קיצור מחברת הקודש תכא

ראשית חכמה. ודע כי המופת המובהק על האדם אם השם לנגדו תמיד שזה פרי כל התורה הוא השפלות. ואתן לך משל לשני אנשים שיש לכל א' אלף דינרים. ואחר דר בכפר אשר כל הכפר אין להם אלף דינרים. אין ספק שזה מתגאה על אנשי הכפר. ואחד דר בעיר אשר אנשיה עשירים גדולים. אז ישפל בעיניו עשרו לנגדם. כן מי שהוא רחוק מהשי"ת מתגאה אמנם הצדיקים אשר השם לנגדם תמיד ישפלו עד לעפר בראותם בגדולת ה' ובמלאכיו וחסדיו ישפל מאוד לנגדם

מדרש שמואל. אחז"ל והכל לפי חשבון שהש"ית מעריך מעשה בני אדם לפי טבעו שנולד. ולפעמים יתן הדין ליתן שכר לרשע. לפי שנולד במזג רע מאוד רק שמתגבר על יצרו ואינו חוטא כ"כ לפי ערך הטבע שנולד. ולפעמים יתן הדין להעניש לצדיק לפי שנולד בטבע טוב מאד. ואילו היה מתחזק א"ע בעבודת ה' אזי היה צדיק גדול יותר ממה שהוא. וזה ענין רשע וטוב לו צדיק ורע לו. לכן צריך לדון כל אדם לכף זכות. כי אולי נולד בטבע רע מאוד רק שמתגבר על יצרו והוא יותר צדיק ממך

ערבי נחל ודע שהשפלות מקור החיים והוא התענוג האמיתי שלא ידע אדם כלל שהוא העובד. אלא ידמה בדעתו לחוטא. וזשארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים. ר"ל שניהם ביחד שעושה מע"ט ומרבה בתשובה כי מוחזק לחוטא בעיני עצמו ע"ש באריכות. ומסיק בסוף והמבחן לאדם שנכרת ממקורו הוא הגאוה. כי הגאוה הוא לאות שנכרת נשמתו ממקור החיים שהוא ענוה

מהרב הקדוש אי"א מוהר"ר חיים מאיר יחיאל ממאגלניצא זי"ע. וז"ל עיקר שפלות להיות כאין רק שהכל הוא מהבורא יתברך כמ"ש הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל, הארץ מתחת אין עוד. וכ"ז שמרגיש עצמיותו הוא רחוק מהאמונה זו. וצריך אדם להתפלל להשי"ת שיתגלה האוצר של האמונה ויראה הטמון בלב האדם בבחינת שינה כמו השלהבת בגחלת. וצריך לעורר הניצוץ הטמון בקרבו כמו שצריך לנפח ברוח פיו בהגחלת לעורר הניצוץ אש שבו. וצריך לירא מהחטא יותר מן המיתה כי המיתה ממרק החטאים. עוד אמר יצו ה' את הברכה באסמיך. אם האדם אינו חושב א"ע לדבר נפרד ויש בפני עצמו רק שהוא חלק אלה"י ומטמין א"ע בהבורא. א"כ אין דנים את האדם אלא את הבורא כביכול. לזה האיש יכול לילך הברכה בלי ערך. וז"ש יצו ה' את הברכה באסמיך. ע"י שהאדם מטמין ומכסה עצמו בהשם ית'. והעיקר לעבוד באמת. ועיקר אמת הוא שלא ירגיש גופו כלל בעת העבדות. וצריך שידע שבכל מצוה ומצוה בונה עולמות

זוהר פרשת שלח. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא. כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא. והכי פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. ת"ח לא רבי קוב"ה אלא לדאזער. ולא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא. כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא

מס' חסד לאברהם (מעין חמישי עין משפט נהר י') לבאר סוד גיהנם ויצר הרע. הענין כי שכר עבירה עבירה עצמה. כיצד יצר הרע הוא גיהנם דאיהו ממונה על גיהנם. והענין כי יצה"ר יש בו כוחות רבות כח לפתות על ע"ז ועל שאר עבירות ר"ל וכל כוחותיו משונה זה מזה וכן יש בו אוצרות אש זה משונה מזה כדי להעניש במספר כוחותיו כי אותם הכוחות שבו הם הם המפתים הם המענישים הם גיהנם שהכל אחד. ולזה כאשר יתפתה האדם אחר יצה"ר הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידו וכל אותם הכוחות דבוקים בו בהיותו חוטא בהם ודביקות אותם הקליפות עמו הוא עושה רושם חטאו באבר ההוא שבו מחטיא והוא מכריז עליו פלוני חטא חטא זה. ולפיכך הם שס"ה כוחות הגיהנם להעניש. והם שס"ה רשמים לרשום החוטא כנזכר והיינו סוד