קיצור מחברת הקודש תטו

ירושלים שהם תפוחי הרחם שני חומות כמו שנפרש אח"כ ושורש החותם הזה אינו היסוד עצמו רק חותם הניתן שם מן הארת נה"י דאימא שהם ג' אהי"ה בג' מילוים שהם בגי' חותם והוא השומר את החיצונים מלכנס תוך יסוד הזה כי אין להם כח ליגע בהארו' האימא כנודע. ולכן חותם אותיות תחום לומר עד תחום הזה יכולים החיצונים לידבק. אבל משם ולפנים אינם יכולים ליכנס תוך התחום ההוא. גם חותם אותיות חומת. כי הוא סוד חומה וגדר שלא יכנסו בו החיצונים ולהיותם ב' חותמות שהוא חותם יסוד וחותם מלכות שהם ציון וירושלים. ולזה נרמז שניהם בכתוב כמו שכתוב חומת בת ציון וכו' על חומותיך ירושלים כי יש חומת ציון וחומת ירושלים שהוא חותם בתוך חותם כנז' גם חותם אותיות חמו"ת כי בינה חמותה של רחל ומג' אהי"ה שבה בחומת הנ"ל נעשה סוד חותם הנז' לרחל כמבואר

ונלע"ד נתן מאחר שזו"נ הם שני בנים של חו"ב שהם או"א שלהם א"כ איך מצינו שבינה היא חמותה של רחל, ונ"ל שהוא ע"ד אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה שיש להם שפע מצד אבא ולא מצד אמי אזי ותהי לי לאשה אבל בי"ה שיש להם שפע מבינה אז אסור בתשמיש המטה והנה כשמקבלים זו"ן שפע מאבא לבד אז נקראים חו"ב או"א לזעיר לבד ולא לנוקבא ואז נק' בינה חמותה לרחל

ונחזור לענין כי החותם של נעילת י"ה הוא חותם גמור אך עתה בליל הו"ר אינו חותם גמור כי סוד הג' מילוים של אהי"ה הנזכר כשתסיר השרשים ישארו המילויים שהם בגי' ק"ם קכ"ב ק"ל הם בגי' שצ"ב ועם כללות שלשתם הרי שצ"ה והוא בגי' משנ"ה והוא משנה של המלך כי חותם העיקרי הוא ביסוד אך זה הוא במלכות דנוקבא שהוא סוד עטרה שלה והוא משנה אל החותם גרוע ממנה והיא הארתה של החותם היסוד והיא סוד משנ"ה תור"ה שהיא ספר אלה הדברים שצריך ללמוד בליל הו"ר כולה כי התורה היא ד' ספרים הראשונים וספר ה' נק' משנה תורה והוא כופל כל הדינים שנזכרו בד' ספרים הראשוני' ונכתבים פעם שנית במשנה והוא סוד כמו שאמרנו כי כשמאיר הזעיר בנוקבא נותן לה הארת התורה סי התורה הוא הזעיר ונותן הארתו בנוקבא ביסוד שבה ושם נק' תורה ממש כי כל מקרא הוא בנוקבא כמבואר אצלנו וכאשר נחתם חותם זה במלכות שבה אז נקראת שם משנה תורה כי הם ג' מילויים הנז' שהם גי' משנ"ה וכבר פשוט כי משנה תורה היא במלכות כנזכר בזוהר. וביום הו"ר ניתנים בה ה' בדי ערבה, הנה היא צריכה להזדווג ביום שמיני חג העצרת ולכן אחרי כניסת כל החסדים דאימא ודעת ודזעיר בתוך הנוקבא אנו מעוררים הגבורות שבה הנכנסים ביום הו"ר

ואמנם הה' גבורות אלו אינן לצורך זיווגה כי אלו ניתנים ביום ח' חג העצרת. אמנם ניתנין לה לצורך תיקון ובנין פרצוף הנוקבא עצמה כנודע שהוא ע"י הגבורות והוא לצורך המלכות שבה. וביאור הענין הוא לעשות לה בחי' כלי כדי שתוכל להעלות בו מ"נ ביום ח' באופן כי הה' גבורות אלו הם הכלי של מיין נוקבין שבה כמו שמבואר הסוד החותם. והנה אחר קדיש תתקבל שיושלמו כל בחי' החסדים אז תקח ה' בדי ערבה בידך לעורר הגבורות כי אין ראוי לעורר הגבורות עד שיושלמו כל החסדים להכנס. ואז תניח הלולב מידך שצריך להזהר שלא להתחבר הערבה כלל ועיקר עם הלולב ואחר הקדיש תתקבל שכבר הנחתה הלולב מידך אז תקח בידך הערבה בכוונה הנ"ל ותכה בהם בקרקע. והנה ב' דברים הם נעשים בעת החבטה א' הוא הורדת והשפלת הגבורות והערבות בקרקע, ב' הוא העלאת והרמת אחר חבטה הגבורות מתתא לעילא והנה כשתחבוט תכוין כוונה אחת והוא שתכוין להוריד ולתת בה בחי' ה' גבורות ולעורר אותם שיהיו מוכנים ונעשים מהם בחי' כלי להעלות בו מ"נ ביום המחרת שהוא ח' שמיני עצרת בעת הזיווג ותכוין כי ערבה בגי' זר"ע שהם המ"נ. ובגי' עז"ר כנגדו