קיצור ראשית חכמה סט

פרי רע ממנה שהוא טומאת הקרי שהולד שד או מזיק בעולם כי הבנים שאדם מוליד יקראו פרי כנודע וכשהוא מחשבה שלא באה לידי טומאה כמו שדחה ההרהור ההוא מלבו היא מחשבה שאינה עושה פירות ועל הרהור כזה שעושה פרי הוא משז"ל שאם מטמא עצמו בעה"ז מטמאין אותו לעה"ב נמצא שאם מקדש מחשבתו שלא לחשוב בנשים מקדשין אותו וכן בהפכו כאמור וכן ארז"ל במדרש שכל קדושה היא קדושה מערוה, ולכן אם מטמא עצמו בעניני הערוה ודאי מטמאין אותו לעה"ב שנעקר משם כמ"ש בזוהר ויצא ע"ש (דף קנ"ד) ותראה מבואר כונתו בקדושת המחשבה שמה שאמר והתקדשתם וגו' הוא בקדושת המחשבה וכן בהרהור רע שעוקר המחשבה מעץ חיים שהוא באצילות ויש בהרהור ב' בחינות כמו שביאר במאמר הנ"ל הרשב"י ע"ה, האחד הרהור סתם המביא לידי טומאה בלילה והיינו מ"ש אסתמר מהרהורא דמשקר באילנא דחיי מסאיב נהרא ונחלא מקורא דישראל והיינו א אות ברית שהוא נקרא נהר ונחל מקור ישראל שליא מקור המשכת הנשמות של ישראל ויציאת הטפה ההיא שהיה ראוי שיצא ממנה נשמה בקדושה יצאה לבטלה ע"י לילית והוא פגם גדול באות ברית, והב' הרהור באשה אחרת בשעת התשמיש שהוא נקרא בני תמורה ועליהם נאמר מטמא עצמו בעה"ז בטומאת המחשבה מטמאים אותו לעה"ב ועל בעלי הכת הזו רחמנא ליצלן מהם אמר בזוהר (ויקרא דף כ"ח) שהם מזיקי עלמא והיא משז"ל נפשותן של ישראל הם הם המזיקים, אשרי המקדש נפשו וגופו בעה"ז כדי שיתדבק נפשו בקדושות העליונות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ובזה נכלל הפ' הזה

פרק ששי מפני שקדם עסקנו בפ' הקודם בענין קדושת המחשבה ושהוא העיקר בעבודת האלהית להתדבק האדם בקונו למשוך עליו קדושה כמ"ש הרשב"י ע"ה דכן קדישין משוך בהרהורא טבא וגם מה שידענו שמצות צריכות כוונה כמשז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו לבם למקום ועוד ארז"ל אם לא