קיצור מחברת הקודש תיט

שנפל שם. כי כפי המועט שנפל באותה אומה תספיק ביש' א' ועל זה הוצרכו ישראל להתפזר בד' רוחות העולם להעלות הכל והנה כל הבירור שאדם עושה בחייו. הוא במעשה המצות ובאכילתו. אבל במותו כשיצאה נשמת הצדיק מן הגוף כי אז הנשמה היא בלא לבוש הגשמי אז אין אחיזה לחיצונים בנשמה. ואז היא נכנסת בתוכם ומשברת כל הקלי' ומלקטת כמה ניצוצות מתוכם הכל כפי כח הצדיק שמתו. ומעלה אז בשעת מותו יותר ממה שהעלה בחייו. וזהו שארחז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם נמצא שהצדיק לוקחם ממלאך המות מיד וזהו עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו. ר"ל האדם הבליעל באדם הצדיק. לרע לו ודאי לבליעל. כי לוקח ממנו הקדושה ונשאר מות. וזה 'האדם 'באדם 'לר"ע ר"ת בל"ע המו"ת לנצ"ח. וע"כ הצדיקים במיתתן עוברים בגיהנם להעלות הניצוצות אשר שם כי שם עיקר דירת הקליפות (זהו עוברי בעמק הבכא וגו') וכשמת הרשע הקליפות אוחזין בו. אבל כשהוא צדיק אינם יכולים לאחוז בו ואדרבה הוא מוציא מה שבידם וז"ש עוברי בעמק הבכא שהוא הגיהנם. הצדיקים עוברים שם ומשם מעלין מ"נ למעלה (והצדיק הזה מורה להם) דהא כל עיקר המ"נ היא מאלו הניצוצות שנפלו. וזה מעין ישיתוהו. כי כמו שהמעין מעלה מים ממטה למעלה כך הצדיקים מדי עברם בגיהנם מעלים מ"נ למעלה. והצדיק הזה מורה להם הדרך ומעלה אותם עד יסוד רחל. ואז יסוד עליון דכורא משפיע מ"ד. נמצא שהמורה הזה מתעטף בב' ברכות מן ברוך עליון ותחתון וזהו גם ברכות יעטה מורה וילכו מחיל אל חיל. כי מכל עולם ועולם הם הולכין ומבררין. מעשיה ע"י הנפש. ומיצירה ע"י הרוח. ומבריאה ע"י הנשמה. אח"כ מכל הניצוצות שמעלה עמו מכל העולמות. יראה אל אלהים. דהיינו נוקבא העליונה הנקרא אלהי"ם שהוא ה' אותיות ה"ג שלה. ובאיזה מקום שלה מתראה. בציון שהוא יסוד שלה ששם עולה להיות מ"נ. ואז מתפללת הנשמה שם. וכל בקשת הצדיקים שם הוא על ביאת המשיח. וז"ש ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי וגו'. מגננו ראה אלהים והבט פני משיחך. וגם זו מה שאנו במצות ובמעשים טובים שאנו מעלין בכל מצוה ומצוה ובכל תפלה ובכל ברכה מ"נ. וזהו מה שצריך לברכותינו. כי א"א להעלות אלו הניצוצין שהם מ"נ לרחל אלא על ידינו כי הצדיק הזה כשאומר ברוך הוא מעלה מ"נ אליה וגורם שישפיע עליה הצדיק העליון. וע"כ היה לרחל ב' צדיקים יוסף צדיק עליון ובנימין צדיק תחתון. וז"ש הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. ואז בהיות הנשמה של הצדיק שמעלה מ"נ שם ביסוד שלה. היא מתברכת ממ"ד הנשפעת על רחל ע"י. וזהו יברכך ה' מציון שהוא היסוד העליון: ליקוטים

פזר נתן לאביונים. ארז"ל שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה שאמר אבא פזר נתן לאביונים וגו'. הנה בפסוק זה קשה דהל"ל פזר הז' בצירי ולא בפתח שהוא שם דבר. לז"נ שכוונת הפסוק בא לפרש גודל כח הצדקה כי לא די מי שנותנה לשם צדקה אלא אפילו מי שלא נתן לשם צדקה כמעשה אותו שר העיר שנתחלף לו מטתו במטת חסיד א' כי פעם עשה סעודה גדולה לגדולי העיר ולא באו ונתן הסעודה לעניים. וזהו אומרו פזר נתן לאביונים. אף ע"פ שכבר פזר לצורכו רק שאח"כ לתן לאביונים עכ"ז שכרו הרבה מאוד כי צדקתו עומדת לעד הרי כמה גדול כח הצדקה פזר נתן לאביונים. פזר ע"ה גימ' רפ"ח להורות שלא יש כח להעלות מן הרפ"ח ניצוצין שנפלו אלא מי שעושה עצמו עני לפניו ית'. וזהו שאמר נתן לאביונים למי