר דהנה באמת כל איש ישראל אשר הוא בצרה ח"ו כשמתפלל אליו ית"ש ומעורר רחמיו אז תיכף נחלץ מצרה כיון שהרחמים גוברים והדינים נמתקים אז ממילא מיד נסתלק הצער ואי אפשר להתעכב יותר וזהו שהראה לו משה שמה שיסיר ה' מעם פרעה מכת הצפרדעי' לא הוא בשביל שנתמלא רחמי' על פרעה ובאמת כתיב באבוד רשעי' רנה אלא שהקב"ה עושה חפצו ורצונו של משה שהתפלל עבורם כדי שימולא ויקוי' תפלתו ולא יהי' תפלתו ודיבורו ריקם וז"ש משה כדבריך שאתפלל היום ואקבע זמן על מחר ומזה תראה שהקב"ה עושה רצוני ויכבוש את ישועתו עד יום מחר עבורי כאשר אקבע הזמן ומזה תדע שאני נאמן ביתו והוא באמת התפארות גדול שמתוך זה הנסיון ניכר חשיבות משה ועיין בספר אור החיים שדיבר קצת מזה