קיצור מחברת הקודש תכ

שהוא עני נותן כח להעלותו וזו בתנאי שיהא בו מדת הצדקה שאם אין בו מדה זו גם הוא לא יעשה עמו צדקה אף שיהיה בו כל מצות אחרות כיון שעבירה מכבה מצוה. אבל אין עבירה מכבה צדקה כמו שאינה מכבה תורה כי אם נותן צדקה תרד נשמתו להעלות מן הרפ"ח אבל אם לא יהיה בו צדקה אף שיהיה בו כל מצות אחרות אפשר שלא די שלא יעלה מן הרפ"ח אלא יתאחזו בו וישאר אף הוא שם. אבל למי שיש בו מדה זו צדקתו עומדת לעד ולכן קרנו תרום בכבוד כי לא לבד תעלה ותרום למעלה אלא אף תעלה עמה מן הרפ"ח והיינו בכבוד

מהרח"ו זלה"ה גודל מעלת ענוה שמי שזוכה למעלת ענוה אח"כ זוכה לחסידות ולכל מדות טובות זוהר ויקרא דף קמ"ה ע"א. זוהר פ' וישלח. טוב נקלה ועבד לו. דלא אזיל אבתרא דיצה"ר ולא אתגאה כלל ומאיך רוחיה ורעותיה לגבי קוב"ה וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו. דלא יכיל לשלטא עליה. וההוא ב"נ שליט עלוי כדכתיב ואתה תמשול בו. רמב"ם. יש דיעות שאסור לאדם לנהוג בהם דרך בינונית אלא יתרחק מקצה אל קצה. והוא גובה הלב שאין הדרך הטובה שיהא האדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה ביותר כמ"ש והאיש משה עניו מאוד ואחז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח. מדרכי בעלי תשובה להיות שפלים ונבזים בעיניהם ביותר

עמק המלך. יקשה למה משבח התורה משרע"ה במדת ענוה. וכי היה מדה טובה בעולם שלא היה בו. אלא מוכח שמדת ענוה עולה על כל מדות ומצות האמורות בתורה. כי כל תיקוני התורה אינם אלא לתקן מדת ענוה

נועם אלימלך. ענוה הוא המקור ושורש לכל דבר שבקדושה. והוא המקיים את הכל. ולכך נקרא ענוה עקב כמ"ש עקב ענוה יראת ה'. כי כמו שהרגל הוא קיום כל הגוף שהגוף עומד עליו כן ענוה. ובכל דבר שאדם עושה צריך להיות ענוה במעשה ההוא. וז"ש עקב תשמעון את המשפטים האלה. בכל המשפטים האלה צריך להשרות בו ענוה (שם) ויאמר אליו מה זה בידך ויאמר מטה. פי' איזה מצוה אתה מחזיק בידך על דרך שאחז"ל במאי זהיר טפי. ויאמר מטה ר"ל הכנעה ושפלות

מאור עינים. והנה לפי רוב הענוה ושפלות שיש באדם כך הוא השראת שכינתו ית' בתוך האדם. וכל מה שמקרב א"ע אל בהירות הבורא יבוא אל מדרגת שפלות ביותר. מאחר שמשיג גדולת הבורא יתברך מתמעט בעיני עצמו ביותר. ולכך משרע"ה שהשיג מאוד גדולת הבורא היה עניו מכל אדם כי כל זמן שאדם נחשב בעיני עצמו למאומה אזי יש לו גבול. וא"א להבורא יתברך להשרות קדושתו בתוכו שהוא יתברך בלי גבול. ולכן לא היה מקום הארון מן המדה. ואם האדם הוא בבחינת אי"ן אז הבורא יתברך מצמצם שכינתו בתוכו. הכלל שהשפלות הוא השער לכל המדות וא"א לעבוד בשום אופן אפילו מעט מן המעט אם אין לו מדה זאת. והעיקר שיקבע בלבו באמת שהוא כן

חובת הלבבות. כל מדות טובות סמוכות להכנעה והוא ראש ותחלה להם. וכן ראש התשובה השפלות והכנעה כמ"ש ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויש מהשבים אשר לו יתרון מן הצדיק, דהיינו שחטא ואח"כ שב ממנה ושם חטאיו לנגד פניו ומבקש תמיד מחילה עליהם ונכלם מבשתו מהבורא ונכנס בלבו המורא מעונשו ונשברה נפשו והוא נכנע ושפל לפני אלהי' תמיד והיה חטאו סבת כניעותו והשתדלותו לפרוע חובת הבורא. ולא יתגאה במעשהו וישמר בשארית ימיו מן החטא. וחוטא זה יש לו יתרון על הצדיק שלא חטא חטא ההוא, וכבר נאמר שיש חטא שמועיל יותר מצדקת הצדיק. ויש צדקה שמזקת לצדיק יותר מכל חטאות השב כשיפנה לבו מן הכנעה ודבק בגאות ובאהבת השבח. כמו שאמר אחד לתלמידיו. אילו לא היה לכם עון הייתי מפחד עליכם יותר ממה שהוא גדול מן העון. א"ל מה הוא. אמר להם הגאות: